מזג אויר סוער היה והפעם החזאים צדקו: גשם, סופה ושלג. ביום הקודם היה גשום, אבל שקט ולכן שלחתי מייל מלא עיזוז: אבוא למפגש של בוגרי המחזור שלנו. אחד מאיתנו, ד"ר מנחם לוי, שהיה תלמיד תיכון עולה חדש מבלגיה, נעלם מעינינו אחרי שנים אחדות בארץ והוא עושה חיל בארצות הברית. את בתו שתל בארץ ויש לו סיבה לבקר כאן לעתים. עכשיו נזכר בנו והציע פגישת מחזור לאחר למעלה מחמישים שנה.
רציתי לבוא למפגש, שאליו נועדו להגיע כתריסר חברים. לבסוף באו ארבעה. החזאים צדקו והסופה השתוללה.
התכוונתי לצאת לדרך. בערך בעשר בבוקר אמרתי שלום בבית, אך לפני הדלת עצרתי. המבט החוצה היה מדאיג. קודם לכן הגיע אס.אמ.אס בהול מבני. הוא טס לרגל ענייניו לימים ספורים לבלגיה וכתב לי: "אבא, אל תצא מן הבית ואל תנהג". החלטתי, שהוא צודק ונשארתי בבית.
עברו אך דקות אחדות וכל האורות בבית ובדירה הסמוכה - כבו. נפילת חשמל כללית. הסתכלתי אל השכנים, שמא זאת בעיה שכונתית, אך הם נהנו מאורות זוהרים ובוודאי גם מתנורים דולקים. נזכרתי, שבלילה התעוררתי פעמיים או שלוש כאשר צלצל הסלולרי שלי, שהיה בטעינה על השולחן. כאשר מתחילה או נפסקת טעינה, הוא נדלק, מואר ומצפצף. בחדר החשוך זה מאד בולט. פעם אחת קמתי ואפילו יצאתי בפיז'מה אל החוץ הגשום-סוער כדי להפעיל את המפסק המרכזי בלוח החשמל.
בבוקר, כשנפלו האורות/המאורות, הזעקתי חשמלאי. קובי בא רטוב ורוטן, פתח את ארון החשמל הדירתי והסביר, שמים חודרים וכמה מן הפקקים נשרפו. עבד, פירק, הרכיב וחיבר ו... הזעיק שרברב לפתוח סתימה במרזב, שממנו כנראה חודרים המים.
ישבנו בדירה באפלולית השמש הנעדרת ועקבנו אחרי עבודת החשמלאי והשרברב. אחרי חצי יום חיבר החשמלאי חלק מהפקקים. לא את כולם, כי המים המשיכו לטפטף להרטיב בטיפות את קיר הארון החיצוני. החשמלאי כיוון אותם אל הריצפה, אבל אני הצטיידתי במייבש שיער וסולם קטן כדי לאדות את המים המיותרים בארון החשמל.
כדי להרבות את החגיגה, המחשב נפל עם קריסת הזרם. כשחזר האור, לא התחבר לאינטרנט. תחזוקת מחשב איננה תחום ההתמחות שלי וחשבתי שהראוטר נפגע בתהפוכות החשמל. אחרי ניסיונות של כיבוי-הדלקה, הסתבר לי שהצרה איננה רק שלי - חברת בזק נפלה ובמשך שעות לא הייתה תקשורת בטלפונים הקוויים. צרת רבים חצי נחמה, או נחמת שוטים, אם תרצו. למזלנו, יש סלולרי והוא פעל.
כדי להרבות את החגיגה, הודיעה לי המטפלת, שבמרתף, שם מגוריה, יש הצפה. המקלחת עלתה על גדותיה והציפה את המסדרון. זאת הייתה בשורה רעה במיוחד, כי גם ביום הקודם זה קרה. הזמנו שרברב, הוא בא, עבד וניקז, אבל למחרת אחר-הצהריים, המים שוב גאו. הנחנו סמרטוטים כדי שהם לא יגיעו למסדרון.
האור חזר לנו, אבל אני יושב וכותב את הדברים בחשש שהאורות עלולים לכבות וגם החימום ישבות. בחוץ, עכשיו ארבע מעלות ואולי שש. לא הרבה...
קיימתי את מצוות בני, לא יצאתי מן הבית ושוב לא אעיז לכפור בתחזית של החזאים.
חלונות
למי שאינו יודע: חלונות זכוכית עוצרים את הרוח. הם לא כל כך עוצרים את הקור.