גם אם נניח לרגע שדנקנר הוא זה שניצח במשפט אי.די.בי., אחרי שהגיע לחדלות-פרעון - אין שום סיכוי שהיה מעמיד מחדש את הקונצרן הגוסס על רגליו. כדי, בכל זאת, לתת אמון בטייקון כה כושל - צריך, לפיכך, רק לבהות באוויר, שהרי הדעת נותנת שאין בידיו לרצות את נושיו הרבים.
על-אף מצבו הנואש, הטייקון הכושל עדיין אופטימי ומבטיח להחזיר את מלוא-חובותיו. אלא שרק פתי יאות לתת לו שוב קרדיט ולהפקיד מחדש כספים בידי מפסידן שכמוהו. בצדק חרץ השופט את דינו וקבע באחת שהוא רק מיתמם ופוסל במומו את מתחריו לשליטה בקונצרן.
אם להסתמך על גרסת הטייקון - אין, בעצם, מקום לכל דאגה, שהרי, כפי שהוא מעיד על עצמו, החברות שבבעלותו עתירות-נכסים. אם אכן כך הם פני הדברים - אזי לאן, לעזאזל, נעלם כל הכסף? מן הסתם הוא חבוי מעין רואה ומאוזן שומעת, וזו כשלעצמה עבירה חמורה.
כך או אחרת, את האמת אין עוד להסתיר: הטייקון הכושל נותר עירום כביום היוולדו ואין שום משקיע באופק, שאמור לחלץ אותו מן ה"ברוך". אפילו המיליארדר הארגנטינאי,
אדוארדו אלשטיין, שגייס בעבר להצלת הקונצרן, קיבל ממנו פיק ברכיים וסירב להמשיך.ולתמוך בו, שהרי בעטיו כבר ירדו לטמיון סכומים נכבדים..
ישראלסקי ספקולנסקי
לאור פסק הדין בבית המשפט, הגיעה העת להפסיק באחת את מחול השדים סביב טייקון שסרח. די לסלחנות ולחמלה כלפי מי שבזבז את כספי הציבור ושמעמיד עכשיו פני צדיק ותמים כאילו לא בו האשמה. אין זאת כי אם המוצא היחיד להבטחת הכספים העלומים הוא עיקול נכסיו של
נוחי דנקנר, ממש כפי שעשה זאת הבנק לטייקון אחר מסוגו - אילן בן דב.
ולמי ששכח - ראוי להזכיר: על-פי חקירת הרשות לניירות-ערך היה זה נוחי דנקנר שהריץ את מניות אי.די.בי. באורח בלתי-חוקי. פירושו של דבר הוא אחד: על-מנת להעלות את ערך המניה של אי.די.בי. - רכש הטייקון את המניות במחירים נמוכים, באמצעות מקורבים, כדי למכור אותן בערך-שוק גבוה יותר, ובדרך זו להעלות את ערכן של המניות. ממש בנוסח ישראלסקי ספקולנסקי.
ולמי שעדיין בכל זאת תמה, מה לציבור הישראלי ולגורלה של אי.די.בי. - המענה הוא חד וברור: הדברים אמורים בחברת-אחזקות, שבבעלותה נמצאות, בין היתר, חברת כלל-ביטוח, דיסקונט-השקעות - הכוללת את שופרסל, נטוויז'ן, סלקום, גב-ים, כור-תעשיות, ועד לא מזמן
מעריב. במילים אחרות: כמעט רבע מהחברות הגדולות הפועלות בישראל. המסקנה המשתמעת מכך היא אחת: על נוחי לא ניתן עוד לסמוך.
