בפתיחת דוח העוני לשנת 2012 כותב ד"ר דניאל גוטליב, סמנכ"ל מחקר ותכנון בביטוח הלאומי את הדברים כדלהלן: "בשנת 2012 הייתה צמיחה כלכלית נאה בסביבה מאקרו-כלכלית יציבה מבחינת המדיניות התקציבית ויציבות המחירים, להוציא את עליית מחירי הדיור והנדל"ן, שניזונים מריביות נמוכות בישראל ובמקומות אחרים. יש סימנים לכך שבשנת 2012 היה שיפור מסוים במצב העוני והאי-שוויון הכלליים, ובפרט של צעירים ושל משפחות קטנות עד בינוניות. מאידך הייתה החמרה במצב העוני של זקנים.
"עקב שינויים גדולים שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בסקר ההוצאות של 2012 (בהשוואה לדוח של 2011), שעליו נשען דוח ממדי העוני והפערים החברתיים, ראוי להתייחס השנה במשנה זהירות לתוצאות בדבר השינויים בממדי העוני. השיפור הכללי מהווה צעד בכיוון הנכון, אם כי נראה שלא שיפר את מצבם של קשישים".
הנתונים המוצגים בדוח מורים שמשנת 2011 לשנת 2012 ירד מספרם של כלל המצויים מתחת לקו העוני ב-83,900, ומספרם של הילדים המצויים מתחת לקו העוני ירד ב-43,700. באחוזים מהסך הכל ירד אחוז המצויים מתחת לקו העוני מ-24.8% ל-23.5%, ירידה של 1.3%, אחוז הילדים המצויים מתחת לקו העוני ירד ב-1.9%, ואילו אחוז הקשישים המצויים מתחת לקו העוני דווקא עלה ב-3.3%. (הנתונים לגבי הקשישים מוצגים אך ורק באחוזים.)
כפי שכתב ד"ר גוטליב, לנתונים אלה יש להתייחס בזהירות, כיוון שהם לא התקבלו מסקרים שנערכו בצורה דומה. בעוד שהנתונים עד שנת 2011 הסתמכו על שני מקורות: סקר כוח אדם וסקר הכנסות והוצאות, הנתונים לשנת 2012 הסתמכו אך ורק על סקר ההכנסות וההוצאות. כאשר משווים את הנתונים שהתקבלו מסקר ההכנסות וההוצאות בשנת 2011 לאלה שהתקבלו בשנת 2012 (שאין ספק בכך שזו ההשוואה האמינה יותר), מתקבלים כצפוי שינויים מתונים יותר: אחוז המצויים מתחת לקו העוני ירד רק ב-0.5% (לעומת 1.3% בהשוואה הקודמת), אחוז הילדים המצויים מתחת לקו העוני ירד רק ב-0.4% (לעומת 1.9% בהשוואה הקודמת), ואחוז הקשישים המצויים מתחת לקו העוני עלה רק ב-1.5% (לעומת 3.3% בהשוואה הקודמת).
כך או כך, ברור שהתמונה הכללית היא של שיפור, ותמונה דומה מתקבלת מהנתונים לגבי מדד אי-השוויון בהכנסות (מדד ג'יני), שככל שערכו גבוה יותר, רמת אי-השוויון גבוהה יותר. במדד זה ניכרת ירידה כמעט רצופה מאז שנת 2006, וגם השנה הוא המשיך במגמת הירידה – ירידה קלה כשלוקחים בחשבון את סקרי כוח האדם משנת 2011, וירידה משמעותית כשמתחשבים אך ורק בסקרי ההכנסות וההוצאות (שכאמור לעיל זו ההשוואה האמינה יותר).
נקודות שחורות בלבד בשורה התחתונה מאשרים הנתונים את דבריו של ד"ר גוטליב לפיהם: "השיפור הכללי מהווה צעד בכיוון הנכון". אבל מי שהסתכל על כותרות העיתונים (באתרי האינטרנט שלהם), קיבל רושם אחר לחלוטין. הכותרת באתר הארץ הייתה: "דוח העוני: מספר העובדים העניים זינק פי 2 בתוך עשור", ואילו הכותרת באתר ynet הייתה: "דוח העוני: יותר קשישים ומשפחות עובדות". אבל
הגדילה לעשות כתבת
גלי צה"ל, רויטל איוב, שתחת הכותרת: "דוח העוני: שליש מהילדים בישראל עניים, רוב העניים הם ממשפחות עובדות", רשמה את הידיעה הבאה, ככתבה וכלשונה: "מנתוני דוח העוני של הביטוח הלאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהוגש לפני שעה קלה לנשיא המדינה עולה כי שליש מהילדים בישראל עניים. בנוסף, חלה עלייה של 3% במספר הקשישים העניים, ורוב העניים הם ממשפחות עובדות".
יש לשער שהכתבת רויטל איוב עברה קורס כתבים בגלי צה"ל, ושם פשוט אולפה למצוא את הנקודות השחורות בכל תמונה שבה מוצג המצב במדינה. אין בידיעה שלה מילה על כך שאחוז העניים הכולל ירד, אין בידיעה שלה מילה על כך שאחוז הילדים העניים ירד, ואין מילה על כך שמצב אי-השוויון בהכנסות השתפר. רק את העובדה שאחוז הקשישים העניים עלה היא הזכירה. האם מקורס הכתבים בגלי צה"ל מודחים כל החניכים שמעזים לכתוב מילה טובה על מדינת ישראל? אתמהה.