את סערת השלג האחרונה מיהרה ה
ממשלה לסכם בעודה באיבה: לא היה מחדל, אין אשמים, הרשויות תפקדו היטב בתנאים הבלתי צפויים והעם הוכיח את חזקו, כמו תמיד. זהו. העובדה כי מערכת החינוך בירושלים ובצפת ובישובים סמוכים מקרטעת כשבוע לאחר הסערה, אלפי אנשים שעדיין מנותקים מחשמל וכבישים שסכנה לנוע בהם, אינה נחשבת. כך נוהגים לסכם אצלנו אירועים בהם מי שסובל ונפגע זה הציבור הרחב ולא, חלילה, מישהו משרי הממשלה, מפקדי המשטרה.
גם ראשי חברת החשמל לא סבלו בסערה זו. אצלם אין ניתוקי חשמל. כנראה שאלה של מזל או פלא טכנולוגי. או אולי משהו אחר. מהנדסי חברת החשמל אפילו הגדילו לעשות כאשר יצאו לנופש באילת בעוד עמיתיהם מחרפים נפשם בזירות הסערה. זה יכול לקרות רק בחברה שיש לה מדינה.
זה בצד המערכתי. אבל יש עוד מאפיין החוזר על עצמו תמיד באירועים כאלה שהוא כמעט תמיד מביך במקרה הטוב ומעצבן במקרה הרע: כל שעה שעתיים אנו מתבשרים על הערכת מצב או תדרוך של בכיר, בין אם זה יהיה מפכ"ל המשטרה, השר לביטחון פנים או פונקציונר אחר. בדרך כלל אין להם מה לחדש למעט הקלישאות הרגילות שאפילו אנחנו האזרחים הפשוטים יודעים ומכירים מהתקשורת. אבל מי שמתעלה מעליהם בשעות כאלה הוא כמובן ראש הממשלה. הוא מכנס את כל הבכירים סביבו שומע ומוריד מיד הוראות. זה מצטלם מצוין בטלוויזיה. איש סמכותי, מבין, קשוב לרחשי הציבור בייחוד כאשר זה נעשה לא בשעות העבודה הרגילות, בוודאי אם זה בשבת, ובלבוש לא מחויט.
זוכרים את ההכרזה שלו על הקמת טייסת מטוסי הכיבוי בתוך שריפה בכרמל? מישהו שמע מה עלה בגורל המטוסים ? אומרים שהם מחלידים בתל נוף.
מה התועלת?
האם יש תועלת מעשית בכל ההצגה הזו? ספק גדול כי הרי כל מי שיושבים סביב ראש הממשלה עושים מה שהם יודעים גם בלי ההצגה שלו. כשראיתי זאת עלתה בראשי מחשבה לא קונבנציונלית: איך הייתה הופעה כזו של ביבי נתניהו מתקבלת בציבור אילו במקום לדבר גבוהה גבוהה על המובן מאליו - הצלת חיים, פתיחת צירי תנועה, עזרה לזולת - היה משיר מבטו למצלמה, כפי שהוא רגיל, ומודיע בקול סמכותי כי הוא ורעייתו החליטו לארח משפחה או שתיים שאין להן חשמל בביתם הפרטי בירושלים, זה שעלה לכותרות עם יתר המעונות על הסכומים האדירים שהם עולים לכולנו.
אתם מתארים לעצמכם איך הוא היה יוצא גדול. באותו רגע ביבי היה קונה את עולמו והיו שוכחים לו את כל הבזבוזים הבלתי נתפסים.
אבל איפה. נראה שרעיון כזה כלל לא עלה בראשי בני הזוג. במקום זה בישיבת הממשלה שניהל בעוד אלפים ממשיכים לחיות בלא חשמל, כשצירי תנועה מרכזיים בבירת ישראל, בישובים הסמוכים ובגליל חסומים ומערכת החינוך לא מתפקדת, השתבח נתניהו בתפקוד היעיל של כל המערכות ועבר לדון בנושא שעל סדר היום, הקמת מעון לראש ממשלה ורכישת מטוס ייעודי עבורו ועבור נשיא המדינה. כמו במדינות נאורות דוגמת, ארה"ב וצרפת. השקעה בסדר גודל של מאות מיליונים.
עיני לא צרה ואני גם לא קטנוני כי יכול להיות שמדובר בפרויקטים חשובים ואפילו נחוצים וכלכלית כדאים. אז גם לנו יהיה את הבית הלבן או ארמון אליזה. אבל מה עם העיתוי, העיתוי? איפה שיקול הדעת, איפה הרגישות כלפי הציבור הסוב ? נדמה היה כי באותו רגע ביבי שכח כי ההחלטה הראשונה שקיבל כשנבחר ב-2009 הייתה לבטל החלטה דומה של אולמרט להקים את בית ראש הממשלה. טוב, היום מצבנו הכלכלי משופר יותר. כנראה.
רעה חולה
העובדה כי אצלנו המנהיגות לא לוקחת אחריות על פאשלות, שאין חולק עליהן, היא רעה חולה שהשלכותיה מורגשות כלפי מטה. מדוע ראשי מדינה מדברים על עם חזק ונפלא וקוראים לסולידריות כאשר הם בעצמם לעולם לא מראים דוגמה, אפילו סמלית? האם הספקנו לשכוח כי במלחמת לבנון השנייה העם הנפלא הזה נאלץ לסמוך על
ארקדי גאידמק שיקים עיר אוהלים שאכסנה את תושבי הצפון ששהו ימים שלמים במקלטים לא מוכנים?
בעקבות אותה מלחמה וכאחת ממסקנותיה הוקמה רשות חירום לאומית (רח"ל) שאמורה הייתה לרכז את כל הרשויות בשעת חירום. היא הוכפפה למשרד הביטחון ואחר כך במשרד להגנת העורף. מישהו חש בקיומה בימי הסערה?
למשרד הביטחון אין ולא הייתה אף פעם כוונה לוותר על סמכויותיו בתחום זה ובלעדיהן המשרד השני נותר עם התואר בלבד. לכן כאשר פעם אחר פעם מחפשים גוף אחד שאליו פונים בשעת צרה הסיכוי להצליח הוא קרוב לאפס (לא מעלות). ריבוי הגופים הפועלים בשטח, כל אחד בתחומו, הוא מתכון בטוח לא ליעילות אלא לבלגן והחיפוש אחרי הג'ינג'י עם המפתחות לשעת חירום הוא חסר תועלת. הג'ינג'י אולי קיים אבל נפקד כאשר זקוקים לו.
למה על האזרח לצפות?
מבחינת האזרח יש לכך משמעות אחת: בשעת צרה עליו לצפות שהרשויות יעשו את המקסימום אבל זה לא יספיק ולא יענה על כל הצרכים והדרישות שלו. המדינה יכולה לעשות הרבה אבל לא הכל. ראש הממשלה מזכיר כי זה מה שקורה גם במדינות אחרות... התובנה ברורה: בזמן של משבר או חלילה אסון דוגמת רעידת אדמה על לך האזרח לצפות כי בכל רגע נתון יהיה מי שיעזור לך ויהיה לך אל מי לפנות. זה לא יקרה. למרות זאת קיימים עדיין ישראלים נאיביים שלא יודעים עובדת חיים זו ותולים תקוות במבקר המדינה או ועדה פרלמנטארית שיבדקו וימליצו. חבל על הזמן - במובן הישן. כך היה, כך הווה וכך יהיה.
וכאן אנו מדברים בפגעי טבע שאין לנו שליטה עליהם, כח עליון. אבל מה נאמר על מלחמה שתתרגש עלינו ועוד כזו שאנו מדברים בה בראש חוצות? ראש ממשלתנו מרבה לדבר על אפשרות לתקיפת אירן אם זו לא תפורק מנשק גרעיני, ובתוך כך מתריס נגד כל העולם ובעיקר ארה"ב. לא שהוא לא צודק באשר לאיום הקיים אבל מה עם הדרך לעשות זאת? זה יפה להופיע ולהציג חזות של יהודי גאה ומנהיג ישראלי שעומד כצוק איתן להגן על המדינה ותושביה. אבל האם הוא לא חייב לנו דין וחשבון באיזה מחיר זה כרוך, ולעשות זאת לפני שהצרה תתרגש עלינו ולא הסברים אחריה?
כולנו יודעים כבר איך מלחמה מתחילה אבל לא כיצד מסתיימת. האם ביבי לא מודע לכך כי מלחמה יזומה נגד אירן עלולה להתברר כמשחק ברולטה רוסית? מי שטומן ראשו בחול בעניין זה עלול להצטער מאד אם וכאשר. לא אחת כתבתי על כך ואני מרשה לעצמי להמשיך כי זה נושא רציני מאד שצריך להשאירו בגובה הרדאר הציבורי. מלחמת יום הכיפורים ומה שקדם לה לא נשכחו.
מסקנה
המסקנה המידית שלי מהאמור כי מאחר שהג'ינג'י עם המפתחות לא יימצא כשנצטרך אותו לכן צריך לחשוב מה ניתן לעשות בטרם פורענות. ראיתי לנגד עיני את
ביל גייטס וורן באפט, המיליארדרים האמריקניים, שהחליטו לרתום את עושרם האגדי לטובת האנושות והקימו לשם כך קרנות המשקיעות סכומים אדירים בפרויקטים ותוכניות חדשות שהממשלות עדיין לא חשבו עליהם.
אני לא מדבר על האנושות כולה אלא עלינו הישראלים. אצלנו אין קרנות כאלו. מתכננים הקמתה של קרן לאומית שתתבסס על תמלוגי הגז הטבעי המופק בים. אלה כספים שנועדו למטרות אזרחיות מאד ראויות אבל איש לא יודע מתי נהנה מפירותיהם. בינתיים ברור לגמרי כי כיום העורף הפך לחזית ואיש לא יודע מראש מתי תתרגש עלינו פורענות תורנית. זה עלול להתרחש כל יום. הרהרתי ביני לבין עצמי מה אפשר לעשות ולא בהקמת עוד רשות ועוד ועדה מיותרות וחלוקת הסמכויות שאין בהן כל תועלת אלא בתכלס. משהו שאפשר לראות בעין ולחוש בקיומה.
אילו ישבתי ליד אזנו של ראש הממשלה הייתי לוחש לו להפנות קריאה לחבורה מכובדת מהאלפיון העליון, אלה בינינו שעשו כבר הרבה מאד לביתם הפרטי, כדי שיירתמו ל
גיוס משאבים ואמצעים הכרחיים לטובת הקהילה שישמשו אותה בעתות חירום. למשל, רכישת מפלסות לפינוי שלגים בחורף באזורי ההר וטרקטורים ומנופים גדולים לפינוי הריסות בזמן אסון בכל רחבי המדינה. הקמת מעין ימחי"ם אזרחיים לשעת חרום שהרשויות המקומיות או האזוריות יהיו אחראיות לתחזוקתן השוטפת. הייתי מבקש מהם גם למממן הקמתם של מקלטים ציבוריים גדולים עבור אוכלוסיות שאין להן לא מקלטים ראויים ולא ממדי"ם. מדובר בהרבה כסף ולכן אני מפנה את האצבע כלפי האלפיון העליון ולא למאיון... טייקונים אלה לא יהיו אז מטרה לחיצי בקורת על התנהלותם. עד היום החברה הישראלית הייתה טובה אליהם אז הגיע הזמן שהם יהיו טובים אליה.
אולי זו פנטזיה להאמין בכך אבל האם הקמתה של מדינת ישראל לא הייתה בתחילת הדרך בגדר פנטזיה?
