מישהו בעל יכולות ספינולוגיות וקשרי תקשורת תמנוניים מנסה, במאמץ עקבי ומתמשך, להשחיר את פניו של מרדכי (מוטי) בן-משה כדי שלא יזכה בהכשר המשפטי שיאפשר לו לרכוש, יחד עם שותפו
אדוארדו אלשטיין, את תאגיד הענק אי.די.בי שהיה בשליטתו של
נוחי דנקנר. עד שתתקבל החלטה מכרעת בפרשה הבלתי גמורה הזו, בודקים צוותים מקצועיים של רשות ניירות ערך וכונס הנכסים הרשמי, בהתאם לצו בית המשפט, את מהות עסקיו של בן-משה, כדי לחשוף את שורש הדברים ולקבוע אם אכן איש העסקים הזה ראוי ומתאים לזכות בפרס הגדול.
יהיו תוצאות הבדיקה אשר יהיו - לטוב או לרע - נראה לי כי הגיעה העת להציב סוף פסוק ל"חגיגה" המתעתעת הזו המזעזעת יותר מדי זמן את אמות הספים של עולם הפיננסים הישראלי.
מנקודת הראות של טובת הציבור הישראלי אין חשיבות של ממש לשאלה מי בסופו של דבר ישלוט בתאגיד הרב-זרועי, בתנאי שיעמוד בכל דרישות החוק והגילוי הנאות לגבי יכולותיו הפיננסיות. אבל דבר אחד חייב להיות ברור:
אסור שנוחי דנקנר יהיה האיש הזה. אדם שנהג כמנהג אדונים בכספי ציבור בהיקפים אסטרונומיים ועשה בהם כבתוך שלו, יכול לשגות בחלומות כי "הסיפור עדיין לא תם", אבל טוב יעשה אם יפנים את העובדה המרה מבחינתו כי לא לעולם חוסן.
אדם שידע לחלק מתת רחב-לב לרבנים עלומי מעש שהפכו בזכותו לטייקונים רק כיוון שידעו "לחזות עתידות" כאילו הם בוראי שמיים וארץ; אדם שחילק שכר עתק בלתי מתקבל על הדעת לעדת מקורביו; שקנה כמעט כל מה שזז, כולל עסקים בתחומים שלא היה לו בהם ידע מעמיק, כמו
מעריב למשל; אדם ששייט ברהב רב במרומי השחקים במטוס הפרטי שרכש מכספי הציבור שהופקדו בידיו; אדם שבסופו של יום, אחרי שבועתו התנפחה כמעט עד אובדן שליטה, הודיע שלמרבה הצער הוא לא יכול להחזיר את חובותיו. הוא "השתדל" אבל "לא הצליח לו", כאילו זו הבעיה של כל אלה שנתנו בו את אמונם העיוור ולא האחריות הבלעדית שלו.
מוסר ההשכל
למרבה הצער, המקרה העצוב של מי שהוגדר בידי עדת חנפים ומעריצים בתואר "הגאון הפיננסי", איננו רק סיפור פרטי של אחד-האדם שכשל אחרי שנטל ללא פיקוח נאות וללא בקרה הולמת, את הממון של כולנו שהופקד בידי המערכת הפיננסית - בנקים וחברות ביטוח - וזרה אותו לכל רוח ביצירת הפסדי עתק.
לפרשת קריסתו של נוחי דנקנר חייב להיות מוסר השכל נרחב. הפעם על כולנו לחקור ולבדוק לא רק לאן נעלמו אוצרות קורח שהופקדו בידיו כדי "לעשות עסקים" אלא מי היו אלה, בצמרת המערכת הפיננסית, שהאמינו באמונה שלמה, אך ללא ביסוס אמיתי, כי "הקוסם דנקנר" יפריח פרחי רווח נאים גם בערוגותיהם. האמינו וכשלו לתהום ההפסדים יחד עם האיש שהיה אולי רק "הקוסם מארץ עוץ", מבלי לתת את הדין הציבורי על מחדליהם. על כולנו לבוא חשבון ולא לשכוח כי לא מעט מן האישים שאותם הפקדנו לשמור על כספי הציבור לא ראו את מה שהיה חייב להיות ברור לכל מי שעיניו בראשו. לא ראו או אולי לא רצו לראות מתוך תקווה כי גם לחיקם ייפול נתח מן העוגה.
בסופו של יום מישהו ישלוט בתאגיד אי.די.בי - שלם או מפורק. מבחינתו של נוחי דנקנר זה צריך להיות סוף ציבורי בבחינת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. ולא יהיה זה בלתי סביר להניח כי הסיפור הרע הזה יסתיים במסגרת של פשיטת רגל שצריך להיות לה לקח אחד ברור -
חובות יש להחזיר.