תרבות ההמון, שבימי קדם נהנה וסופק מצפייה של השלכת בני אדם לזירת טרף לאריות ונמרים, הוסבה במאה ה-21 לצפייה בתוכניות רדודות, שעיקרן - סיפוק יצר המציצנות לחיים של אחרים, תחת הכיסוי של היותן תוכניות המשקפות מציאות. ההצגה שמעלה בית צבי של המחזה "הפרוזדור", מאת מתיה זופנצ'יץ' הסלובני, על הנעשה מאחורי הקלעים של תוכניות זבל אלו, מהממת בפרטי הפרטים שהיא מעניקה לצופים, עד היכן מוכנים אנשים לרדת נמוך, ביודעם שהם מצולמים כל העת ומשודרים לקהל צופי הטלוויזיה. והם עושים כאן הכל: את צרכיהם בבית השימוש, משתגלים, זה עם זו ועם אחרת, נכנסים למריבות על-רקע הבגידות, ומרוב לחץ, מי שאינה מסוגלת לחרבן מול המצלמה - נוטלת כוס חד-פעמית ויוצאת למקום היחיד בו אין מצלמות - הפרוזדור, ומנסה לעשות שם את צרכיה. הפרוזדור הוא המצאת מגיש התוכנית בטלוויזיה, מקס (יותם קוזניץ הנהדר) רב הפרצופים, שמחליף תלבושות וזהויות בכל קטע. תחילה הוא הדראג קוין שמכניס את קבוצת הנבחרים, לאחר אודישנים שהקהל באולם הוא חלק מהם. הוא מצליף בהם במילותיו, משפיל אותם, וכותש את ה"אני" של כל אחד, עד שלבסוף, לקראת תחילת הצילומים הם כחומר ביד היוצר בידיו: מוכנים להעליב, להשפיל, להתאהב, ללקק כל דבר וכל אחד, לקיים יחסי-מין ולהתערטל מול המצלמות. ויש בין שבעת המופלאים הנבחרים, גם כאלה שמהדרין ומוסיפים מעצמם בהתנדבות עוד מעבר למה שנדרשו. כמו הדוגמנית אנה (שחר מטלון) שכולה פוזה אחת גדולה של עינטוזים, והכל למען הרייטינג הנכסף של ערוץ הטלוויזיה. כי בכל סיבוב, מישהו ביניהם מודח, על-פי הרייטינג. כל השחקנים בהצגה פשוט מבריקים. הם נכנסו לעור תפקידם עד כדי כך, שאתה חש שאתה צופה ממש בתוכנית ריאליטי אמיתית. המוזיקה הקצבית, התלבושות שעיצבה נטשה מנטל, והעיבוד, התרגום והבימוי של יונתן אסתרקין, עושים את ההצגה אכן ראויה לאן שהיא תגיע בקרוב - להיות מוצגת בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי בלובליאנה, בירת ארצו של המחבר, סלובניה היפה והמעטירה. ההצגה זכתה בפרסים רבים בסלובניה, ונחשבת למייצגת את הדור החדש בתיאטרון האירופאי העכשווי. ואין יותר עכשווי מהנושא הספציפי הזה. בפרט על-רקע גילויי מקרי האונס בין קטינים, שחשיפתם לתוכניות הריאלטי טוחנות את מוחם הרך, ומחדירות אליו תובנות נקלות אלו. והתוצאות - מרוחות על כותרות דפי כל העיתונים, ותופסות את האייטים הראשיים בטלוויזיה וברדיו. יותם קוזניץ, כאמור, נפלא כמתכנן האירועים והמאסטר מיינד של התוכנית "הפרוזדור". דניאל ורטהיים שמקרין מהוגנות ותמימות, ורוכז את אמפטיה הצופים, מעניק לנו לקראת הסוף את הפצצה. נינה, אם לילד בן תשע, שכל מטרתה היא להגיע למקום הראשון כדי לזכות בכסף, היא מורן ברדע המרגשת. קונה את ליבנו בכנות משחקה ובהבנתנו את מניעיה. מוטי חובה כאדריאן, מרגש גם הוא ביכולת הדרמטית, במלאו את הצפיות של מנהלי התוכנית, אך מודח דווקא בגלל עודף הרתמותו לתפקיד, עד כי הם נוקטים במשהו מאוד בזוי כדי לגרום לו להיות מודח. ליאור מורדוך כ"ניקי" אהוד מאוד, אך בוחר לעזוב את התוכנית די בהתחלה, כהזדהות עם הדחתה של אהובתו בתוכנית ובמציאות; יואב מילשטיין כ"ארי" כובש ביכולת הקומית שלו, שבולטת בצילומי האודישנים בוידאו שעל שני קירות האולם, שבתווך שלו מצוי "הפרוזדור”, והקהל משלושת צידיו. הנועזת מכולם, שכולם בטוחים שתזכה בתחרות, היא "הקטנה" (גיא באר-גורביץ'). היא מלאת רגשות מטראומות של העבר, וזוכה באמפטיה כללית מהקהל, במיוחד כשהיא טוענת לאחר הכל: "ואני רק רציתי שכולם יאהבו אותי". הקטנה הזו עוד תגיע רחוק. ובהצגה היא מגיעה הכי רחוק שאפשר, בהפתעה שהיא מפוצצת בפנינו בסוף. ההצגה הזו חושפנית כפי שלא נחשף בנושא זה עד עתה. היא מטיחה בפרצוף את האמת האמיתית: אין ריאליטי והכל צפורים. מנהלי הערוץ עושים הכל עבור הכסף. המתחרים - כנ"ל. והטיפשים היחידים, המטומטמים הבלעדיים - הם צופי הטלוויזיה בתוכניות אלה, שמתפתים להאמין שהכל אמיתי. אז חבר'ה, דעו לכם שהכל מתוכנן, מבויים, וכך גם התוצאות. הצגה מופלאה, שראוי שבתי-ספר - הכוונה לכיתות העליונות של התיכון בלבד - יחזו בה. אסור להשאירה כקטע ארכיוני ברזומה המצוין של שחקניה ויוצריה. המחנכת של כיתה י"ב ממזכרת בתיה שנכחה עם הכיתה בהצגה, סיכמה לאחר ההצגה, שההצגה אכן ראויה ביותר לכך, וחובה להציגה. היא גם נשארה עם הכיתה לדיון על ההצגה כשהסתיימה. שאפו לבית צבי על ההצגה המושלמת, בעלת המסר הנוקב והביצוע המעולה. לתשומת לב משרד התרבות ו"סל התרבות".