לא כל הסכם יש לקיים

הקהילה היהודית בעירק מנתה במחצית השנייה של המאה ה-20 כ-150 אלף נפש. בבגדד, עיר הבירה, חיו כ-80 אלף יהודים והיוו כרבע מאוכלוסיית העיר. הקהילה ניהלה את עסקי המסחר במדינה. יחזקאל ששון היה שר האוצר הראשון, ולאחר מכן גם שר המסחר של עירק העצמאית; את חיי התרבות והמוזיקה הובילו צאלח ודהוד אל כווייתי - ממלחיניה הבולטים של המדינה. ראשיתה של הקהילה החלה עם הגלות הראשונה לבבל בשנת 597 לפני הספירה, כ-10 שנים לפני חורבן בית ראשון (586 לפנה"ס). בין אלפי הגולים הראשונים היו הנביא יחזקאל ואשתו. קברו של הנביא יחזקאל בעיירה אל צ'פל מדרום לבגדד היה אתר קדוש ליהודי עירק. מהקהילה הגדולה הזו נותרו חמשה יהודים עריריים החיים בבגדד. היהודים נסו על נפשם בעקבות הפרעות - "הפרהוד" - של יוני 1941 שנעשו בהשראה נאצית, וההתנכלויות ליהודים שאירעו עם הקמת מדינת ישראל ולאחר מכן במהלך משטרו האכזרי של סדאם חוסיין. היהודים הותירו את נכסיהם, ספריהם הקדושים ומסמכיהם האישיים בבתיהם ובבתי הכנסת שנעזבו. בימי שלטונו של סדאם חוסיין, פשטו אנשיו על בתי כנסת, בתי ספר יהודיים, משרדי קהילה ועל בתים פרטיים ושדדו את תכולת הספרים, המסמכים ודברי היודאיקה. כעבור שנים, עם כיבושה של עירק ב-2003, התגלה האוסף, הידוע כיום כארכיב היהודי מעירק, במרתף מוצף מים מעופשים, בבניין המוחאבראת (שירותי הביטחון), על-ידי יחידה מצבא ארצות-הברית שחיפשה נשק להשמדה המונית. הארכיב נפגע קשות מהמים שחדרו אליו, כתוצאה מפיצוץ בצינור המים הראשי.

לא כל הסכם יש לקיים

ד"ר הרולד רוד (Dr. Harlod Rhode), מזרחן הבקיא בעברית ובערבית שהוצב עם הכוחות האמריקניים, זיהה את מקורם היהודי וערכם ההיסטורי של הספרים שחלקם מן המאה ה-16. האוסף כולל חלקי ספרי-תורה ממאה ה-16, ספרי קודש (חלקם מדפוס ליווורנו) - תלמוד בבלי, סידורים ומסמכים של הקהילה - תעודות של בתי ספר והתכתבויות של רבני בגדד עם בני הקהילה בכלכותה ועם ועד העדה הספרדית בירושלים. בין המסכמים נמצאו מכתבים מראשית המאה ה-20 שנשלחו לרב יעקב, בנו של הרב יוסף חיים "הבן איש חי". באוסף ישנן התכתבויות בעברית, ערבית, אנגלית וצרפתית שיהודי עירק ניהלו במאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 עם אחיהם בנכר. באופן אירוני נמצא בין ארגזי הארכיב במרתף המוחאבראת המוצף שלט שעליו נכתב: מי ישגר את הטיל ה-40 ? (במלחמת המפרץ ב-1991 סדאם חוסיין שיגר לעבר ישראל 39 טילים...). ד"ר רוד פעל במהירות להציל את המסמכים הספוגים מים, התקשר לממונים עליו במשרד ההגנה וליו"ר הסוכנות היהודית אז נתן שרנסקי. שרנסקי פנה לסגן נשיא ארה"ב לשעבר דיק צ'יני שנענה לסייע להצלת הארכיב. בסיועו של אחמד צ'לבי (שיעי), מראשי האופוזיציה לשלטונו של סדאם חוסיין, ובתרומה (15 אלף דולר) של הנדבן הרווי קרוגר, הוטס הארכיב לארה"ב לשיקומו. אז, בלי להתייעץ עם יהודי עירק בארה"ב, סוכם עם הממשל הזמני בעירק, כי בתום עבודות השיקום יוצג האוסף לציבור ולאחר מכן יוחזר לבגדד. בימים אלה מוצג הארכיב המשוקם, הכולל מאות ספרי קודש ומסמכים קהילתיים ואישיים, בארכיון הלאומי בוושינגטון. בינואר הקרוב יוצג הארכיב בניו-יורק. מעיון במוצגים ניכרת ההשקעה הגדולה בשיקום המסמכים שביצעו האמריקנים, ועל כך הם ראויים למלוא ההערכה. האמריקנים מתכוננים לנהוג על-פי הסיכום עם העירקים, למרות שמדובר ברכוש שדוד מבני הקהילה היהודית, שנאלצו לעזוב את עירק עם מעט מטלטלים אישיים בלבד. ההחלטה האמריקנית עוררה תרעומת רבה בקרב יהודי עירק, ודבריה של מזכירת המדינה לשעבר הילרי קלינטון ב-2010 כי הארכיב המשופץ "ישמר את פניה השונות של ההיסטוריה העירקית ויכיר בתפקידה של הקהילה היהודית בהתפתחותה של המדינה", נתקבלו בספקנות רבה. לכן הם פעלו באמצעות הארגון העולמי של יהודים יוצאי עירק, בראשות מוריס שוחט היושב בוושינגטון ובסיוע הארגונים היהודים בארה"ב, למנוע את החזרת המסמכים, השייכים אישית ליהודי עירק הפזורים ברחבי העולם. הארגונים היהודיים החתימו עצומה נגד החזרת הארכיב ו-47 חברי קונגרס טענו ב-13 בנובמבר בפני מזכיר המדינה ג'ון קרי שאין היגיון שממשלת עירק תירש את מורשתה של יהדות עירק, כאשר כל צאצאיה חיים מחוץ לעירק. הפריטים בארכיב מעולם לא היו שייכים לממשלת עירק, אלא ליהודי עירק. "האוסף הוא מטען אבוד של אוצרות עבר שנתגלה, והוא זכר לחיים שהותירו מאחוריהם יהודי עירק", כתבה (ב-7 בנובמבר ב"ניו-יורק טיימס") ד"ר סינתיה קפלן-שמש, חברת ועד הארגון העולמי של יהודים יוצאי עירק. ד"ר קרולין בסון-זלצמן מקנדה, שזיהתה באוסף את תעודת הסיום שלה מבית הספר העממי "מנחם דניאל", מבקשת להחזירה לידיה. היא טענה כי החזרת הארכיב לעירק היא כאילו הוחזר לגרמניה הרכוש היהודי שבזזו הנאצים. שר החוץ הקנדי ג'ון ביירד (John Baird) הצטרף למחאה למניעת החזרת הגנזך לעירק ואמר כי "לרוע המזל עירק פשוט אינה מוכנה לתעד את ההיסטוריה הטרגית כמונומנט לעם העירקי". דרישתה של ממשלת עירק להחזיר לידיה את הארכיב היהודי המשוקם והבטחתה לשמור עליו היא מגוחכת, נוכח ההרג המתרחש בכל פינה במדינה השסועה מהמלחמות בין הסונים והשיעים, הגובות עשרות אלפי קורבנות. כיצד תדע עירק לשמר את מורשתו של המיעוט היהודי שחי בתוכה, שהיא זו שפגעה בו, לא ידעה להגן עליו ואילצה אותו לנוס ממנה? להחזיר עתה את הארכיב היהודי פירושו להצדיק את ההרס שחוללו שנאת הזרים והאנטי-יהדות הערבית. איש בעירק לא ידאג כיום למסמכי הארכיב, כפי שאיש אינו דואג לעשרות ספרי-התורה שנלקחו מבתי כנסת והם עדיין מצויים במרתפי המוזאון בבגדד. בינתיים, ביום ראשון (15.12.13), נערך טקס מרגש של קבורת 49 גווילי ספרי תורה ומגילות אסתר, שהוכרז עליהם כעל פסולים. גווילים אלה נפגעו באופן חמור במרתף המוחאבראת, ועל-פי ההלכה אין לקרוא בהם וצריך לקברם. הטקס נערך בבית הקברות היהודי של קהילת יהודי עירק בניו-יורק - מונטיפיורי בבבל המערבית, בנוכחות השגריר העירקי בוושינגטון. לגבי יתר הארכיב המשוקם, צדק חייב להיעשות עם היהודים שנאלצו לעזוב את בתיהם בעירק ובמדינות ערביות אחרות, בהותירם את רכושם האישי והקהילתי מאחוריהם. יש להחזיר להם את מסמכיהם האישיים ואת ספריהם העתיקים, ולהותיר בידיהם זכר היסטורי מעברם. נקווה שההיגיון והשכל הישר יגברו על השנאה והנקמה, ושלטונות עירק יוותרו על דרישתם להחזרת הארכיב המשופץ לבגדד.