כמה ימים לאחר אותו הערב שבו בילתה יעלה בחיקו החמים והמפנק של בעלה, ענק-המימדים, התבצע מעצרו של מרציאנו; והתוכנית שהגו יעלה והרצל מרציאנו יצאה לדרך.
רותי רבינוביץ, בתו של השופט רבינוביץ, נשלחה לארה"ב. את הסמים שדני סייע ברכישתם היא טמנה בתוך גופה. שאר הסמים הוכנסו לתחתית הכפולה במזוודתה. זה קרה באמסטרדם; תחנת-ביניים בדרך לארצות-הברית. החבר המקועקע סייע לה - והצטרף אליה.
יעלה שלחה מישהו מאנשיו של בעלה כדי שירכוש את הכרטיסים במזומן. הכל נעשה מבלי להשאיר כל עקבות.
יעלה החכמה, המנוסה, ניהלה את כל הפרויקט, כשבעלה מוחזק חסר-אונים במעצר, מבלי ליתן את הדעת לכך שייתכן שמולה ניצב איש חכם, בלשון המעטה, לא-פחות ממנה, שכבר הצליח להציב אותה-עצמה, מבלי לדעת, למעשה, על קיומה, ביחד עם בן-זוגה, על לוח המשחקים שלו.
הלחץ שבו היא הייתה נתונה גרם לה שהיא לא תשים לב לסמיכות-זמנים לגמרי לא-אופיינית למערכת שהיא הכירה. יותר מדי פעמוני-אזעקה הדהדו מבלי שהיא נתנה להם את דעתה.
משחק השח-מט יצא לדרך. הכוחות לחלוטין לא היו שווים. לא בתחילת הדרך - ולא בהמשכה.
כל הכלים הטובים היו בידי יריבה. יעלה לא ידעה את זה - אבל היא הרגישה שעיניה מכוסות באופן שלא אפשר לה לראות את לוח-המשחק כדי למקם את הכלים שלה.
המשחק היה לחלוטין לא הוגן. במצב רגיל, פנים אל פנים מול יריב שיושב מולה, יעלה הייתה בועטת בלוח-המשחק - ודורשת משחק-חוזר. אולם באותו הלילה, לא היו לה הרבה ברירות. היא הייתה חייבת להמשיך בתנאים שנכפו עליה.