שלום, שלום ואין שלום

במקרה של התנהגותו של רה"מ, בנימין נתניהו מול זו של אביו, פרופ' בן ציון נתניהו, הרי שאפשר בהחלט לקבוע כי ה"תפוח נפל רחוק מעץ", בכל הקשור ל"דרך ארץ קדמה לתורה". האב היה אומנם איש אידיאולוגי קשה שהפרקטיקה הפוליטית להתגמש לא הייתה הצד החזק שלו ודווקא משום כך הרי שפר' בו ציון היה איש אמת ועקרונות. פר' נתניהו האמין ברויזיוניזם האמיתי ולכן סירב - בבחירות לפרלמנט הישראלי הראשון, להצטרף לתנועת ה"חרות" הגדולה שבראשה עמד מנחם בגין המסורתי ומנגד העדיף פר' נתניהו לדבוק בערי ז'בוטינסקי (בנו של המנהיג זאב ז'בוטינסקי) האנטי דתי והרויזיוניסטי האותנטי, למרות שהלה עמד בראש תנועה קטנה ("ברית הרויזיוניסטים"). פרופ' נתניהו העדיף לגלות לחו"ל משראה כי סיעתו מתנדפת מהפוליטיקה הישראלית. פרופ' נתניהו חקר ולמד את ההיסטוריה היהודית מתוך רצון ליודעה ולחקרה באמת ובתמים ולא כדי להשתמש בה לשם לזות שפתיים וקידום פוליטי. לפני מספר שנים כששאלו את פרופ' נתניהו כיצד ייתכן שבנו, רה"מ הישראלי, בנימין נתניהו, מוכן לחזור בו מעמדותיו הניציות ולהציע ויתורים מפליגי לכת לפלשתינים, הרי שפרופ' נתניהו לא עשה שום חישוב "טאקטי" לטובת תדמיתו של הבן וענה את אשר על ליבו ומה שהיה בידיעתו, כאשר טען כי בנו מציע מה שמציע לפלשתינים מתוך ידיעה כי הללו יסרבו להצעתו. פרופ' נתניהו בעצם הציג את בנו, רה"מ הישראלי, כמי שיודע להתל ולשקר ואיננו בעצם מתכוון לוותר באמת ובתמים למען השלום. ואמנם נתניהו היא היפוכו של אביו. רוממות השלום בלשונו וחרב המלחמה בידו. וזו לא סתם חרב אלא חרב פיפיות עם להב מתהפכת. הוא ישראלי שחי בארה"ב ושרת בצבא הישראלי כדי שיהיה לו רקורד עתידי לפעול פוליטית בישראל, כשיגיע מארה"ב, ולא כ"תושב חוזר". אח"כ חזר הלה לארה"ב כדי להשתלם בקריירת "הסברה" ישראלית ומיד לחשו הלשונות כי גם האף.בי.אי. האמריקני ריתק אותו. הוא הפך ל"מסבירן מקצועי" כדי לרשום "קריירה ציונית" בניכר שלימים תעזור לו להפוך לפוליטיקאי ישראלי בכיר. הוא התמחה ביהדות ובהיסטוריה היהודית לא משום סיבות רוחניות ודתיות אלא כדי להשתמש בהם כמנוף להצגת דעותיו בדרך לשררת השלטון בישראל ולצידוק קיומו של המשטר שאותו ינהיג. הוא נכנס לפוליטיקה הישראלית כשהובטח לו שיוקפץ לראש ממשלה והוא יצא ממנה כשהפסיד לאהוד ברק ואח"כ חזר אליה שוב כשהבטיחו לו שיריצו אותו לראשות ממשלה. הוא למד להסתיר את כוונותיו האמיתיות מאחורי הצהרות בומבסטיות הפוכות. וכך הוא עושה זאת כיום עם התירוץ החדש: מדינה פלשתינית תמורת הכרת הפלשתינים בישראל כ"מדינה יהודית". כל בר דעת יודע ששני סוגי נימוקים קיימים כאשר עם עומד לקבל מדינה. סיבה אחת היא זכותו הלאומית של אותו עם להגדרה עצמית והסיבה השנייה נעוצה בהסכמת מקבל ההגדרה העצמית לא לפגוע ביטחונית וצבאית באלה שמעניקים לו את הזכות הזו. אבל פתאום נתניהו וסובביו הלאומנים מצאו סיבה חדשה: להכריח את מבקש ההגדרה העצמית לערוב לתוכן משטרו של נותן ההגדרה העצמית ועד עולם! זו באמת בדיחה אמיתית ומובן כי שוב מהדהדת באוזני תשובתו של האב נתניהו שבעצם נתניהו הבן מהתל בפלשתינים וכשהם כבר מסכימים לכל תנאיו הרי שהוא מציב להן עוד תנאי אחד קטן, שבו לבטח לא יעמדו וכך תיכשל עוד פעם קבלת עצמאותם. כשדה גול הצרפתי העניק עצמאות לאלג'יריה הוא לא ביקש מהאלגי'ראים להצהיר כי הם רואים בצרפת את מדינת הצרפתים. הצרפתיות של צרפת הייתה בעייתם של הצרפתים. כשבריטניה העניקה עצמאות לעשרות מדינות שהיו תחת שלטונה הרי שהיא לא ביקשה מהן שיצהירו כי בריטניה היא מדינתו של העם האנגלי. וכך הלאה וכך הלאה. עצמאות נותנים לעם על-פי מה שמגיע לו ולא כורכים זאת בערבותו של הקטן למשטרו הלאומני של הגדול ועד עולם. אבל במזה"ת המוזר הזה ובפוליטיקה הישראלית העוד יותר מוזרה הכל ייתכן שכך יצאה דרישת העגל הזה: שהפלשתינים יכירו בישראל כ"מדינה יהודית". בימים שרבין, בממשלתו הראשונה, ראה את פתרון הסכסוך עם הפלשתינים דרך קנה הרובה, טענו בישראל שללא הכרה פלשתינית בישראל לא יהיה שיח ושיג. עברו שנים והפלשתינים הכירו רשמית בישראל ואז בקשו בישראל שהפלשתינים לא יאמרו רק "שתי מדינות" אלא יגידו את המילה הברורה "ישראל", והם אומנם אמרו ולכן עכשיו יש תירוץ חדש, שדרכו מקווה נתניהו להכשיל את הפלשתינים, להכיר בישראל כ"מדינה יהודית", למרות שאופי המשטר בישראל אינו מעניינים של הפלשתינים. לא לחינם נתניהו מנסה ל"סנדל" את הפלשתינים עם ההכרה ב"מדינה היהודית". כך הוא יוכל לסכסך בינם לבין אזרחי ישראל הפלשתינים המבקשים שיויון זכויות, וחלק אפילו דורש להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה". נתניהו יודע, משום הסיבות הנ"ל, כי הפלשתינים לעולם לא יסכימו להכיר בישראל כ"מדינה יהודית", דבר שייתן לישראל עוד תירוץ להתנער מלתת ידה לפתרון בעיית הפליטים של 1948. אילו אביו של נתניהו היה חי הוא שוב היה אומר כי בנו מביא את הדרישה הזו לפני הפלשתינים ביודעו שלעולם לא יסכימו לה. נתהיהו גם יודע כי האמריקנים יעמדו מאחורי הדרישה הזו - של "ישראל כמדינה יהודית", שהרי זהו הבסיס האימפריאלי לקיומה של ישראל במזה"ת על-פי הרעיון האסטרטגי של ארה"ב: המשך לרעיון ההרצליאני שגרס כי "מדינת היהודים" תהיה "מחסום מערבי מפני הברבריה במזרח". אבל זו באמת דרישה צבועה, שנתניהו וחבר סובביו הלאומנים יודעים זאת היטב. ממתי איכפת לבנג'מין בן ניתאי לשעבר, שחלק מחייו בארה"ב היו דומים ממש להתבוללות, מהיהדות הצרופה?! ממתי איכפת לכל אוהדי המיסיונאריזם האוונגליסטי הנוצרי כנתניהו, דנון וחבריהם מ"אופייה היהודי" של ישראל? ממתי איכפת לליברמן וחבורתו, העוסקים ב"הלבנת" אוקראינים ורוסים והבאתם לישראל, מהמוצא היהודי האמיתי של כל "עולה" ו"עולה"? מה לקולק ורפול - המנוחים, ולמוצא יהודי? והרי אין זה סוד שמשנה לשנה יותר ויותר "חסרי דת", ולאו-דווקא רק מחבר העמים, נישאים לנוכרים וליהודים גם יחד ללא שום טקס יהודי ולאחר שמקצועות היהדות בתיכון היו מהם והלאה. ומנגד הרי שכל יהודי חרדי יודע בתוך ליבו, וגם כלפי חוץ, כי אין כזה מושג ששמו "מדינה יהודית" עד לבוא המשיח, ועוד בראשות נכרים אוכלי חזיר וכופרים ב-ה' ובמשיחו. מדי שנה בשנה רבים אלה - משמאל אך גם מימין, החפצים לא להיות רשומים כיהודים ומדברים על "לאום ישראלי" ולא על המושג "יהודי". אז אם בחברה הישראלית איש כבר לא מאמין במושג של "מדינה יהודית", אזי, מדוע לכל הרוחות יצטרכו הפלשתינים להצהיר על כך?! הכל רק כדי ששיחות השלום יטורפדו ואורי אריאל ימשיך להביא מתנחלים למדינה הפלשתינית שקיימת רק על הנייר, עד שגם זו תימחק. וכמה כל הסיפור הזה של "שיחות השלום" הוא צבוע אפשר ללמוד מדרישתו הקנטרנית של ליברמן. האיש שרק אתמול הזהיר ממדינה פלשתינית משום ה"איום האסטרטגי" של מעט הקילומטראז' בין הגבול העתידי לים התיכון פתאום מוכן ל"החזיר" את ואדי ערה ולהשאיר 9 ק"מ בלבד בין הגבול החדש לים התיכון! לא, ליברמן לא שינה את דעתו אלא שהוא יודע כי ערביי ואדי ערה לא יסכימו לרעיון של טראנספר האזרחות שלהם. אם ליברמן היה מאמין כי הם עלולים להסכים לכך הרי שהוא לא היה מעלה על דל שפתיו הצעה כזו. ושניהם - נתניהו וליברמן, מעלים "הצעות שלום", רק משום שהישוב הפלשתיני לא יעמוד בפנייה. אבל כשההצעות הללו עולות כתותחים רועמים, כמו טרנספר האזרחות וה"מדינה היהודית", הרי שה"מוזות" ששמן ציפי לבני, עמוס מצנע, עמיר פרץ, "העבודה" ומר"צ, שותקות.