א. געגועים
במקום ליצור דבר חדש – אצטט מדף הפייסבוק של פרופ'
אריה אלדד, שישראל, אביו, היה ממנהיגי לח"י:
"התאריך העברי [26 בינואר] – כ"ה בשבט. יום מותו של
אברהם שטרן יאיר, שהקים את מחתרת לוחמי חירות ישראל. שוטרים בריטיים פרצו ביום הזה לפני 72 שנים לחדר על הגג ברחוב מזרחי ב' בתל אביב כבלו אותו ואחר כך ירו בראשו . קברו אותו בנחלת יצחק בלילה, כמעט בלי נפש חיה. ומאז – וזה מדהים כי זה לא קורה בדרך כלל למנהיגים – כל שנה באים יותר.
"לפני 64 שנים הוציא אבא שלי לאור את ספר השירים של יאיר, וכתב הקדשה ל
יאיר שטרן הבן, שנולד חודשים אחדים לאחר רצח אביו: 'כשתזכה לראות את מלך משיח ישראל עולה להר הבית תבוא לפניו, תרכין ראשך בכבוד, תן לו ספר שירים של אביך וכן תאמר: מלך המשיח! הנה זה ספר השירים שלוח לך מאת אבא, יאיר. ועד הוא הספר הזה כי אהב אותך מאוד והתגעגע אליך מאוד, גם את שיריו וגם את חייו הוא נתן לך, מלך משיח ישראל. תן כבוד לאבי יאיר'."
ב. מועמד
סוכנות החלל הישראלית הודיעה, כי בקרוב תבחר ישראלי, שיהיה האסטרונאוט, שישוגר לתחנת החלל הבינלאומית.
מציע שיפסחו על הליכי המיון. יש לנו מועמד מצוין, שהוכיח משך שנים, שהוא אסטרונאוט מדהים, ובעל נטייה לטייל הרחק מחוץ למסלול – שימון הראשון, תושב זמני בירושלים, שבקרוב אי"ה יהיה מובטל.
ג. פסטיגל שרון
בשולי הפסטיגל הלאומי לרגל קבורת
אריאל שרון נותרתי עם שאלה מעניינית – הכיצד עובדי מדינה (ושרון היה אחד מהם) הופכים אצלנו לעשירים מופלגים במהלך תפקידיהם הבכירים?
פעם הגדרתי זאת כ"תסמין (סינדרום) עלי בבא". כידוע, השכיר עלי בבא את כדיו לשודדים, אחרי שמרח את דפנותיהם בדבש. כך, זכה בדמי השכירות וגם בקצת תמלוגים על מאמציו הכנים.
ושאלה לא-פחות-חשובה יש ליורי מור, ש
מנסה לתרגם לרוסית כמה מהשטויות הנפוצות במחוזותינו. מור שואל מדוע מנהיג, שהוביל את עמו לבריחה חסרת אחריות, שערערה את יסודות המדינה, נחשב בעיני המקומיים ל"מנהיג אמיץ". לפי אותה הגישה, ג'וזף צ'מברלין, שגילה טיפשות והפקרות מדהימות מול אדולף היטלר, הנו המנהיג האמיץ ביותר במאה העשרים. ואף אחד לא אמר על צ'מברלין, שעומק טיפשותו כעומק שחיתותו.
ד. צבא שיש לו מדינה (2)
משרד הביטחון וצבאנו האדיר מתחמקים מתשלום קנסות בסך מאות מיליוני שקלים, שצברו אנשיהם במהלך עבירות על תקנות החניה בערים השונות –
חשף מבקר המדינה.
"כך נפגעים האינטרס הציבורי ועיקרון השוויון שבאכיפת החוק" – כתב המבקר. גישה אחרת אומרת, שהעבירות נעשו במהלך פעילותם החשובה מאוד של אותם הקצינים למען ביטחון האומה (למשל ולשנינה – "צה"ל ומשרד הביטחון חייבים לעיריית רמת גן כ-2.6 מיליון שקל בגין דוחות חניה, שלא שולמו עד 31.12.12"); ולכן, הכל נסלח, והציבור צריך לשאת גם בעונש הזה.
והרי לכל דוח כזה מוצמדת מכונית, והיא "שייכת" למאן דהוא, שהחליט להעמיס את הקנס, שהוא חייב בו, על הציבור. לו התכוון משרד הביטחון ולצבאנו לשלם את הקנסות, היה מפקיד תוכניתן, שישלוף בהינף מקלדת את העבריינים, ויעביר להם את הדוחות לתשלום.
ה. אומללים
לשמאל ההזוי במדינה אין גיבורים, אחרי ששולמית אלוני תיעלה אותו לשנאה תהומית לכל עניין יהודי, והשוטים ממשיכים בדרכה הנלוזה ביתר-שאת.
אריק שרון – שמן מושחת, שהיה שנואם משך שנים – זכה באינדוליגנציה (כתב מחילה), כיוון שהגשים את חלומם הרטוב של עוכרי ישראל, והרס התיישבות פורחת, ואמלל את תושביה.
אחריו קם להם גיבור חדש לרגע – אדם ורטה, מורה, שניצל בעריצות את כוחו ואת סמכותו, כדי להטיף לתלמידיו שנאה למדינה ולצבאה, והתעלל מילולית בתלמידה, שחלקה על דעתו. ואני מזכיר אותו דווקא משום שאיני נמנע מביקורת על טעויות ועל הרע, שמעוללים המדינה וצבאה, ועל מעילתם באמוננו.
ההגנה העדרית האוטומטית על עמדותיו ההזויות של המורה ורטה מזכירה לי את התמיכה הידועה של השמאל בחופש הביטוי של מורים ושל אנשי חינוך, שהעזו לחשוב אחרת מהזיות השמאל. למשל, ד"ר
גבי אביטל, או
ישראל שירן.
וכעת השתחררה מהכלא עוד גיבורה של השמאל –
ענת קם, שמשפטה הוכיח, שגם במערכת המשפח שלנו אם יש קשרים, אין צורך בשום פרוטקציה. לעומתה, ברדלי (שהפך לצ'לסי) מאנינג – חייל אמריקני, שהדליף מסמכים מדיניים (ולא מסמכים צבאיים) לוויקיליקס – קיבל זכות לאכול ולישון על חשבון משלם המיסים האמריקני במשך 35 שנה.
ובאותו העניין יש לי שאלה של נודניק: בלשכת האלוף, שבה מעלה ענת קם בתפקידה, הסתובב מדי פעם אדם, שהציג את עצמו כמפקד. האם אין לו שום אחריות לברדק במשרדו?!
ו. חסרי בושה
לא הצלחתי להבין את העלייה לרגל לאושוויץ ולמחנות ההשמדה. במקום הדבר הזה היה רצוי להכניס את השואה כחלק חיוני בתוכניות הלימודים – אבל שר החינוך (כמו קודמיו) עסוק בהפרחת בלוני יחסי ציבור, ואין לו זמן לשטויות של מערכת החינוך, שהפכה בקושי לשירות רע של שמרטפות.
ודרך אגב, יותר מחמישים ח"כים נסעו לטקס בפולין לרגל יום השואה הבינלאומי. מעניין כמה מהם דואגים למנוצלי השואה, שמדינת ישראל מפקירה, למרות ששדדה את כספי השילומים והפיצויים, שמגיעים להם.
