הקץ לאשליות: בהסכם הפיוס הצפוי בין ישראל וטורקיה, לא יהיה כדי ליצור אידיליה ביחסיהן ההדדיים של שתי המדינות. גם לא שינוי מהותי, כל עוד ישב
ארדואן על כס השלטון באנקרה.
לכל היותר יתייצב המצב ויתנהל על מי מנוחות בכל הקשור לתיירות ולמסחר. אלא שגם בתקופת המשבר הארוכה ביחסים שבין שתי המדינות לא ניזוקו אלה יתר על המידה. תיירים ישראלים המשיכו לפקוד, פחות או יותר, את טורקיה, ומוצרי-מזון ושתייה טורקיים יובאו לארץ, כאילו לא אירע דבר. המתח הרב שנוצר סביב פרשת המרמרה לא נתן בהם את אותותיו.
אלא שלכל זה אין חשיבות יתרה במישור היחסים הרשמיים שבין שתי המדינות. אז נכון שצפוי חידושם, אבל באלה לא יהיה כדי לחמם אותם מעבר לקשר קר ופורמלי.
ללא אינטרס אחרי ככלות הכל, ארדואן לא יחליף את עורו. גם לא כאשר ישראל תפצה את ארצו על מה שגרמה לנתיניה בפרשת המרמרה. אסור בתכלית האיסור לשכוח שמלבד איבתו התהומית לישראל - ארדואן הוא במפורש מגלומן, כזה שמוכן ללכת עם הראש בקיר כדי להגשים את חלומו משכבר הימים: להפוך לשליטו המוסלמי של האזור כולו. בתור שכזה לא יהיה למגלומן האיסלאמי, הדתי-קיצוני, שום אינטרס ליישר, אי-פעם, את ההדורים עם ישראל.
אחרי ככלות הכל יש לארדואן מחויבות עמוקה לעולם הערבי בכלל ולאיסלאם הקיצוני בפרט. מחויבות שכזו רק מרחיקה אותו יותר ויותר ממגע אינטנסיבי עם ישראל, שהייתה עד לא מכבר בעלת-בריתו הצבאית.
ניתן, אומנם, להתווכח על מה שגרם לעכירת היחסים ההדדיים ומיהו זה שצריך, באמת, לשאת באחריותה. אלא שגם זה יהיה לא יותר מוויכוח-סרק. גם בעובדה שישראל זקוקה לטורקיה - מדינה המצויה במוקד אזורי-אסטרטגי - אין כדי לשנות את התמונה.
שנאה טוטאלית אין זה סוד שטורקיה של ארדואן חוברת כיום לכל אותם אלמנטים קיצונים המעוניינים בהחרמתה של ישראל. שנוא-נפשו של השליט הטורקי איננו רק השלטון הישראלי, גם אם הוא השתדל עד כה להעמיד כך את פני הדברים. האמת היא שארדואן בוחל גם בישראלים עצמם. נוסף לכל הצרות הוא אף נוטר, בסתר-ליבו, איבה ליהודי-ארצו, ורק אלוהים יודע מה עוד צפוי להם בעתיד.
ולבסוף הגיעה העת לנפץ מיתוס רווח. האמת היא שארדואן כלל אינו זקוק לתיירות מישראל - אגדה שמשום מה רווחת בארץ. כמדינה תיירותית מובהקת, מהמובילות בעולם, משופעת טורקיה בתיירות ענפה גם בלעדינו, ורק הגרמנים בהמוניהם, הנוהרים לשם כל עיתות השנה, ממלאים לבדם את המכסה התיירותית המבוקשת של הטורקים.
לישראל לא נותר אלא לחרוק שיניים. עדיפים, אומנם, יחסים קורקטיים על פני השטח מאשר ניתוקם, אבל מכאן ועד בניית מגדלים באוויר - הדרך רחוקה.