ניצב מנשה ארביב עבר בדיקת פוליגרף במכון פרטי והגיש הממצאים לפרקליטות ולמפכ"ל כדי להוכיח את חפותו וגרסתו. הקבלן גינדי - נעצר בביתו, נאזק באזיקים ברגליו ובידיו בנוכחות אשתו והובא לבית המשפט לאורך המסדרונות לעיני התקשורת ומשפחתו כשדמעות בעיניו. יש אזיקים של הכרח - ויש אזיקים של השפלה. יש תיקון לחוק בנושא המעניק שיקול דעת, מתי לאזוק ומתי לוותר. יש פקודות - יש הנחיות, אך הם לא ירדו לדרגים המבצעים. ראה גם: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - התשנ"ב-1992.
השימוש בפוליגרף בחקירות פליליות וביטחוניות
בפרשת הרב פינטו וניצב ארביב - הפעיל ארביב את הפוליגרף כאמצעי מטעמו, כדי להוכיח את חפותו. הבדיקה הראתה שהוא דובר אמת על-פי השאלות שנשאל הקשורות בפרשה.
האם זה מספיק ומשכנע - לא תמיד
כבר היו מקרים לא מעטים, בהם הפוליגרף אמר דבר אחד ואילו הראיות הממשיות, כמו עדויות ומסמכים הראו על תוצאה אחרת. אי-לכך, עדיין הפוליגרף אינו ראייה קבילה במשפט פלילי, וההחלטה הסופית והמכרעת היא בידי בית המשפט.
שימוש בפוליגרף במשפט אזרחי או בבוררויות או גישור, או בתביעות כנגד חברות ביטוח, הנושא מקובל במידה ושני הצדדים מסכימים לכך.
בבדיקות ביטחוניות - הפוליגרף הוא כלי עזר חשוב והוא עובד שעות נוספות.
בדיקת פוליגרף בנויה על "תגובות" של הנחקר ולא על מחשבתו, רצונותיו שאיפותיו ועל ידיעתו פרטים מהאירוע. היפנוזה בחקירות ביטחוניות, לצורך זיהוי מקומות, אנשים, מצבורי נשק, מכוניות תופת חיוניות וחשובה. שניהם הם כלי עזר חשובים בחקירה אך מהימנותם אינה 100%. לכן ההחלטה הסופית יש להשאיר בידי בית המשפט.
השימוש בפוליגרף כמכשיר מכריע וקובע, ביחד עם בדיקות נוספות והצלבת מידע - קיבל כותרות ראשיות בפרשת אלחנן טננבאום - שהוחזר ע"י החיזבאללה לישראל ביחד עם שלושת גופות החיילים החטופים מהצפון. כהערת אגב: האסטרטגיה בחקירת טננבאום הייתה שגויה מלכתחילה ולכן גם התוצאה עליה הגיעו בחתימת "עסקת הטיעון" הייתה שגויה ולקויה על פניה.
הפוליגרף הוא כלי עזר חשוב למשטרה, לחוקרי שב"כ או לחוקרים פרטיים, חברות אזרחיות כמו חברות ביטוח, והן משמשות לצורך מיון חשודים, למתן אינדיקציה גם אם לא חד-משמעית, לגבי מהימנות הנבדק וכתוצאה מכך יש לבדיקה השפעה על כיווני חקירה. יש גם להתחשב במגבלות הבדיקה, כמו גיל הנבדק, בריאותו, מחלותיו, נטילת כדורים, בעיות לב, לחץ דם, השכלה, מנטאליות, עבר פלילי וכו'...
בפעם הקודמת שנושא הפוליגרף עלה לכותרות היה כאשר סירב היועץ המשפטי לממשלה לשעבר
אליקים רובינשטיין לעבור בדיקה כאחד מתנאי המינוי לתפקיד. למרות שמקובל בדירוג תפקידים מסוים בארגונים שונים לבדוק את האנשים בפוליגרף - או בצורה עונתית או לקראת קידום בדרגה.
אך כמו כל כלי עזר - חשיבותו ויעילותו רק אם הוא מופעל ומתופעל כהלכה ע"י איש מקצוע מהימן ומתורגל שמכיר היטב את האירוע ושואל את השאלות הנכונות. הרבה מן התקלות הידועות בבדיקות הפוליגרף מקורן במפעיל/מפענח. המפעיל הוא חלק אינטגראלי של המכונה כך שתקינות המכונה והכשרת המפעיל וידענותו הם חלק חשוב מבדיקת כשירות הבדיקה. ועדת השופט גולדברג שדנה בנושא הרשעה על סמך הודאה בלבד - מתייחסות לבדיקות הפוליגרף כאמצעי וכלי חשוב בחקירות המשטרה וממליצה על הכשרת בודקים ופריסתם בתחנות המשטרה (ראה דוח הוועדה ע"מ 40) - וזאת למרות שתוצאות הבדיקה אינן קבילות כראיות בבית משפט.
יתרה מזאת, בדיקת פוליגרף בנויה על "תגובות" של הנחקר ולא על מחשבתו, רצונותיו, שאיפותיו ועל ידיעתו פרטים על האירוע. בין תגובות למחשבות יש פער גדול שיכול בבדיקה לפעול לרעת הנחקר.
לדוגמא: אדם מגיע לדרגת כעס ומצב נפשי שהוא מאיים ברצח בפגיעה באדם אחר אך לא מבצע זאת. הוא עלול לצאת "דובר שקר" למרות שאחר עשה זאת. מעורבותו הנפשית באירוע או קשריו עם הנרצח, הם המכשילים אותו. המכונה - לא נותנת תשובה לרחשי לב, לטעות בעובדה, למחשבה פלילית או העדר רצון פלילי. המכונה בנויה על תגובות פיזיולוגיות הניתנות לפירוש לא נכון ולא צודק. לדוגמא: אדם ששמע, שראה, או קיבל מידע על ביצוע פשע, כמו שוד, עלול בבדיקה להגיב בצורה חשודה - למרות שלא השתתף או לקח חלק פעיל באירוע.
לא כל אדם יכול לעבור בדיקה, בשל מצבו הבריאותי, נפשי, תרופות שהוא נוטל או בשל מחלות. הבדיקה המקיפה החודרנית לעברו של אדם ולפרטיותו ולפעמים לסודותיו הכמוסים והנדחקים שלא קשורים כלל לאירוע ויכולים להשפיע על התוצאות. הכנת אדם כזה לבדיקה או פסילת אפשרות בדיקתו - הוא חלק מכישוריו והכשרתו של הבודק.
יתרה מכך - ככל שהאינטליגנציה גבוהה יותר - הנבדק יגיב טוב יותר למכונה. ידוע מבדיקות שיש קבוצות אנושיות או שקרנים פתולוגיים, או אנלפבתים, לא מגיבים טוב לבדיקה ועלולים להטעות את המכונה.
אם נוסיף לכך את הנתון שיש סטייה סטטיסטית בבדיקות של 4-8% על כל מאה נבדקים נגיע למסקנה שיש להיזהר מאד עם מכשיר זה. ניתן להביא מספר לא מבוטל של מקרים בהם הפוליגרף תיעתע בחוקרים כשעבריינים יצאו דוברי אמת בבדיקה בטענה שהם חפים מפשע - ובשלב מאוחר יותר הודו בבית משפט בביצוע העבירות החמורות, או שאותו אדם נבדק פעמיים במכונות שונות - ומגיע לתוצאות שונות.
עורכי דין הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי - יכולים להביא דוגמאות בשפע על טעויות גסות של תוצאות הבדיקות - כגון אדם שטוען שהצד השני חייב לו סכום כסף גדול והשני טוען שהכסף הוחזר - ושניהם יוצאים "דוברי אמת" בבדיקה.
המסקנה היא שלמרות שתוצאות הבדיקות אינן קבילות כראיות בבית משפט פלילי אך קבילות בבית משפט אזרחי בבוררות או בחברות ביטוח אם הם נעשות בהסכמה - הבדיקות הן מכשיר חיוני בידי החוקר המנוסה והמיומן ויש מקום להרחיב השימוש בהן - בתנאי שהבדיקה נשארת במגבלות שפורטו לעיל.
אני סבור שלתפקידים בכירים ורגישים בכל המערכות השלטוניות וכן בתפקידים שיפוטיים ומעין שיפוטיים שיקבעו על-ידי ועדה ציבורית אם במסגרת חוק או הסדר נורמטיבי אחר ניתן יהיה להסתפק בתחקיר בכתב ובעל פה בצירוף תצהיר על אותן שאלות עיקריות שרצו לשאול עליהם בפוליגרף.
הרי איש לא מצפה שראש ממשלה, שר בממשלה, רמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, יועץ משפטי לממשלה וכיוצא באלו יעברו בדיקת פוליגרף כתנאי לקבלת התפקיד. אך בהחלט יש טעם שעד רמת תפקידים מסוימת - תוך הסדר חוקי ידרשו בעלי תפקידים לעבור בדיקה - אולם כל הסדר צריך להיעשות בחוכמה ובגבולות מוגדרים מראש.
ובאשר לשימוש בהיפנוזה - גם כאן צריך לנהוג בזהירות ובמקצועיות - שהרי הסכנות שבשימוש בהיפנוזה על נחקר או נבדק ע"י אדם לא מוסמך ולא מוכשר לתפקיד עלול לגרום לנזקים נפשיים בלתי הפיכים.
בשלב זה נבדקת תוכנית לשילוב מהפנטים מוסמכים במשטרה, במסגרת חקירות רגישות ובין היתר ריענון זיכרונם של עדים.
דיונים מתקדמים בין הוועדה המייעצת למשרד הבריאות למשרד המשפטים לניסוח תקנות ברורות המתירות באופן כללי לשימוש בהיפנוזה במשטרה - נמצאים בשלבים מתקדמים.
יש להבדיל בין חקירות ביטחוניות בהן נעשה מדי פעם שימוש בהיפנוזה לגילוי מצבורי נשק, מקומות מסתור, ריענון שמות חשודים עוזרים מבצעים כשהחקירה מטרתה, הצלת חיי אזרחים וחיילים ולמטרה של בטחון המדינה כולל ריגול וריגול נגדי.
גם שימוש בהיפנוזה בעבירות אזרחיות, עבירות רכוש מסוימות, תביעות ביטוחיות שבהם נבדקת מהימנות הסיפור שמאחורי התביעות, או ניסיון לאתר רכוש שנעלם, נגנב או אפילו מספרי מכונית שגרמה לתאונה, לתקיפה מינית או חשוד בעבירות ביטחוניות - בכל התחומים האלה, השימוש בהיפנוזה ניתן להסברה ולעיגון בתקנות ואפילו בחקיקה - אך לא כך בתחום הפלילי המובהק.
אם נשווה את ההיפנוזה לשימוש במכונת האמת בה יש איסור בהגשת הממצאים לבית המשפט בשל אי-אמינות של 100% בתוצאות - נגיע לסכנה שבשימוש בהיפנוזה הן ע"י מומחים לדבר והן ע"י בעלי כישורים לא מומחים או לא מוכשרים לתפקיד כפי שקורה לא פעם לגבי מומחי מכונות האמת. התוצאה של שימוש בהיפנוזה, יכולה להיות הרסנית לנחקר גם אם הוא יביע את הסכמתו ויחתום על מסמך הסכמה וזאת בשל הסכנה שהדבר עלול להפלילו בניגוד לרצונו ולהביא להרשעתו תוך פגיעה בזכויותיו ובזכות היסודית של "חזקת החפות".
קחו למשל את נושא "ריענון זיכרונם של עדים" באמצעות היפנוזה. המהפנט יכול תוך כדי "הטרנס ההיפנוטי" להציג לנחקר את גרסת המשטרה ובזהירות ובתחכום גם "לשתול" לו עובדות או רמזים מפלילים כנגד עצמו או אחרים איתם שיתף פעולה או היה עד למעשיהם.
כמו שיש אנשים, בעלי אופי שונה, חולים נוטלי תרופות למיניהם, שאסור או קשה לבדוק אותם, כך גם לגבי נחקרים בהיפנוזה בעלי אישיות חלשה, ילדותית נלחצת ושבירה.
עו"ד רבים שנתקלו בתופעות ובממצאים של "מכונת אמת" - יכולים לספר אנקדוטות רבות על תעלולי המכונה בהם השקרן יצא דובר אמת ולהפך, בהם אותו אדם יצא בשתי בדיקות שונות גם דובר שקר וגם דובר אמת - ובמקרים שבהם דובר האמת - התוודה לאחר זמן ואף הודה באשמה במשפט ונדון למאסר. להערכתי, דבר זה יכול לקרות גם בשלבים של הפנוט.
מסקנה: מומחים הזהרו בכלים המסוכנים שבידיכם ואל תנסו לקצר דרך ולחפש פתרונות קלים למשפט הפלילי - בו מדובר בחיי אדם, גורלות אישיים ושל משפחות, ילדים וזכויות פרט שיש להיזהר בהגנתם.
אין זה אומר, שאי-אפשר, להסתמך ולהיעזר בכלים המודרניים לחקירות וקידומם, כל עוד זה נעשה במיומנות בזהירות הראויה וע"י אנשים מקצועיים באותם תחומים שיש בהם עזרה לאיש ולחקירה או לבטחון המדינה - אך לדעתי אסור לתת לגיטימציה לממצאים היפנוטיים בבית המשפט לא בתקנות לא בחקיקה, מחשש מעיוות דין לא מודע או אפילו
בתום לב - ולהשאיר ההכרעה הסופית - בידי האדם ולא המכונה.
הערה:
בארה"ב ידוע ולפעמים במקרים בודדים אף מופעל, "המבחן המשולש", לאמור: פוליגרף, היפנוזה, זריקת אמת. מבחן זה לא קיבל הכרה רשמית, מסובך, מסוכן ולא כדאי לשאוף לאמצו בארץ.
השימוש באזיקים
יש אזיקים של הכרח, ביטחון ושמירה על הציבור ויש אזיקים של השפלה וביזוי. זה לא רק עניין של נוהלים והוראות אלא גם של הגיון ושיקול דעת.
יש חוק בנושא - אבל הוא לא מופעל במלואו ולא ברוח ובכוונת המחוקק.
העיתונות והתקשורת, לא יוצאים נקיים בנושא זה, בשל תאוות פרסום, מציצנות, רייטינג, תחרות ואינטראקציה עם המשטרה. בחקיקה ובפקודות המשטרה יש נוהלים שגובשו לגבי מתי ואיך להשתמש באזיקים ומי מוסמך להורות - לצערי, הן לא מבוצעות דיין, ולא ירדו מספיק לדרגים המבצעים.
התופעה של חשודים, עצורים, נחקרים המובלים או מובאים לבית המשפט, לעיני העיתונאים, מצלמות, טלוויזיה, צלמים - כבולים בידיים ורגליים, יש בה אלמנטים של השפלה, מבוכה, אדנות וכוחנות משטרתית.
יש אלמנטים פליליים, שלגביהם האזיקים הם הכרחיים, מובנים ומתיישבים עם דרכי הביטחון של המשטרה והציבור, ולגביהם אין בהובלתם באזיקים משום פגיעה בכבודם, שהרי מעשיהם הפליליים הם הם הפגיעה האמיתית.
יש להבדיל בין העצורים חשודים שלגביהם החוק והנוהלים מחייבים אזיקים, כמו עבריינים מועדים, רוצחים, שודדים, אנסים, סוחרי סמים, סוחרי נשים, פדופילים, תוקפי נשים, קשישים וסתם בריונים אלימים - לרבות אלה המואשמים בעבירות מסוגים אלה של פשע חמור, או חשודים בעבירות שמשפטם טרם הוכרע או נמצאים במהלך הדיונים.
אבל יש גם קבוצה אחרת - של עברייני הצווארון הלבן, סוחרים, רופאים, עו"ד, עיתונאים, בעלי עסקים, תעשיינים, בנקאים ופקידים שהובלתם באזיקים - הוא עונש חמור הרבה מעבר למשפט והתוצאה הסופית - הרגעים האלה, בהם הם מובלים באזיקי ידיים ורגליים, אל הניידת או במסדרונות בתי המשפט - הופכים "לכתם" של השפלה וביזוי, שאין לו פיצוי לא כספי ולא חברתי, בלי שום קשר לתוצאות החקירה או המשפט.
הקלישאה השחוקה של "תמונה אחת שווה אלף מילים" הופכת למציאות מרה והיא מקבלת "האנשה" וחיים משל עצמה. היא פוגעת באדם, במשפחתו, בילדיו, בחבריו - עשויה ויכולה להרוס משפחות, עסקים, חיים, להביא להתאבדויות - וכבר היו דברים מעולם.
ח"כ
גדעון סער, יזם והוביל חקיקת חוק, לפיו יושמו אזיקים על עצור, רק במקרים של סכנה מיידית, סכנת בריחה, חומרת העבירה ופוטנציאל מסוכנות מצד העצור. כנראה, שהחוק ההוראות וההנחיות לא חלחלו וירדו עדיין לדרגים הנמוכים והמבצעים את ליווי האסירים והשוטרים המבצעים מעצרים.
הנושא אינו חדש, וכבר דנו בו מקצועית וציבורית בעבר, דבר שהביא את הכנסת לחקיקה האמורה לעיל, אבל עדיין אנו עדים לתופעה המביכה של פגיעה בעצורים, שלא לצורך, כאשר תוך זמן קצר הם משוחררים, התיקים שלהם נסגרים, או מועברים למעצר בית וגם אם המשפט מתארך, יש ויוצאים זכאים או עם עונש מינימאלי שאינו מחייב את ההתנהלות כלפיו מתחילת המעצר והחקירה.
ניקח לדוגמה את המקרים הבאים:
(אחד מן העבר) כאשר עורך ובעל מעריב
עפר נמרודי, נחקר והועמד לדין על עבירות פליליות שאין בתוכן אלימות או מסוכנות לציבור או בריחה, למרות זאת הובל במסדרונות בית המשפט בת"א באזיקים, מושפל, מבוזה - ובצורה מיותרת. יש עוד דוגמאות רבות, אבל מפאת כבודם של האנשים לא ראוי להזכירם.
דוגמאות מן ההווה הלא רחוק: עיתונאי מובל באזיקים, על תלונות של תקיפה מינית כאשר תוך זמן קצר הוא משוחרר בערבות, למעצר בית קצר, מכיוון שהתלונות אינן מבוססות דיים שפירושן, התיק כנראה ייסגר בקרוב ואכן התיק נסגר. האיש לא עבריין סדרתי, אין לו עבר פלילי, אין סכנת בריחה או מסוכנות מיידית ואף על-פי כן ללא כל צורך והגיון בניגוד להוראות החוק החדש - מובל באזיקי השפלה.
בחורה צעירה משכונה דתית שהצהירה שהיא דתיה ולא התייצבה לשירות סדיר בצה"ל, נעצרה ושמו עליה אזיקים, והשאלה לאיזו מטרה בדיוק?
מספר פעמים בעבר, כתבתי והתרעתי על התופעה החריגה, ובמקרים רבים בלתי רצויה ולא נחוצה, של הובלת חשודים, עצורים, במצעד השפלה, במסדרונות אולמות בית המשפט ובאולם עצמו, לעיני צלמים, מצלמות ועיתונאים עם שוטרים שנהנים מהרעש והתקשורת מסביב.
צריך להדגיש: לפני כמה שנים חוקק חוק, שבא להסדיר את נושא האזיקים והנוהלים. נקבע במפורש בחוק כי: "אסור לכבול אסיר או עציר במקום ציבורי אלא אם קיים חשד סביר שהוא עלול להימלט או לפגוע בגוף או ברכוש".
כמובן שאין להחיל את משמעות הדברים הנ"ל על כל מקרה ומקרה - שהרי יש מקרים רבים שהדבר נחוץ, הגיוני ומתבקש. החוק שחוקק בנושא זה - בא במטרה ברורה, להבדיל בין המקרים המחייבים שימוש באזיקים, לבין אותם מקרים שאין בו כל מטרה ביטחונית אלא מטרה עקיפה, חורגת ממטרת החוק.
צריך לציין - שהנוהל של שימת אזיקים על ידיו של עצור/אסיר - אינה המצאה ישראלית. זהו נוהל סטנדרטי בכל המשטרות בעולם - ואפילו ציוד קבוע בערכת הלבוש של השוטר, החל משוטר מקוף דרך הבלשים והסמויים.
עד חקיקת החוק בארץ, פעלו השוטרים על-פי הנוהלים המשטרתיים המקובלים, ולשוטרים המלווים והעוצרים כמעט ולא היה שיקול דעת בנושא. יש לנוהל הזה, המקובל בכל משטרות העולם, כפי שציינתי לעיל, שורשים והגיון משלו - שהרי ההלם הראשוני של המעצר, במיוחד לגבי טיפוסים מסוימים, עלול להביא להתפרצות, לתקיפה, הימלטות ו/או סיכונים נוספים, ומכאן ההיגיון של כבילה ראשונית. אבל כאשר נמוג ההלם הראשוני, והעצור יושב לבטח בידי המשטרה וידוע במי מדובר ועל מה מדובר - יש להפעיל את ההיגיון הבריא - שבעבר הושאר לקציני משטרה בכירים, וכשזה נכשל - נאלצו לעגן זאת בחוק של הכנסת, ולמרות זאת - עדיין קשה לשוטרים ולקצינים להשתחרר מהנוהל הישן.
כאשר מדובר באנשי ציבור, פוליטיקאים, אנשי עסקים, עיתונאים בהווה או בעבר או באזרחים מהשורה, שכשלו או נחשדו בעבירות קלות, אין הגיון וסיבה להובילם מול המצלמות באזיקים.
לא אתפלא, אם בין העצורים ישנם כאלה, שיכולים לספר, שעצם הבאתם בפני שופט לשחרור או מעצר באזיקים, נעשה כדי ללחוץ עליהם לשתף פעולה, להודות באשמה או להפליל אחרים - כדי להימנע מהמצעד המשפיל מול המצלמות.
יתרה מזאת - זכורות לי תמונות של רוצחים, אנסים ושודדים, שללא ספק המצב חייב את הובלתם באזיקים. אך עם זאת, גם במקרים אלה - רצוי וחשוב לשמור על כבוד מינימאלי כגון לבוש הולם, יחס סביר והתנהגות שתכבד גם את שוטרים והמלווים. יש להבין - עצור המובל באזיקים בפני התקשורת ותמונתו מתפרסמת בעיתונות ובטלוויזיה - יוצא אוטומטית מאלמוניות, מאפרוריות, ותמונתו ומראהו הופכים לא רק לשיחת היום - אלא נשארים הדים ומראות גם לתקופה ארוכה שבעתיד. המשפחה, הילדים, החברים בבית ובעבודה, נחשפים למראה העגום - וקורה לא פעם שאחרי יום יומיים האיש משוחרר בקול דממה דקה - ולפעמים גם התיק נסגר, הוא מזוכה מהחשדות - ומה נשאר? המראה, התמונה בעיתון וכל המטען המתלווה לכך.
טוב עושים אנשי ציבור, חברי כנסת ועיתונאים שמתריעים בפני השר לביטחון פנים, על התופעה החריגה ואי כיבוד החוק בנושא. ונקווה שהשר שרגיש לנושא ויודע על חקירה אחת ושתיים ומהותה - יפעל בנדון ובהקדם בצורה אפקטיבית.
ועכשיו - מה שנשאר זה לראות איך ומתי יישום החוק ובעיקר האם הגורמים המבצעים בשטח, כלומר: חוליות ליווי אסירים, שוטרי בתי המשפט, פרקליטים, שופטים יבצעו ויתמידו בביצוע החוק ומטרתו.
מה שדחוף כרגע שיוצאו נוהלים מחייבים ובהם דירוג חומרת העבירות המחייבות "אזיקים" ושלבי השימוש בהם, או לרענן את אלה הקיימים, אך בעיקר את יישומם בשטח.
ראה לעניין זה גם:
1. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו - התשנ"ב-1992.
2. נוהל משטרתי - נוהל כבילת עצירים.
3. חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה ומעצרים) התשנ"ו-1996.
4. סע' 10 - לחוק המעצרים.
5. ראה ב"ש 70/86 אברהם גינדי נ' מדינת ישראל פ"ד מ(1) 457-449.
