ב-14 בפברואר לפני 118 שנים, יצא לאור ספר קטן אך גדול: הספר "מדינת היהודים" של בנימין זאב הרצל. הספר יצא לאור בווינה (1896) בהוצאת ברייטנשטיין, כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון, שהיה אחד היעדים של ספר זה. הספר בא להכין את מסלול הביצוע של החלום היהודי הישן: הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ מולדתו: ארץ ישראל.
מעשי אדם בחלום יסודם
הרצל קבע בספרו את התפיסה "מעשׂי אדם בחלום יסודם", והוא בא בספר זה לסרטט את החלום היהודי ואת דרכי ביצועו בפועל: כל עם זכאי למדינת לאום משלו, וכך גם העם היהודי. חלומו של הרצל עומד גם היום למבחן בשׂיחות השלום המתקיימות בז'נבה ובאתרי מפגש אחרים עם המשלחת הפלשׂתינית בתיווכו של
ג'ון קרי, שׂר החוץ של ארה"ב.
בשאלת מבחן כה משמעותית, עומדים שכנינו על דעתם שלא תקום מדינת לאום לעם היהודי. האמת על כוונת שכנינו / אויבינו תיבּחן בשאלה זו, ואסור לשום מדינאי יהודי לוותר על החלום שלנו ככל עם ועם לקבל מדינת לאום משלנו. כבכל מדינה ומדינה, יהיו גם במדינה היהודית מיעוטים אתניים, אך המדינה שלנו לא תוותר על הגדרתה כ"מדינה יהודית". כך היא הוכרה במגילת העצמאות (ה' באייר תש"ח), וכך היא תוגדר בכל הסכם שלום עתידי.
העם שׂרד בגולה כמעט 2,000 שנה ללא ריבונות. ספרו של הרצל הציב את מושׂג הריבונות היהודית כחלום בר השׂגה, ולשם כך הוא הקים את התנועה הציונית. התפיסה של הרצל בספרו "מדינת היהודים" הייתה שיש להשׂיג הכרה בינלאומית ומשפטית ואין די רק בַּזכות על הארץ המעוגנת בתנ"ך. המסמך שהושׂג בעקבות הפעולות של מייסדי התנועה הציונית הוא הצהרת בלפור, שאני נושׂא את שמו.
סמלי מאוד שהרצל הגיע לארץ כדי לבקש מסמך שיש בו הכרה בינלאומית מן הקיסר וילהלם השני, והוא פוגש את הקיסר ב-2 בנובמבר 1898 במחנה האוהלים הקיסרי ברחוב הנביאים 42 בירושלים. הפגישה הסתיימה ללא תוצאות חיוביות. אך לא מקרי הוא שכעבור 19 שנים, ב-2 בנובמבר 1917, נתן ג'ימס ארתור בלפור, שׂר החוץ של בריטניה, את הצהרת בלפור שהכירה בזכותו של העם להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
עָרְמת ההיסטוריה היא שהרצל חלם לפגוש את בלפור, ועל-פי היומן שלו הוא כמעט פגש את בלפור ב-1903 כאשר בלפור (שהיה אז ראש-הממשלה של בריטניה) הציע לו את "הצעת אוגנדה". הרצל פגש אז את שׂר המושבות צ'מברלין, ולא הצליח לפגוש את בלפור. סיום טוב לפרשת המפגש: אבי עזרא חקק, קרא לתאומיו שנולדו לו ימים ספורים לפני הקמת המדינה ב-1948 בַּשמות הרצל ובלפור, ובכך הפגיש את הרצל ובלפור כתאומים זהים.
