בימים אלה מלאו לאמי סעידה חקק תשעים שנה, ושתי אחיותיי, רינה ורון ואילנה אורעד טרחו והפיקו לה ספר אלבומי מפואר ובו מבחר ממתכוני המטבח שלה, מימרות בערבית-יהודית שהיא שוזרת בין הדברים, תמונות מאלבום המשפחה... מחווה מיוחדת לאימא שהיא גדולה מהחיים. העורכת והמפיקה של ספר המתכונים היא ליהי אורעד שלפין, הבת של אילנה אורעד. בספר הובאו גם שירים שנכתבו על-ידי הרצל ובלפור חקק, שירים לאמנו האהובה. הנה שיר שנכלל באלבום ויש בו סיפור המטבח של אימא, כיצד היא מכינה את האורז והעדשים, כיצד נבחשים שוב חייה במטבח החיים... והנה היא נזכרת בשיר של פאריד אל אטראש שהיה ציר החיבור הרגשי בינה לבין אבינו עליו השלום. הלחן והאור שבין התמונות מחברים אותה לקורות חייה, לרציפות האהבה שאין בלתה. המילים "מאליש חייאת" מלוות את השיר, אין לי חיים, כך חשה אימא בעקבות המילים של פאריד, אין לי חיים אהובי בלתך. אני מצרף תמונה מן המסיבה, שבה מופיעה אמנו סעידה עמנו ועם שתי האחיות, רינה ורון ואילנה אורעד, שהפיקו לה את האלבום המיוחד. לאלבום ניתן השם "אִל מַטעָם מַפתוּח" - כך נוהגת אם לומר לאורחיה: המסעדה פתוחה, לבה פתוח אל הבאים אל הבית ואל מאכלֶיה: ברוכים הבאים! שירת המטבח של אימא היא שירת האור, ניצוץ שעובר מלב אל לב...

השיר הקסום/ הרצל חקק

מִבַּעַד לַפֶּחָמִים הַכְּבוּיִים נוֹתַר נִיצוֹץ. לֹא יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר עָלַיִךְ בְּלִי לִרְאוֹתוֹ. אֲנִי עֲדַיִן רוֹאֶה אוֹתָךְ רוֹחֶצֶת אֶת הָאֹרֶז בְּתוֹךְ הַסִּיר, מוֹסִיפָה מַיִם וּמֶלַח וְחוֹלֶמֶת לְאַט לְאַט עַד שֶׁהַבֹּקֶר יָאִיר. הַמַּיִם הִגִּיעוּ לִרְתִיחָה, אִמָּא הוֹסִיפִי שֶׁמֶן, כָּל דִּמְעָה שֶׁלָּךְ הִיא עֵדוּת, חַכִּי חַכִּי עַד שֶׁכָּל הַנּוֹזְלִים יִתְאַדּוּ לְאַט: "אֵין חַיִּים, מָאלִיש חַיָּאת". חָשַׁבְתִּי שֶׁמִּזְּמַן אָבְדָה לִי הָאֱמוּנָה בְּנִסִּים. וַאֲנִי רוֹאֶה אוֹתָהּ שׁוֹמֶרֶת עַל עוֹלָמָהּ נֶאֱבֶקֶת בִּימֵי אַלְמְנוּתָהּ עַל חֲרַכֵּי הָאוֹר הַקְּלוּשִׁים, עַל הָרִיסִים וְהַתְּרִיסִים מְצַפָּה כָּל רֶגַע שֶׁאֲהוּבָה הַמֵּת עוֹד יָשׁוּב וְיַחְזֹר, שֶׁאַלּוּף נְעוּרֶיהָ שׁוּב יַעֲמֹד לְצִדָּהּ וְיִבְרֹר אֶת הָאֹרֶז, אֶת הָעֲדָשִׁים, אֶת השירים הַיְּשָׁנִים שֶׁכְּבָר בָּטְלוּ בְּשִׁשִּׁים וְהִיא שָׁרָה וְרוֹתַחַת לְאִטָּהּ אֶת הַשִּׁיר הַקָּסוּם, הָאֶחָד: "אֵין לִי חַיִּים, אֲהוּבִי, בִּלְתְּךָ, מָאלִיש חַיָּאת ."... קוֹצֶצֶת בָּצָל וּמְטַגֶּנֶת בִּמְעַט שֶׁמֶן עַד שֶׁהָעוֹלָם יְחַיֵּךְ לָהּ לַטּוֹב, עַד שֶׁהַבָּצָל יִהְיֶה זָהֹב וְזוֹכֶרֶת רִגְעֵי נְעוּרֶיהָ וְאַהֲבָתָהּ הַיָּפִים וּמוֹסִיפָה צְמוּקִים שְׁטוּפִים וְרוֹאָה בַּעֲלָהּ הַמֵּת מֵצִיץ מִן הָעֲנָנִים וְיָדֶיהָ נוֹטְפוֹת שְׁקֵדִים מֻלְבָּנִים, עַד דַּק וְכָל הָרִיסִים מוּאָרִים וְהַתְּרִיסִים שָׁרִים: " מָאלִיש חַיָּאת מִן רֵירַכְּ וַ'חְדַכְּ". הַנִּיצוֹץ שֶׁהָיָה קָם לִתְחִיָּה לְאַט לְאַט הַשְּׁקֵדִים מַזְהִיבִים מְעַט וְהִיא בּוֹחֶשֶׁת הַכֹּל, כָּל חַיֶּיהָּ וְשׁוֹאֶלֶת: אַיֶּכָּה, מִמֶּנִּי אֵלֶיךָ, הֲרֵי אֵין לִי חַיִּים בִּלְתְּךָ. הַתַּעֲרֹבֶת מוּכָנָה, רֵיחַ נְרָדִים, רֵיחַ שֵכָר זוֹ מַתְּנַת נִשְׁמָתָהּ, אֲבוּקָה רוֹטֶטֶת, מִיּוֹם לְיוֹם, מַשּׂוּאָה מְאוֹתֶתֶת מֵהַר לְהַר עַד שֶׁהַחַיִּים יָשׁוּבוּ אֵלֶיהָ, מְעַנְּגִים, נְמַסִּים: " מָאלִיש חַיָּאת מִן רֵירַכְּ וַ'חְדַכְּ וַ'לא לִי חַיָּאת אַבָּדָאן בַּעְדַכְּ". אֲנִי מַבִּיט בְּעֵינֶיהָ, טוֹעֵם וְשָׁר, פָּשׁוּט נִסִּים, זוֹ שִׁירָתָהּ, בּוֹרֵר עִמָּהּ אֹרֶז, מִתְבָּרֵר עוֹלָמָהּ, מִתְבָּאֵר וְהוֹלֵךְ, וְאֵין לָנוּ שִׁיר אַחֵר מִלְּבַדֵּךְ, וְאֵין בִּלְתֵּךְ כִּי אַתְּ הָאַחַת מָאלִיש חַיָּאת