כמה מילים על זיהוי פלילי

מהי משמעות המונח "זיהוי פלילי"? 'זיהוי פלילי' מתייחס לתחום בו איש המקצוע המתאים, מזהה את ההתרחשות בזירה כאירוע, כמעשה פשע, שמקורו פלילי. ההצבעה על החשוד הרלוונטי מבוצעת בהסתמך על מכלול של ראיות המוכרות מתחום הזיהוי הפלילי.

במז"פ (מעבדות הזיהוי הפלילי) קיימות המעבדות הבאות: המעבדת להשוואת טביעות אצבעות, מעבדת סימנים וחומרים, מעבדת הנשק, מעבדת מסמכים, המעבדה הביולוגית, מעבדת סיבים, המעבדה האנליטית, המעבדה הניידת לזירת העבירה, מעבדת קול ומעבדת צילום. אלו הן המעבדות העיקריות והמוכרות של המחלקה לזיהוי פלילי. אל מעבדות אלו מועברים הממצאים שנאספו בזירת העבירה בידי טכנאי הזיהוי הפלילי כדי למצות את הקשרם הפיזי עם המבצע, החשוד, אשר יהפוך בעקבות פיענוחם - לנאשם במשפט. לאחר שהממצאים, המוצגים הפיזיים או הביולוגיים, נאספים בזירה העבירה הם מועברים לאחר צילומם וסימונם בזירה אל המעבדה המתאימה במז"פ שם ייבדקו. במידה והקשר הפיזי הקושר את הממצא - אל מבצע הפשע יימצא, הממצא יהפוך למוצג ובהמשך לראיה משפטית אשר תצביע על מידת מערבותו של הנאשם כמבצע הפשע. תחום הזיהוי הפלילי מתמקד בכל מסלול חשיפת הקשר הסמוי בין הממצא הפיזי או הביולוגי, הסתמי לכאורה, המתגלה בזירה ועד להפיכתו למוצג משפטי, בעקבות בדיקתו בידי מומחי המעבדות המקצועיים בתחומם. כיצד, עם הזמן, נבנה התחום והתמקצע? ככל הפשיעה בעולם הציוויליזציה המתקדמת והמתפתחת תפסה נפח שלילי, כאשר במקביל לה התפתחו הכלים הטכניים והמדעיים שהצליחו להתמודד מולה ואתה. 'ההנצחה' של זירת העבירה על כלל מרכיביה התבצעה תחילה בדרך של רישום גרפי עד שהמצלמות והמסרטות המתוחכמות למיניהן סיפקו את האמצעיים הטכניים שהצליחו להמחיז ולהמחיש את זירת האירוע בצורה וויזואלית שעלתה בטיבה - על הרישום הידני, הגרפי. הגילוי הראשוני של מרקם טביעות האצבעות היה בשנת 1823 ע"י ג'ון פורקיני באירופה אולם רק בשנת 1901 הבריטי, סר ריצ'ארד הנרי היה הראשון שפיתח את השיטה שהצליחה לסווג ולמיין את טביעות האצבעות, שיטה הנמצאת בשימוש עד היום. המאפיינים הייחודיים שבכל טביעת האצבעות הצליחו דרך צורתם הוויזואלית להצביע על האדם היחיד אליו הן משתייכות. לימים הן הפכו לראיות חדשניות ייחודיות, המצביעות על מעורבותו או נוכחותו של החשוד בזירת האירוע, ביחס ישיר לשאר החשודים הפוטנציאליים הנשללים מקצועית. במקביל, לפני כ-30 שנה במרוצת שלהי שנות ה-80 הצליחו אנשי המדע לאפיין את מרכיבי ה-D.N.A כראייה ייחודית בלעדית המצביעה על בעל ה- D.N.A כחשוד, שנוכחותו בזירת האירוע הוכחה באמצעי מדעי בלתי תלוי. בנוסף לטביעות האצבעות וה-D.N.A במרוצת השנים התגלו אמצעים טכניים, פיזיולוגיים, ביולוגיים נוספים שתרומתם לתחום הזיהוי הפלילי בנתה ואפיינה את התחום המקצועי שהוגדר ואופיין כאחת ממעבדות הזיהוי הפלילי. בין הממצאים הטכניים שנכנסו במרוצת 70 השנים האחרונים ניתן לציין את: תחום שרידי הירי, אבק השריפה הנלווים כממצאים גלויים או סמויים לכל מקרה ירי, את הקשר בין התרמיל או הקליע לנשק שירה אותם, את הקשר בין שרידי צבע, זיהוי עקבות נעליים או צמיגים לבעליהם, זיהוי כלל הסמים הנרקוטיים וסיווגם, בדיקות מקרוסקופיות למיניהם העשויות למצות את הקשר בין הממצא לבעליו ועוד.

היכן נעשה שימוש בתחום דעת זה?

השימוש בתחומי הזיהוי הפלילי נעשה בכל המשטרות המתקדמות בעולם. כל גופים הציבוריים האחרים הנדרשים לעשות שימוש כלשהו בידע ידע ייחודי מקצועי זה של תחום הזיהוי הפלילי פונים לאנשי המקצוע המתמחים באחת ממעבדות מז"פ. אנשי המקצוע, מומחים, ששרתו בעברם בתחום הזיהוי הפלילי, במשטרה ופרשו ממנה, אמורים לתת ייעוץ בצורה של חוות דעת בלתי תלויה המבוססת אך ורק על סמך הראיות הפליליות שהם בדקו או לחלופין על-פי מידת חסרונם או על הליקויים הבולטים בראיות - שכביכול נמצאו (טביעת אצבע לקויה, עקבת נעל חלקית, מסמך שאינו מכיל את המרכיבים המצביאים על הכותב, בדיקת פוליגרף לא החלטית, תרמיל או קליע של אקדח שלא נקשרו בצורה החלטית בסימנים שעליהם לאקדח הנאשם, אבקה שאינה מכילה את מרכיבי ההרואין, ממצאים שנלקחו מעל החשוד ולא מהזירה ועוד). המשטרות המצטיינות בעולם התחומי הזיהוי הפלילי הן הסקוטלנד יארד באנגליה, האף. בי. אי. בארה"ב וכמובן משטרת ישראל שמצליחה מקצועית להתמודד עם הפשיעה במישור הפלילי והביטחוני ואינה מפגרת אחריהם. בארץ קיימות מספר מעבדות זיהוי פלילי פרטיות שבראשם עומדים אנשי זיהוי פלילי שפרשו מהמשטרה.

ממה מורכב תחום הדעת? מהו כולל? מהם תחומי המשנה שלו?

ניקח למשל את 'מעבדת המסמכים' המתמחה בכל מה קשור לזיופי מסמכים. זיופים שונים, המתחלקים לשלושה תחומים עיקריים: א. השוואה של כתב יד בה מבוצעת בדיקה שעיקרה שיוך כתב היד שבמחלוקת לכותב מסוים או שלילתו. סוגי כתבי יד כוללים: חתימות על מסמכים, מבחנים, מכתבים, מכתבים אנונימיים, צוואות, המחאות- צקים בשפות: עברית ערבית אנגלית ורוסית, בקיצור כל מה שנכתב אי-פעם בעפרון, עט, ציפורן, טוש או צבע - אבל בתנאי - שנכתב ביד. בזמנו הגיע אל המעבדה מסמך שנטען שהוא מכיל את חתימתו של הרמב"ם. כיום, ידוע כי בעולם ישנם רק 5 חתימות אוטנטיות של הרמב"ם. בהשוואה שערכנו במעבדה בין החתימה המתיימרת ובין העתקי חמשת החתימות הידועות, נמצאו מרכיבי זיוף של העתקה - והחתימה הוכרזה - כבלתי אמינה! ב. בדיקות טכניות של מסמכים כגון, רישיונות נהיגה, תעודות זהות, תעודות לידה, דרכונים, דיפלומות, כל מה שקשור למסמכים שהודפסו במכונות דפוס, הדפסה, מדפסות או שצולמו בידי גופים פרטיים, ציבוריים או ממשלתיים. בין השאר מגלים: מחיקות, תיקונים או תוספות, זיהוי של פוטומונטאז', פענוח הרישום המקורי או כתב שדהה או טושטש, בדיקת חותמות והשוואתן למקור. בעקבות העלייה מברית המועצות בתחילת שנות ה-90 התקבלו במעבדה עשרות רישיונות נהיגה החשודים כמזויפים. מאחר שבמעבדה לא היה 'רישיון נהיגה' מוסמך שקבלנו מרשויות ברית המועצות, לא היה ברשותנו רישיון שכל הרישיונות שנראו, שהובחנו, כמזויפים היו במרכיבים שונים ממנו. לכן, כדי להתמודד מקצועית עם הבעיה נבנה אוסף של כמה עשרות רישיונות שכל רישיון שאובחן כמזויף - עמד בסתירה לכל אותם עשרות. לימים, משקבלנו מרית המועצות רישיון נהיגה רשמי שהוגדר כבסיס להשוואה, המלאכה הפכה לקלה. ג. זיופי שטרות של כסף, תחום העוסק באיתורם של שטרות הכסף הנחשדים כמזויפים. שטר הכסף הכי מזויף בעולם הנו שטר ה-100$ האמריקני. בעקבות אין ספור של זיופים מוצלחים (למעלה מ - 10.000), ה-CIA האמריקני הנפיק בתחילת שנות ה-90 שטרות שהגיעו לרמת הדפס שכמעט ולא ניתן לזיוף למרות הכלל הידוע בו 'אין דבר שלא ניתן לזיוף' הכל עניין של עלויות המשאבים.

מה מעמדו של תחום הדעת בקרב הפרקליטות, המשטרה ובתי המשפט?

מניסיוני, לאחר 40 שנה של עיסוק בתחום הזיהוי הפלילי, כל עוד אתה שוטר במשטרת ישראל ואתה עולה להעיד 'כמומחה', עדותך בבית המשפט מתקבלת כמעט ללא עוררין. לדעתי, בארץ, לאחר כעשור בו אני מופיע כמומחה פרטי בבתי משפט, מרבית שופטי בית המשפט אינם מתמצאים בתחום נבכי הזיהוי הפלילי ואינם מבינים את רזי המקצוע. כאשר אתה עולה להעיד כאיש מקצוע המשרת במשטרה עדותך מתקבלת מתוך הנחה שאין לך שום סיבה להרשיע את הנאשם. אולם, כאשר אתה מעיד כמומחה פרטי, עדותך, למרות היותה מבוססת בממצאים בלתי תלויים - נתפסת לפתע משום מה כפחות אמינה. במרבית עדויותיי בבתי המשפט אני נשאל שאלות המתייחסות להשכלתי בעבר ואינן קשורות בשום צורה ואופן לממצאים אותם אני מציג בחוות דעתי. למשל בתיק הרצח של המנוחה תאיר ראדה ז"ל כאשר הצגתי את הממצא לפיו החתך על פניה של המנוחה בוצע בסכין משונן, נשאלתי אם אני פתולוג? זאת, למרות שממצא זה נמצא בתחום הזיהוי הפלילי כשהוא מופיע על פניה של המנוחה - ולא בקרבה. ובנוסף, הפתולוג שבדק את גופת הנרצחת לא הבחין בממצא חשוב זה המצביע חד-משמעית על שימוש בסכין משונן היכול להצביע על אי-מעורבותו של הנאשם ברצח המיוחס לו. לימים, 5 שנים לאחר הופעתי בבית הנשפט, מופיעה פתולוגית פרטית שהציגה את הממצא הייחודי עליו הצבעתי ודעתה הפעם מתקבלת!

כיצד הגעת לתחום?

בשנת 1974 עבדתי במכון הגאולוגי, התקופה הייתה לאחר מלחמת יום כיפור. המזכירה של המכון הגאולוגי בחורה בשם ווידה פנתה אלי בהצעה: "אח שלי עובד במעבדה הניידת, במחלקה לזיהוי פלילי, לפי מה שאני יודעת עליך אתה מומחה לצילום, בהסרטה ובשרטוט של מפות. לך אליו משום שאני יודעת ממנו שהם מעוניינים לפתוח מעבדה ניידת נוספת בתל אביב." נסעתי למטה הארצי ושם במחלקה לזיהוי פלילי פגשתי את ראש המעבדה הניידת. הוא שאל את שאלותיו אני עניתי את תשובותיי ולמחרת התחלתי לעבוד כשוטר מן המניין במעבדה הניידת - במחלקה לזיהוי פלילי. בתוך 8 חודשים מוניתי להיות 'ראש המעבדה הניידת' של הסניף בת"א. היום, כשיש 5 מעבדות ברחבי הארץ לוקח למעלה מ -10 שנים להגיע לתפקיד של ראש מעבדה. אגב, כשהתגייסתי למשטרת ישראל הייתה בארץ מעבדה ניידת אחת אשר כיסתה של כל מקרי הפשיעה החמורה משארם א-שייח ועד רמת הגולן.

האם תוכל לשתף אותנו בתיקים מאתגרים שבהם היית שותף?

כבר בשנתי הראשונה כיסיתי כחוקר המעבדה הניידת את הרצח של החיילת רחל הלר ז"ל. רצח שהתרחש בשנת 1974. מדובר בגופתה הערומה של חיילת שנמצאה לאחר שהונחה בשולי אחד הכבישים המובילים לקיסריה. על הגופה לא נמצאו ממצאים הרומזים על המקום בו התרחש הרצח או על מאפייני הרוצח. בחקירת הרצח הוחלפו שני ראשי הצח"ם (צוות חקירה מיוחד) כאשר ר' הצח"מ השלישי, סנ"צ ש. מרכוס הצליח לשכנע באמצעיים לא חוקיים להוציא הודאה מחשוד בשם עמוס ברנס. כאשר נשאל ברנס אם הוא מוכן לצאת לשחזור הוא ענה: "כן אבל הכול מהדמיון" במהלך השחזור בו הוא הובל לזירה ברנס שחזר פרטים שהנציחו את אי-הקשר שלו - למקרה! בעת ביצוע שחזור הרצח בפועל לא נוכחתי. לימים, כשנפגשתי עם עמוס ברנס וראיתי יחד אתו את סרט השחזור הבחנתי בכל הפרטים שלא תואמו את צורת ביצוע הרצח בפועל. בשנת 1999 לאחר שהשתחררתי מהמשטרה פניתי ביוזמתי (לעו"ד דוד וינר ז"ל) מהסנגוריה הציבורית בת"א ועדכנתי אותם בשלושה פרטים מהותיים הסותרים את צורת ביצוע הרצח כפי שהונצח בשחזור - המבוים! בתיק הרצח של רה"מ יצחק רבין נתבקשתי על-ידי ערוץ 2 לבדוק את בגדיו. הבדיקות הוכיחו שרבין נורה ירייה נוספת מכלי נשק אחר גם מלפנים. מסקנותיי פורסמו בסרט שפורסם כחור השלישי. ברצח של נאווה אלימלך הילדה שאברים מגופה (ידיים, רגליים, שוקיים וראש) נמצאו לאורך חוף הים הטרידו את שלוותי. מיוזמתי הלכתי למרינה שבחוף ובקשתי לצאת עם הסירה המשטרתית ברחבי הים במקביל לחוף כדי לבצע את חיפושים שתאמו את דרך מחשבותיי. בהתחשב במאפייני הרצח ופריטי הגופה שנמצאו (שני שוקיים, ירך וראש) לאורך החוף ובמרחק של כל פריט ממשנהו. לאחר הפלגה בת כשעתיים מצאתי במרחק של כמה מאות מטרים מהחוף יד, מהמפרק עד האצבעות כשהיא ארוזה בנייר עיתון הקשור בחוט שפגאט בצורה מאוד פדנטית. השתדלתי לשחזר את שיקוליו של הרוצח שמסיבותיו לא יכול היה להוציא מביתו את הגופה בשלמותה שכנים, רחוב מאוד ציבורי בבת-ים שם היא נראתה לאחרונה) ולכן הוא ניסר את גופתה פיזר כל פעם חלק אחר לאורך החוף בעזרת אופניו. ראש הצח"ם (צוות החקירה המיוחד) העדיף משיקוליו להתעלם מהערותיי והרוצח לא נתפס עד היום. בחודש מרס הקרוב תוקרן תוכנית טלוויזיה בהקשר לרצח הזה. בתיק רצח מפורסם משנות ה-80 בחוף הים בתל אביב, חוקר בשם מישל חדד ביקש ממני אישית לבדוק את רכבה הפרטי של חווה יערי שהייתה חשודה כמעורבת בדריסתה למוות של אישה מבוגרת בשם מלה מלבסקי למטרת שוד. רכבה נשלח אלי למטה הארצי בירושלים לשם בדיקתו 8 חודשים לאחר הרצח. ראש הצח"ם עדכן אותי שצמיגיו הוחלפו לחדשים זמן מה לאחר הרצח. בדקתי את הרכב ותוך פחות משעה מצאתי קווצת שיער שזוהתה במעבדה הביולוגית כתואם בצבע ובמרכיביו לשערה של הנרצחת. בנוסך לשיער הצלחתי לאתר מתחת למעטה ריפוד הסקאי של המושב הקדמי ימני שפרמתי, כתם דם קרוש בגודל של 13X7 ס"מ שתאם לסוג הדם B.של המנוחה. בעקבות גילוי הממצאים חווה ושותפתה אביבה גרנות נדונו למאסר עולם. לעומת זאת, בתיק של השוטר שחר מזרחי, בו תפקדתי כאזרח הצלחתי להוכיח בממצאים אשר הסתמכו על חוות הדעת של המכון הפתולוגי וכן חוות הדעת של מעבדת הסימנים והחומרים של מז"פ כי הירי בנהג הרכב שנורה במצחו בוצע כאשר שמשת הרכב שמשמאל למושב הנהג הייתה שלמה בעת הירי - ולא כפי שנטען במהלך השחזור. בית המשפט, מטעמו, החליט שאני טועה במסקנותיי כאשר, כל הממצאים הבלתי תלויים מוכיחים בעליל שהשופט הנו זה הטועה בשיקול הדעת הלקוי של החלטתו. במידה והשמשה נופצה כפי שנטען לפני הירי - כיצד ניתן להסביר משפטית את 'פיסות שברי הזכוכית' שנמצאו בבדיקת המכון הפתולוגי סביב פצע כניסת הקליע או את העדרם של סימני אבק השריפה סביב לאותו פצע כניסה.

האם ניתן לומר באופן גורף כי ממצאים או ראיות שנאספו עלי ידי אנשי מז"פ מתקבלים ללא היסוס על בתי המשפט? לדעתי מרבית השופטים אינם מתמצאים דיים ברזי הזיהוי הפלילי. במהלך המשפט הם יתרשמו מעדויותיהם של מומחי הזיהוי הפלילי שמסקנותיהם יתקבלו כמעט ללא עוררין. לעיתים רחוקות יתכנו מקרים בהם מומחי הזיהוי הפלילי יציגו את משנתם ודעתם לא תתקבל. בדרך כלל אין את המומחה הנגדי מטעם הסנגוריה אשר יצליח להצביע על הטעות במקרים בהם היא נעשתה. למשל, כאשר מוצג שיחזור כלשהו בו הנאשם מודה בפשע המיוחס לו, בית המשפט יעדיף את הגישה לפיה לא ייתכן שהנאשם המשחזר, לא היה מודה בפשע המיוחס לו - אותו הוא לא ביצע. מניסיוני במשטרת ישראל הייתי מודע למספר לא קטן של מקרים בהם הנאשם אולץ להודות למרות רצונו כמו במקרה של עמוס ברנס, ברצח החיילת רחל הלר ז"ל הנאשם אולץ להודות למרות רצונו (לפי גרסתו לאחר 4 ימים/לילות ללא שינה) חלפו למעלה מ-35 שנה כאשר רק בעקבות התעקשותו -הוא זוכה!! האסיר סולימאן אל עובייד שיחזר את רצח הנערה חנית קיקוס ז"ל וכיצד השליך את גופתה באתר אשפה ליד העיר באר שבע. למרות החיפושים שנערכו באתר גופתה לא נמצאה. שנתיים לאחר שנידון למאסר עולם נמצאה גופתה בתוך בור מים המרוחק למעלה מ-10 ק"מ מאותו אתר האשפה בו כביכול הוא השליך את גופתה. סולימאן עובייד מרצה עדיין את "עונשו" כאשר ביהמ"ש העליון 'מאשר' מילולית, משפטית - את המחדל המתמשך!..!....!..! גם במקרה הרצח של הנערה תאיר ראדה ז"ל הראיות המפוברקות, והמסולפות שהוצגו במהלך המשפט התקבלו ללא עוררין! רק לאחרונה, שבע שנים לאחר הרצח ביהמ"ש העליון התחיל להבין או לקלוט שהראייה המפוברקת הכתם שהוכרז כעקבת נעלו המפוברקת של הנאשם בדם על מכנסיה של המנוחה אינה קשורה לנעלו של הנאשם! כמו-כן, כפי שהזכרתי לעיל, החתך שעל לחייה הימנית של המנוחה בוצע כאמור בסכין משוננת שלא הייתה בידי הנאשם. אלה הן דוגמאות בודדות של התעלמות מממצאים וראיות בלתי תלויות. היום אני מתעסק במקרה של אסיר היושב למעלה מ-17 שנים על רצח שאני יכול להוכיח בממצאים בלתי תלויים שהוא לא ביצע. מדובר באסיר בשם יריב סויסה, שנאשם בשנות ה-90 ברצח אשתו, באקדח הוא החזיק כמאבטח. איש המעבדה הניידת שהגיע לזירת האירוע ערך בדיקה כימית על כף ידה של המנוחה כדי לקבוע האם יש עליה את הסימנים האמורים להצביע על העובדה שהיא זו שאחזה בקת אקדח בשעת הירי. הוא ריסס את כף ידה בתרסיס הצובע את אטומי הברזל שעברו בעקבות הלפיתה מהאקדח אל כף היד ואשר אמורים להופיע בצבע סגול כשהתגובה חיובית. מסקנתו הייתה "אין תגובה"!! בבדיקה שערכתי על צילומי כף ידה לאחר 17 שנים מצאתי ממצאים בצבע סגול המוכיחים בעליל שהיא זו שאחזה בנשק בשערת הירי. כלל מסקנותיי בפענוח המקרה מקבלים משנה תוקף, בממצאים, כאשר ניתן לראות התזות ברורות של דם שהותזו מחור הכניסה בצווארה אל אמת ידה הפונה כלפי הצוואר בשעת הירי. יריב עדיין יושב בכלא!!

אתה מטיח אשמות קשות בבית המשפט, אתה לוקח אחריות על הדברים? תוכל לעמוד מאחוריהם ולהוכיח את טענותיך אם תתבקש? מאחר שכל מסקנותיי והשגותיי מתבססות על ממצאים בלתי תלויים שהוצגו במילים ובצילומים הממחישים זאת אוכל לעמוד מאחוריהם. כשאני מופיע בבית משפט אני משטח את כלל העובדות שעמדו במבחן המציאות שבדקתי. בדרך כלל השגותיי משרתות את הנאשם. אם אתבקש, אני מוכן להצביע על הממצאים שהוצגו בפני בית המשפט ולא זכו להתייחסות המתאימה!! ברצוני לציין שבמקרי פשע חמורים (בעיקר מקרי הרצח) בהם שוכנעתי בעובדות שהסקתי מתוך חומרי החקירה שהוצגו בפניי שהנאשם ביצע את הפשע המיוחס לו - אני מעדיף שלא לקבל את הטיפול בתיק ומסרב לבקשת הסנגור. (הפעם האחרונה הייתה לפני כחודש, לאחר שיצאתי על חשבוני לזירת האירוע והממצאים שמצאתי הוכיחו אחרת).