אם יש סימוכין למידע מהמקורות זרים, לפיו ניסו סוחרי-נשק ישראלים לסחור עם אירן, הרי שידיהם, מן הסתם, לא היו נקיות, באשר הם הפרו בכך לא רק את אמברגו הנשק על המדינה העויינת, אלא גם את תקנות האגף לפיקוח על יצוא ביטחוני מהארץ.
עם זאת צריך להודות שבכל זאת היו כבר דברים מעולם ושמאות סוחרי-נשק ישראלים פועלים כיום ברחבי הגלובוס כולו. המדובר בקצינים מעולים, שהיו בעבר חוד החנית של צה"ל ושלמן הרגע שבו פשטו את מדיהם, הפכו לסוחרי-נשק ולמאמני יחידות צבאיות בארצות שמעבר לים. חלקם עשו זאת בחסות החוק ובאורח רשמי, בעוד חלקם האחר פעל מאחורי הקלעים, באורח פרטיזני, ללא ביקורת ופיקוח הולמים. לא מעטים מאלה האחרונים אף הסתבכו עם ממשלות המדינות שבהן פעלו.
למי ששכח, ראוי להזכיר כי כזה, למשל, היה סגן-אלוף (בדימוס) יאיר קליין, שזכה בעת שירותו הצבאי לעיטורים ולשבחים לאין ספור כמפקד הבקעה וכמי שפיקד על סיירת מטכ"ל, בעת שפעלה בפיקוד המרכז למניעת חדירותיהם של מחבלים. עם שחרורו, הקים קליין את חברת "חוד החנית", שעסקה בייעוץ ביטחוני ובייצור נשק, ואימן בקולומביה שכירי-חרב של סוחרי-סמים מהגדולים במדינה. מאוחר יותר הוא הורשע בישראל בייצוא של ידע ביטחוני ונשק ישראלי שלא כחוק ונעצר בסיירה-ליאון בחשד למכירת נשק למורדים במלחמת האזרחים שהתחוללה שם. הוא נכלא, ועם שחרורו חזר לישראל.
פעילות הקצינים
אלא שקליין לא היה סוחר הנשק הישראלי היחיד וגם לא מאמנן הבודד של יחידות מפוקפקות שהסתבך עם החוק. סוחרים כאלה נתגלו לעשרות, בעיקר בשנות ה-80 של המאה החולפת במדינות דרום-אמריקה ומרכזה. הדברים אמורים בעת ששלטו בהן משטרים רודניים, שניהלו מלחמה עקובה מדם נגד מתנגדיהם, תוך הפרת זכויות האדם. הם עשו זאת בסיוע אנשי צבא ישראלים בדימוס, שפעלו בחסות התעשיות הביטחוניות של ישראל ושסיפקו נשק לכל רודן, ללא שיקולים מוסריים. היצוא הביטחוני של ישראל התנהל אז, בעיקר, באמצעות מתווכים וסוחרי-נשק, כמו מרקוס כץ, שפעל במקסיקו, או פסח בן-אור במרכז-אמריקה. סוחרי הנשק הישראלים הצליחו ליצור לעצמם באותם הימים דימוי של מי שפועלים מטעמה של ממשלת ישראל וטענו, במרמה, ששירתו בעבר ב"מוסד", בשב"כ, או בגופי-מודיעין אחרים, ששמם יצא למרחוק.
גם גאורגיה (גרוזיה) הפכה למוקד עליה לרגל עבור ישראלים, בהם בכירים לשעבר במערכת הביטחון, כמו אלוף (מיל.)
ישראל זיו, תת-אלוף (מיל.) גל הירש, וקצין שריון ראשי לשעבר, תא"ל (מיל.) מאיר גחטן. הירש וזיו עסקו בייעוץ לצבא-ג'ורג'יה בשיטת ה"שרשור", הנפוצה בקרב סוחרי-נשק ישראלים, שבה זוכה קבלן ראשי בחוזה ומעסיק קבלני-משנה - במקרה זה קציני צה"ל ועובדי שב"כ לשעבר. מסתבר שהמתווכים הישראלים דאגו לספק את התיאבון הגאורגי גם במדינות כמו אוקראינה, בולגריה ורומניה.
כנגד ה"חאפרים"
לפני שבע שנים נתפס נשק ישראלי בנמל-אלג'זירה שבדרום-ספרד, על סיפונה של אניית-מכולות דנית, שיצאה מנמל-חיפה. היה זה לא רק קצה הקרחון של המלחמות המתנהלות בין סוחרי הנשק הישראלים על השליטה בשווקי הנשק הבינלאומיים, אלא גם הפעם הראשונה שבה גורם ישראלי מסר לגורמי ביטחון של מדינה זרה מידע על משלוח של נשק ישראלי במטרה לטרפד אותו.
אל מול הסחר המפוקפק בנשק של קצינים בדימוס, ניצב באורח רשמי ומסודר טיב"ט - האגף לשיתוף-פעולה וייצוא ביטחוני של משרד הביטחון. האגף הוקם כחלק מההכרה שעתיד התעשיות הביטחוניות טמון ביצוא מסודר ורשמי, ופועלות בו יחידות-שיווק גאוגרפיות, כמו החטיבה לאסיה ולאפריקה, היחידה לאירופה והיחידה לאמריקה הצפונית. כמייצג את משרד הביטחון חותם אגף טיב"ט על הסכמי-מסגרת, המאפשרים לתעשיות הביטחוניות דריסת-רגל במכרזים בינלאומיים,בניגוד ל"חאפרים", הפועלים מחוץ לחוק בעסקות-נשק אפלות, הפוגעות קשות בתדמיתה של ישראל בעולם ושנועדו אך ורק למלא את כיסם הפרטי.
