"זוהי זירה של צער בל-יתואר - קהל של גברים נשים וילדים הנמתח עד לקצה גבול הראייה בתמונת ההרס המלחמתי של מחנה הפליטים ירמוך שבסוריה. כך נראה התור לסיוע מזון בעמדת החלוקה של אונר"א, בבירה דמשק, ביום ה-31 של חודש ינואר 2014. סוכנות הסיוע של האו"ם חילקה 7000 חבילות מזון במחנה הפלשתיני, ביתם של 160 אלף בני אדם, מאז ה-18 בינואר. האו"ם מדווח על תת-תזונה של תינוקות, שנאלצים להיזון ממזון בהמות. השבוע נעצר הסיוע משיקולי ביטחון. כריס גונס מדוברוּת אונר"א מסר כי הארגון קיבל הבטחות שעסקה שתאפשר גישה לסיוע אנושי לירמוך תיושם מהר ככל האפשר והוסיף: 'הם כבר סבלו די'".
עד כאן דברי ההסבר שבתחתית התמונה המוצגת באתר "גארדיין" הבריטי (26.2.14).
נאמר כי תמונה שווה אלף מילים, ואכן התמונה מזעזעת. רחוב הרוס אחרי הפצצה, בתי קומות מרוסקים, הרוסים או מטים לנפול, והרחוב שקיבל צורת מרזב מלא בהמון של גברים ונשים החולקים אותה הבעת יאוש. הגברים ברובם גלויי ראש, והנשים כולן חפותות ראש בחיג'אב. אין ולו כלי נשק אחד, או איש צעיר או מאיים בכל הרחוב. תמונה מכמירת לב של סבל אנושי הזועק להסבר: מי אשם, מי גרם לכל זה, אם יש צדק בעולם - יופע מיד.
המתבונן התמים יניח כי בדברי ההסבר המצורפים לתצלום יימצא ההסבר. מישהו זדוני הפציץ את העיר הזו. מישהו מנע מן האנשים הללו מזון. מישהו הרג את כל הגברים הצעירים, מישהו הרעיב אוכלוסייה רכת לב של חפים מפשע עד כדי אכילת מזון בהמות. מישהו שונא את דמשק עד כדי הפיכתה לזוועת אלוהים. למעלה, למטה, ימינה ושמאלה נעה העין על הכתוב והנה אין. אין אשם, אין מפציץ, אין מרעיב, אין מי שמאיים על מגישי הסיוע. עד שמגיעים למילה אחת: פלשתינים.
אהה. כל האנשים הללו הם פלשתינים. מפלשתין. 160 אלף פליטים עלובי נפש מאותה ארץ זבת חלב ודבש שממנה גורשו כל אותם אנשים נשים וטף אל מחנה הפליטים הזוועתי הזה. אין ספק שהם משם, הרי הגארדיאן אינו משקר. ואם הם גורשו מפלשתין אל המחנה הנורא הזה, סביר להניח שגם בו נרדפו עד כלות, ואותם בני-בליעל זדוניים רשעים, חסרי חמלה, גם הפציצו את המחנה, כיתרו אותו, מנעו משיירות של מגישי הסיוע להגיע אליהם וחסמו בפניהם את הדרך לשוב לביתם. כולנו מכירים רק סוג אחד של חלאות שעושים כאלה דברים לפלשתינים המסכנים: היהודים.
אם יש צדק - יופע מיד האם יש בכתוב משהו שיש בו להזים מסקנה זו? האם יש בכל התמונה, בכל מילות ההסבר משהו שיפריך את המסקנה שנובעת מזיהויים של כל אותם בני-אנוש כפלשתינים? כמו שאין צורך להסביר מי האשם בזוועות שפקדו את היהודים בפולין, ומיהו הצורר המגרש ומרעיב את היהודים למוות בשיירות של מזי רעב, כך אין צורך להסביר מי אשם בגורלם מכמיר הלב של הפלשתינים: היהודו-נאצים ומדינתם חסרת הלב, ישראל. אם יש צדק, יופע מיד.
מסתבר שמילה אחד שווה אלף תמונות. תמונת מלחמת האזרחים, או יותר נכון מלחמת הסונים-שיעים בסוריה, מקבלת חזות שונה לחלוטין עם השימוש במילה אחת: פלשתינים. אין צורך להוכיח דבר. אין צורך לקשר בין סיבה ומסובב. אין צורך לדעת היסטוריה, גאוגרפיה, דמוגרפיה, או תיאולוגיה. במילה אחת אפשר לקבץ את כל השנאה והאנטישמיות ולכוון אותה אל הנבזים האמיתיים: היהודים. סליחה, הישראלים.
הבה ונרכיב הסבר יותר אמיתי ומציאותי לתמונת הזוועה של העיתון:
זוהי זירה של צער בל יתואר. לאחר שהשליט הסורי,
בשאר אסד הורה להפציץ את שכונת ירמוך ללא רחם, נותרו תושבי השכונה ללא קורת גג ומזון והורעבו עד כדי צריכת מזון-בהמות. ההפצצות, הפגזים, הטילים ופצצות המרגמה שפגעו בשכונת המגורים זוהו בוודאות כתחמושת של הצבא הסורי. כ-99 אחוז מתושבי השכונה ירמוך הם ערבים סונים ילידי סוריה, שתמכו באופן גורף במיליציות הסוניות המנהלות מלחמה עקובה מדם נגד השלטון במדינה המלאכותית שאינה אלא צבר של שבטים עוינים. כל הצעירים הסונים אחזו בנשק ויצאו למלחמה כדי להפיל את המשטר, בעוד שבני משפחותיהם נותרו מאחור, בחסות סוכנות הסיוע לפליטים של האו"ם, כדי לספוג את זעם המשטר הנלחם על חיי השבטים התומכים בו. יש אומרים כי הגרעין הקשה של תושבי שכונת ירמוך הם צאצאי הערבים שנכשלו בגירוש יהודי ארץ-ישראל מארצם.
מהו הסיכוי שהגארדיאן ישנה את ההסבר שנתן לתמונה שפרסם?
גדול כמו הסיכוי שבריטניה הגדולה איפשרה למיליוני פליטים יהודים הנמלטים מאירופה להגיע לארצם, או כמו הסיכוי שבריטניה הגדולה תודה שבגדה בעם היהודי לאחר שסחטה ממנו את כל הסיוע הדרוש כדי לנצח במלחמותיה, או הסיכוי שהגארדיאן יפנה חלק כה גדול משטח דפיו לבתי החולים בישראל המטפלים בפצועים הסורים. לא ציפינו לצדק מן האנטישמים, וכנראה זה לעולם גם לא יהיה.