הקומדיה של גארסון קאנין "רק אתמול נולדה"(1948) עלתה כבר מספר פעמים בארץ. זאת, לאחר שג'ודי הולידיי זכתה ב-1950 באוסקר על משחקה בסרט על-פי המחזה המצליח. מההפקה האחרונה בארץ זכורה לי רק רמה מסינגר, קומיקאית No.1. אך הפתעת הערב מהפקת תיאטרון באר שבע היא הופעתה המוחצת, הכה רבגונית ורבת ההבעות של מירב שירום. עליה אפשר לומר בפירוש: כוכב נולד. תרגומו המעודן והאצילי (כדרכו) של עידו ריקלין, המומחה לרזי השפה האנגלית, והצלחתו לעברת את הסלנג והשפה הוולגרית של גיבור המחזה, הגנגסטר נוסח טוני סופראנו, וכן הבימוי והליהוק הכה מוצלחים ומדויקים של רפי ניב, המנכ"ל האמנותי של התיאטרון ובימאי עם רקורד מפואר, עושים מההצגה חוויה, שאסור להחמיצה. כל שחקן כאן נכנס לעורה של הדמות, והתמזג עמה כליל. לכן הם כה משכנעים וסוחפים את הצופים לתוך הדרמה על הגנגסטר האלים, מטיל האימה על סנטורים, שסוחט חקיקת חוקים לטובתו רק מעצם הופעתו המרשימה פיסית ושפת דיבורו הבוטה ומאיימת, ובעזרת שוחד כמובן. מה שמזכיר פרשיות של ראש ממשלה לשעבר במחוזותינו. דוד קיגלר שעשה סבב עמוק מאז החל בת' באר שבע, המשך ל"הבימה" ועוד, מגיע כאן לשיאו בגילום הדמות המחוספסת של משחית המחוקקים, שיחד עם החן הטבעי שלו, וכשהוא רוצה - הוא יכול להפנט את קרבנותיו בשיחוד ובמתק לשון, בעוד שבקטעים בהם הוא "מקבל את הסעיף”, הוא עוד יותר משכנע. את זוגתו היפה, בילי, הסקסית, בעברה רקדנית בקורוס מחזמרים בברודווי, עם שפת ביבים וקול צרחני והמוני, הוא מצליח לעדן ולהאציל בעזרתו של עיתונאי אוהב סנסציות, שבא לראיין אותו. מסתבר שהמטומטמת אינה בדיוק כזו. היא רק בורה. וירון ברובינסקי, הכה רגיש וטקטי, מצליח לעדן את התנהגותה, אך בה בעת – לשפר את יכולת החשיבה שלה, בעזרת ספרים ואנציקלופדיה. לפתע, ה"מטומטמת" מתחילה להבין לאיזה תסבוכת היא נקלעה, כשבן זוגה החתים אותה על בעלות רבים מעסקיו האפלים. הודות לעיתונאי, היא מתחילה לחשוב, כיצד יוכלו שניהם לפוצץ את מזימתו החדשה של הגנגסטר, ולצאת מהקשר המרעיל שלה עמו. שני הצעירים מפתחים יחס רגשי, כך שלא עוזרים להארי שומר הראש האלים והמפחיד שלו (ניר מנקי, המשכנע מאוד בהבעתו, בחזותו ובשפת הגוף שלו), או עורך דינו המבריק (מולי שולמן), שהוא הניגוד המוחלט לגבר האלים והמתפרץ, כשהוא מצליח למתן ולהרגיע אותו וליישר את ההדורים. מולי הוא שחקן כה רבגוני ורגיש, שמירב יכולותיו מתגלות בתפקיד משמעותי זה. וכך, צמד האוהבים מצליח בעימות עם הפרא המושחת. כל האירועים מתרחשים בטרקלין מפואר של סויטת מלון בוושינגטון, שעיצוב ה"אר-דקו"המרהיב שלו כה מלבב ועשיר בעיטורי וויטראז'ים, שכמותו לא נראה בהפקות תיאטרונים יותר עתירי תקציב. בטח לא בתקופת הצנע בשנים האחרונות... המעצבת, סבטה ברגר, מדגימה כאן את יכולותיה הנדירות, ששורשיהן מקורן במולדתה עשירת התרבות, רוסיה, והתפאורה מעוררת געגועים לחזור ולחזות בפאר והזוהר של ארמונות הצארים ברוסיה ובהרמיטאז'. כך גם התלבושות שעיצבה יהודית אהרון, במיוחד השפע הכה אלגנטי ויצירתי של בגדי בילי, הגיבורה – שהם תצוגת אופנה עילית בפני עצמה. המוזיקה המלווה את ההצגה שעיצב רן בגנו, מוסיפה נופך מתאים ומשתלבת כמו כלי-סולן שהוא חלק מקונצרט תזמורת. התאורה של זיו וולשין מצוינת, ןתורמת לאווירה. הכוריאוגרף עוז מורג עיצב את קטע הריקוד החושני היפהפה של מירב שירום, שמסביר היטב מדוע הארי כה נמשך אליה. עופר זוהר כסנטור האציל אך הנכנע בפני הכסף והכוח, מדגים איך השחיתות פשתה שם, כמו גם אצלנו, כאן. הסצינות בהן מעורבים כל המושחתים והמשחיתים – הם פנינה החושפת את הקרביים של האקט, אותו לא חושפים בעיתונים. אורה מאירסון הוותיקה, כאשתו של הסנטור עושה כאן תפקיד שהוא פנינה, כשהיא שמה אותה ללעג בתפקיד גרוטסקי של אישה שהיא כולה הצגה, מתאימה לתפקיד אשת סנטור, אך בעצם נבובה יותר מהפרעחה של הארי. עמית אפשטיין שכה הפליא במשחקו עת היה סטודנו בסטודיו יורם לוינשטיין ב"הנאהבים והנעימים" – כאן הוא רק בל בוי. כמעט ללא טקסט. אך כנראה שהעתיד עוד יזמן לו תפקידים ראויים, לאחר שישתפשף, כמו מירב שירום (גם היא בוגרת יורם לוינשטיין) שעשתה כמה שנים וכמה תפקידים בת' באר שבע, עד שבשלה לתפקיד הנפלא שהיא עושה כעת. הצגת "רק אתמול נולדה"היא חוויה קומית ממדרגה ראשונה, אך יותר מקומדיה – היא סאטירה חברתית, שכה מתאימה לנו לכאן ועכשיו, בחיותינו בתוך קנוניות שכאלה, שגורמות להפסדי ענק לקהל המתקיים על גימלאות שמושקעות במניות חברות הטייקונים הנצלנים. יש בה מסר חברתי עמוק יותר מכל ההפגנות והרוח שעשו כל מיני שואפים לשלטון בעצמם. כאן המסר מגיע ישר לעין וללב כל צופה. שאפו לתיאטרון המצוי כיום שוב בימי הזוהר שלו. לרוץ, לראות ולהתמוגג.