סיפור מפורסם של לאה גולדברג הפך להצגת תיאטרון ילדים מלא שירים, ריקודים, צבע ותלבושות יפות. פלוטו - ישראל גולדרט המצויין והגמיש כמו "כלב", כי הוא בעצם בתפקיד של כלב אינו רוצה להישאר לבד בבית ומבקש מידידו - גדי-אביעד הר ציון לקחת אותו איתו לגן. לאה גולדברג כתבה סיפור לילדים בחרוזים שהתבסס על סיפור שכתבה דינה רון מקיבוץ מגידו, סיפור שאפשר לומר שבמרוצת השנים הפך לספר קלאסי עבור ילדים קטנים. פרט מעניין על ההיסטוריה של הספר הוא שכתיבתו התחילה מציור שצייר בעלה של דינה רון. הציורים שצייר נתלו בחדר האוכל של הקיבוץ והוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד שיכנעו את דינה לכתוב את הספר ולאה גולדברג הוסיפה בו חרוזים. אין כל מסר בספר ובהצגה ומטרתם אחת בלבד - לשעשע, לעניין את הילד הקטן ולקרבו אל עולם הספר ובמקרה שלנו התיאטרון. מאחר שלא לוקחים את פלוטו לגן, כי כלב לא מביאים לשם, הוא מתחיל להסתובב ולסייר ובסיור הוא פוגש פרפרים, צפרדעים, סוס, עורב, גחליליות, פרה, דגים, שעון תיק תק וכדומה. מלא רשמים, מרוצה ושמח הוא רואה בסוף את ביתו כי "טוב לחזור הביתה". למרות שהספר נכתב לפני כ-60 שנה בערך (1957), עדיין לא סר חינו ומעטים הילדים שלא יודעים על הרפתקאותיו של פלוטו שנדד בין החיות השונות עד שחזר הביתה. ההצגה המיועדת לילדים בני שלוש עד שש מלאת הרפתקאות, שירים, ריקודים, צבע ותלבושות נהדרות. ביים את ההצגה הנחמדה הזו שיראל חכשורי אשרוב בלי הרבה התחכמויות בהתחשב בגילאים להם היא מיועדת. את המוזיקה היפה והקליטה ביותר כתב דרור מרגלית, את התפאורה המינימליסטית והנאה דלית ענבר, את התלבושות מלאות החן והדמיון אלה קולסניק. את הכוריאוגרפיה יצרה יוליה איגלניק. משתתפים בהצגה בנוסף לשני התפקידים הראשיים שהזכרתי, בין השאר, גם מורן לארי, גילי שחר, עומר קרן, אוריה רון, סיימון בזלי, גולן עומר ואחרים. לראות או לא לראות: הצגה מלאת חן ויופי שיהנו ממנה הן הילדים הקטנים והן המלווים המבוגרים.