ביומיים האחרונים אנו עדים לכנסת מפוצלת: באולם המליאה מציגה הקואליציה את שלושת החוקים כמקשה אחת (חוק המשילות,חוק הגיוס, וחוק משאל-העם).
ואילו באחד האולמות הצידיים האופוזיציה מנהלת סדר-יום משלה.
הסיבה להחלת הצעד החריג לאופוזיציה
מפלגות האופוזיציה זעמו על-כך שהקואליציה אחדו את שלושת החוקים מעוררי המחלוקת, וכן,שהם החתימו את ראשי המפלגות על-כך שכל חבר בקואוליציה חייב להצביע בעד חבילת החוקים (גם אם הוא מתנגד לאחד מהם).
ניתן לראות צעד זה בשני היבטים:
1. אף על-פי שרצוי להיאבק בתוך הזירה ולא מחוצה לה, חשוב לציין שהאופוזיציה ניסתה בעת דיוני התקציב להנהיג פיליבסטר ארוך כדי להתיש את חברי הקואוליציה, אך בסופו של-דבר לא רק שחברי הקואוליציה לא הותשו, האופוזיציה חזרה בה מכוונתה זו לאחר פרק-זמן קצר.
2. נקודה שמתעלמים ממנה הינה שהכנסת אינו מקום שוויוני.
כלומר: הסיכוי שחבר-כנסת מן הקואוליציה יצטרף להצעת חוק של האופוזיציה או יתנגד בגלוי להצעת חוק של הקואוליציה שואף לאפס.
זאת מהסיבה שהוא יענש על-כך מיד.
למשל, ח"כ
עדי קול ממפלגת "יש-עתיד" נמנעה בהצבעה על חוק המשילות בקריאה ראשונה, ועקב כך נענשה ע"י יו"ר המפלגה השר
יאיר לפיד ויו"ר הסיעה ח"כ עפר שלח.
לאחר היא פרסמה לאחרונה בדף הפייסבוק שלה שהיא תצביע בעד חוק המשילות למרות שהיא מתנגדת לה.
ח"כ יוני שטבון הודיע במליאת הכנסת כי יתנגד לחוק הגיוס שאמור להעלות להצבעה מחר (ד'),ואני לא אתפלא אם הוא יושעה מתפקידיו בכנסת, או לחלופין תאסר עליו לקיים פעילות פרלמנטרית.
כמוכן, צריך לשים-לב לקשר הנרקם בין המפלגות החרדיות למפלגת העבודה,ולראות לאן קשר זה עתיד להתפתח בעתיד.
לכן, צריך להעריך את פעילותה של האופוזיציה אשר הייתה משותקת לחלוטין בחמש השנים האחרונות,ובמיוחד את זו של היו"ר יצחק (בוז'י) הרצוג אשר הצליח בכישרון רב לאחד תחת קורת הבית מפלגות שמאל, חרדים, וערבים אשר כל קשר בינם לבין עצמם הינו מקרי בהחלט.