פורים כל השנה

יש יהודים שאצלם כל השנה פורים. כל חייהם הם הצגה גדולה אחת. נשף מסכות. כלפי חוץ הם מתחזים ליהודים כשרים. אבל מבפנים, ירחם השם. לשונם גידופים וחרפות, כאחרוני הריקים בשוק. "חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם, מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו" [ירמיהו ט']. בהחלט לא מרבים שלום בעולם. מדובר כמובן באותם בריוני לשון ופרחחי עט, שנותנים דרור ליצרים אפלים של אלימות מילולית, רדידות מחשבתית, שטחיות וצביעות. צדיקים מִלְבַר, רשעים מִלְגוֹ. אצלם פורים כל השנה, כל יום. יש בהם שעוטים לגופם תחפושת של אצטלה דרבנן, מכהנים בתפקיד רבני או תורני אחר. אבל כל זה חלק ממחזה האבסורד. הצבועים הללו, למשל, מקפידים בשבע עיניים על כל פירור מזון שנכנס אל פיהם, אבל פולטים מתוך אותו פה טהור לכאורה, כמויות אדירות של קיא וזוהמה, סחי ומיאוס. שנאת חינם מזוקקת. שנאתם לכל מי שאינו נראה כמותם ואינו חושב כמותם היא כה עזה, עד כי יש ביניהם (ואין מדובר רק ביוצא מן הכלל אחד) שהעזו לכנות את מי שאינו משחק את המשחק שלהם בתואר עמלקים (שלגביהם מחייבת ההלכה לקיים מצוות 'מחה תמחה'). שום מחויבות לתורה ולמצוות, למוסר ולצדק. הכל משחק פורים מתמשך, שאחרון שחקניו הוא הרב מוצפי, מרבני ש"ס, שגידף את הרב אבינר: "רשע מרושע, חוטא מזרע עמלק". תגובתו האצילה של הרב אבינר הייתה קצרה: "שיהיה בריא". אכן, ראו מה ביני לבין חמי...

העקימות השכלית

חלק אחר בחבורת מתחפשי כל ימות השנה, הם הלבלרים המתבצרים תחת שמות בדויים, מעבר לחומות התשקורת החרדית, ויורים חיצים שחוטים של מררה ומשטמה, לעבר כל מה שזז ושאינו מאנ"ש. מתחזים ליהודים טובים, ובפועל אינם אלא מחללי שם שמיים ברבים, חופשיים מן המצוות. רשעותם אומנותם. הנה מה שפלט מעמקי מוחו הקודח פרחח-מקלדת אחד, ביומון 'המודיע' (המשרת את החוגים החסידיים באגודת ישראל), תחת הכותרת: "מחרף ומגדף דת"לי": "תמיד ידענו שהעקימות השכלית, העיוות הדבילי, העיוורון התלמודי – כל מה שיוצר את הטפיל התורני המורה בתורה שלא כהלכה – הם המחלה הממארת של רבים מקרב ראשי ותלמידי ה'הסד"ר [הערת המביא לדפוס: מבחינת הצבועים הללו, עושי מעשה זמרי ומבקשי שכר כפנחס, לעולם לא ידבק המונח ישיבה, במונח ההסדר: לא ישיבות הסדר אלא מוסדות הסדר]". ובהתקפה אישית נגד אחד מראשי ישיבות ההסדר, מן המצוינות שבהן, שאותו מכנה הכתבן החרדי: "ריש ה'הסד"ראשר בהר מהרי שומרון", הוא ממשיך: "לא ידענו שאיזה טיפש מושלם וכסיל מדופלם, שכל עולמו, נעבאך, סובב סביב 'אתחלתא דגאולה' של מדינה מושחתת, חילונית וכפרנית, עוקרת יהודים מאדמותיהם [הערת המביא לדפוס: פתאום נכמר ליבם של המש"תפים לדבר עקירה, שנציגיהם בכנסת תמכו בשרון תמורת אתנן זול של 290 מיליון שקל, על רבבות היהודים שנעקרו מגוש קטיף; אין גבול לצביעות]... שטיפש כזה ישים עצמו ל'גדול אמיתי', ויפסוק שכל אחד, כולל צורבא מרבנן, חייב להתגייס מדאורייתא לצבא". ותשפוכת הסכלות נמשכת: "לכו תתווכחו עם אנשים, שאולי גם יש להם אצטלה דרבנן מהסוג הדת"לי, ותסבירו להם שעד היום, מאז הקמתו של ה'הסד"ר – עוד לא יצא ממנו זעיר שבזעיר של 'גדול בישראל'. הספרים ה'תורניים' [כל המרכאות במקור] שלהם שהגיעו לידינו, הן 'יצירות מופת' של סטודנטים לתלמוד ושו"ע, אבל אפילו להתיר דם-ביצים בזמה"ז אסור לסמוך עליהם"... זה פרצופם וזו דמותם: אני ואפסי עוד! כל מי שאינו מתחפש כמוני (בלבוש של פריץ פולני מהמאה ה-18), מדבר כמוני (בעגה מזרח-אירופית מודגשת), אוכל כמוני (רק מן הבד"ץ שלי, ואף פירור שבהכשר בדצ"ים אחרים), וכן הלאה על זו הדרך, מקומו מחוץ לגדר. הפרחח של המודיע ממשיך לשפוך את מררתו: "ברדיו הממלכתי מופיע לץ עם כיפה סרוגה ותאר 'תורני' שהטיל על עצמו, והוא זה שגם נטל להבל פיו להחליט מי הם גדולי התורה. זו לא השפעה של קפסולות מסוימות שבלע לפני השידור. זהו אדם שמילא כרסו ב'הלל' של ימי העצמאות בשם ומלכות".

ליצני הדור

הרפש הבוקע מפיהם של מתחזים ומתחפשים, שאילו חיו בזמנו של רש"י היו נכנסים להגדרתו: ליצני הדור, אינו נעצר כמובן ב'המודיע'. קחו את יומון הליטאים, 'יתד נאמן', שללא ספק מצליח לצלול לתהומות השנאה לכל אשר אינו מאנ"ש, ולצלול עד לגובה דשא. השבוע רקד פשקוויל זה לצלילי חלילו של מכחיש השואה אבו מאזן, ושותפו איסמעיל הניה מהחמאס, כשאימץ עמדתם: "מדינת ישראל אינה מדינת העם היהודי, אלא מדינת העם הישראלי. העם הישראלי התנחל עליה, כבש אותה, הקים עליה מדינה ישראלית, שעושה כל מה שהוא יכול כדי שלא תהיה כאן מדינה יהודית! לא רק הפלשתינים סבורים שמדינת ישראל איננה מדינה יהודית! גם הציבור החרדי חושב שהמדינה הזו איננה מדינה יהודית!!! כי היא לא!". היתד הלא-נאמן, המזדהה כפי שראינו עם הגדולים שבצוררי היהודים, הולך בדרכו של גדול הדור ח"כ משה גפני, שטען השבוע כי "הנטל זה המוסדות של הציונות הדתית, ההתנחלויות המבודדות, זה הנטל". בעקבותיו פתח העיתון במסע נקם נגד מפעל ההתנחלויות, המוגדר בפי לבלריו "נטל כלכלי וביטחוני". היומון הליטאי חושף גילוי מרעיש: "כספים זורמים כמו מים, בערוצים נסתרים ומתועלים, להקמת עוד קרוואן בצומת מסוכן, וזה עוד לפני הנטל הביטחוני... אם הציבור היה יודע את העלויות האסטרונומיות של אבטחת המאחזים, היה מורט שערות ראשו". יאה להם, לחובבי הפלשתינים הללו, המשל הערבי על הכלבים הנובחים והשיירה העוברת. הם משכימים ואנו משכימים. הם לחרף ולגדף, לנקום ולנטור, לבזות תלמידי חכמים ולהמציא שולחן ערוך חדש; ואנחנו לתורה ולמדע, לתורה ולעבודה, לתורה ולגמילות חסדים, ככל אשר הורתה התורה - ו"לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".