משמעות הפועל בערבית ק.ט.ר. היא לגרור, ובעברית להעלות עשן. שתי המשמעויות הללו הביאו את אליעזר בן-יהודה לכנות את הכלי המושך את הרכבת בשם קטר, כי הוא גורר את הרכבת ומעלה קיטור, כלומר אוויר חם. יכולתו של קטר לגרור את הרכבת תלויה בכוחו העצמי ובחיבור שלו לקרונות, שכן בלי כוח ובלי החיבור לקרונות הוא אינו קטר, אלא סתם כלי מכוער, מרעיש ומעלה אוויר חם. אמירות קטר, מאז שלהי 1996, פועלת על-פי שתי המשמעויות הללו: גוררת בעוצמה רבה את העולם הערבי ומפזרת הרבה אוויר חם.
בנובמבר 1996 החלה אמירות קטר להפעיל את ערוץ "אלג'זירה", שיש לו אג'נדה מאוד ברורה: תעמולה חסרת מעצורים נגד השליטים הערביים, ישראל, ארה"ב והמערב בכלל, ותמיכה מלאה בארגוני "האחים המוסלמים", כולל חמאס. האג'נדה הזו שיקפה את הגישה הפוליטית והתרבותית של האמיר, שייח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני. האג'נדה של "אלג'זירה" העניקה לו את הרייטינג הגבוה בעולם - כ-70 מיליון בני אדם צופים בעשרת הערוצים השונים של "אלג'זירה" לפחות שעה אחת מדי יום. חלק הארי שלהם מביטים בערוץ החדשות הערבי, המטלטל את העולם הערבי כבר למעלה מ-17 שנה.
בזכות "אלג'זירה" והשפעתה על המוני הערבים - ממרוקו במערב עד עומאן במזרח, מסוריה בצפון עד תימן בדרום - הפכה אמירות קטר למדינה המשפיעה ביותר במזרח התיכון, שכוחה גדול בהרבה ממשקלה הדמוגרפי (כ-200 אלף אזרחים), משטחה הגאוגרפי (כמו הנגב בישראל) ומיכולותיה הכלכליות. אמיר קטר הפך בשנים האחרונות לאיש החשוב והמשפיע ביותר בעולם הערבי, וכך גם למתווך (כלומר השופט) המקובל ביותר בסכסוכים בעולם הערבי, וכאלה יש לא מעט.
התעמולה שמפזר הערוץ נגד השליטים הערבים הייתה הגורם העיקרי לפרוץ הטלטלה העזה המכונה "האביב הערבי" שהחלה בדצמבר 2010 והביאה עד כה שינויים מרחיקי לכת בתוניסיה, מצרים, לוב, תימן וסוריה, שיש להם השלכות סביבתיות קשות על בחריין, לבנון, ירדן ועירק. ההמונים הערביים העניים, הבורים, החולים והמדוכאים פרצו לרחובות כדי למחות ולדרוש את זכויותיהם גם במחיר חייהם. "אלג'זירה" עודדה אותם לכך, והפיחה בהם את התקווה כי מחאתם תצלח וכי הם יגיעו בן-לילה אל הדמוקרטיה.
בנוסף לתעמולה, סייעה קטר למורדים בלוב ובסוריה בכסף, בנשק, בתחמושת, בקשר ובאימונים. היא גם עמדה ועדיין עומדת באופן גלוי ונחרץ מאחורי שלטון "האחים המוסלמים" במצרים שנמשך שנה, מיולי 2012 עד יולי 2013. מתנגדי "האחים המוסלמים" רואים כיום את "אלג'זירה" כסוכן של האויב, אם לא האויב בעצמו. לאחר שלוש שנים אומללות של "אביב" ופריצת המאבק הגלוי בין השלטון ו"האחים המוסלמים" במצרים, המצב האיום של העולם הערבי נזקף, לפחות בחלקו, לחובת אמירות קטר וערוץ "אלג'זירה".
אלא שלאחרונה החלה אמירות קטר להראות סימני תמיכה באירן, בחיזבאללה ובשיעים. האמיר החדש תמים, בנו של האמיר הקודם, ביקר באירן והכריז בה שעל אירן להיות שותפה בפתרון הבעיה בסוריה. הדבר העלה את חמת שכנותיה בחצי-האי ערב - סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות - הרואות באירן אויב חיצוני, בחיזבאללה - אויב אזורי, ובכל אחת מן העדות השיעיות - אויב פנימי. תמיכה פעילה של קטר בארגוני טרור שיעיים היא חציית קו אדום בוהק, ברור ומסוכן מאוד.
סעודיה משוכנעת כי מתקיים שיתוף פעולה מודיעיני בין קטר וחיזבאללה, וכי קטר מסרה לחיזבאללה מידע על רשתות ריגול וחבלה סוניות בלבנון, שאיפשר לחיזבאללה לחסלן. ב-20 בפברואר בוצע פיגוע ירי בחבל השיעי אלקטיף שבמזרח סעודיה, שבו נהרגו שני אנשי ביטחון סעודיים ושני מבוקשים שיעיים. סעודיה מייחסת פיגוע זה לחיזבאללה, ומאשימה את שכנתה קטר בסיוע לביצועו. לפני שבועיים אירע בבחריין פיגוע שבו נהרגו טארק מוחמד אלשחי - קצין סוני מאיחוד האמירויות - ושניים ממלוויו. גם פיגוע זה יוחס לארגון שיעי. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, ומדינות חצי-האי ערב - למעט תימן, עומאן וכוויית - החליטו להחזיר את שגריריהן מקטר.
צעד זה נחשב חמור, כי הנוהג הבינלאומי הוא בשלב ראשון "להזמין את השגריר להתייעצויות" ורק בשלב שני להחזיר אותו הביתה. אלא שהמדינות נקטו מיד את השלב השני, כדי לבטא את החומרה שבה הן רואות את מעשיה של קטר ואת עמדותיה. צעד מתואם זה העלה על סדר היום הערבי את השאלה מה צריך להיות היחס לקטר אצל כל מי שמתעניין במצבה של האומה הערבית כיום וכואב אותו. חיפוש האחראי למצב הוא מובן, ונוח להצביע על קטר, בשל נוכחותה הבולטת בחיים הציבוריים הערביים ובגלל מעורבותה הגדולה במתרחש בזירות ערביות רבות.
חשוב לציין כי שגריר קטר בקהיר סולק כבר באוגוסט 2013 בטענה שקטר מממנת את חמאס, את "האחים המוסלמים", את הטרור בסיני ואת "צבא מצרים החופשי". מצרים, שטענה כי "אלג'זירה" מפיצה תעמולה שקרית על מצרים באמצעות ערוץ "אלג'זירה מובאשר" שיוחד למצרים (היישר מכיכרות ההפגנות של "האחים המוסלמים"), טוענת בנוסף כי קטר מעניקה מקלט לפעילי "האחים המוסלמים" שנמלטו אליה ומסרבת להסגירם לשם העמדתם לדין. בשל סיבות אלה החזירה מצרים את שגרירה מקטר בפברואר השנה.
סוגיית האחים המוסלמים
אחת מאבני היסוד של האידיאולוגיה המניעה את ארגוני "האחים המוסלמים" גורסת כי באיסלאם אין משמעות לשיוך השבטי או האתני של הפרט המוסלמי, היות שהוא נמדד אך ורק על-פי נאמנותו לאללה, למוחמד, לאיסלאם, לשריעה ולאומה האיסלאמית. על הנאמנויות השבטיות והאתניות להתבטל, היות שהן מפלגות את אומת האיסלאם לקבוצות יריבות, מכניסות סכסוכים והעדפות על בסיס המתחרה באיסלאם ומפריעות לדת להיות המכנה המשותף של כל המוסלמים.
אידיאולוגיה כזו יכולה להיות אטרקטיבית רק בחברות כמו זו של מצרים ותוניסיה, שבהן מרבית האוכלוסייה מתגוררת בערים ואינה מאורגנת במשפחות או חמולות, אלא כפרטים או משפחות גרעיניות של אב, אם וילדיהם. לעומת זאת, בחברה שבטית שבה הנאמנות לשבט ולמסורותיו היא מעל לכל, תורת "האחים המוסלמים" נתפסת כערעור על סדרי החברה וכלליה, על ההיררכיה המעמדית ועל קבוצת האליטה המנהיגה את השבט באחריות ובנאמנות.
החברה במדינות המפרץ היא שבטית, ומבנה חברתי זה הוא מקור היציבות - ולכן גם העושר - של אזרחיהן. כל אחת מהאמירויות מבוססת על שבט אחד בלבד: אאל צבאח בכוויית, אאל ת'אני בקטר, אאל נהיאן באבו ד'אבי וכן הלאה. מזה שנים משקיעות מדינות המפרץ, חוץ מקטר, מאמץ ביטחוני רב כדי לאתר, לעצור ולסלק את כל מי שמגיע אליהן ומנסה להפיץ בהן את תורת "האחים המוסלמים". אם מדובר באחד מבני השבט ש"נפל קורבן לתעמולה ההרסנית שלהם", הוא ימצא את עצמו מאחורי סורג ובריח במרתפי טיפול של "מוסד חינוכי".
והנה אמירות קטר לא רק שמזמינה ממצרים את ד"ר יוסף אלקרדאווי, האידיאולוג והדובר הבולט ביותר של "האחים המוסלמים" כיום, להיות המופתי של המדינה והמורה הרוחני של האמיר ומשפחתו, אלא גם נותנת לו שעה שלמה כל שבוע בשעת שיא של צפייה כדי להפיץ דרך ערוץ "אלג'זירה" את התעמולה האח'וואנית שלו ללא מגבלה או פיקוח על הרעיונות וללא מעצור בשטף הדיבור השופע שלו. כל עוד הוא מקלל את ישראל וארצות-הברית ומסית נגדן את ההמונים הערביים, יכולות מדינות המפרץ לסבול את דבריו. אבל כשהוא מגנה את איחוד האמירויות על יחסו ל"אחים המוסלמים", זה כבר יותר מדי. דאחי חלפאן, מפקד משטרת דובאי, הכריז לפני כשנה ש"האחים המוסלמים" - כלומר קרדאווי ומי שמעניק לו בימה - מסוכנים לאומה הערבית יותר מאירן. אמיר קטר לא שמע, או לא רצה לשמוע, את האזהרה הכלולה בדבריו אלה של חלפאן.
הרוגז והברוגז
ההחלטה המשותפת שקיבלו סעודיה, בחריין ואיחוד האמירויות להוציא את שגריריהן מקטר הוציאה מהבקבוק אל מרחב הדיון הציבורי את השדים המסוכנים ביותר של העולם הערבי: היחס לדיקטטורים ולמהפכות נגדם, סוגיית השבטיות, הווהאביזם ובית המלוכה הסעודי, הטרור הפוגע בכולם, הטרגדיה בסוריה, השנאה בין הפרסים והערבים, הפחד מאירן ושיתוף הפעולה עמה, סכסוך הדמים בין הסונים והשיעים, דרכם של "האחים המוסלמים" והמאבק נגדם, תפקיד התקשורת והיחס לישראל ולמערב. כל הסוגיות הללו אחוזות זו בזו, והדיון בהן טעון ביותר.
רבים מהאמירויות הכותבים באתרי התקשורת החברתית, פייסבוק, טוויטר, אינסטגראם ודומיהם, קוראים להחרים את כל אמצעי התקשורת הקטריים, ובראשם "אלג'זירה", לא להאזין להם ולא לכתוב בהם. יש הקוראים להוציא מקטר את משחקי גביע העולם בכדורגל ב-2022, להימנע מלטוס בחברת התעופה הקטרית ולא להזמין נציגים מקטר לכנסים מקצועיים ולאירועי תרבות.
גם מקומה של ישראל לא נפקד במסע זה: יש הטוענים שחובה קדושה להחרים באופן מלא את קטר כי היא סוכנת של ישראל ו"אלג'זירה" ומנוהלת למעשה מתוך מרתפי המוסד. ההוכחה שלהם פשוטה: ישראל היא מפיקת התועלת הגדולה ביותר מן הטלטלה בעולם הערבי, שכן בשלוש השנים האחרונות הוסרו כל האיומים על ישראל מצד הצבא הסורי שאינו מסוגל לבדו לעמוד מול גלי הג'יהאדיסטים ששלחה קטר לסוריה, וחיזבאללה, על עשרות אלפי הטילים שברשותו המאיימים על ישראל, טובע בביצת הדם, הדמעות והאש המחסלת את סוריה, וקובר מדי לילה את גיבוריו שישראל לא יכלה להכניע במלחמת 2006.
מנגד, יש כאלה המאשימים את סעודיה בדרדור המצב בעולם הערבי בכך שהמריצה ב-2003 את ארה"ב לחסל את
סדאם חוסיין. זאת, משום שחיסולו איפשר לאירן להשתלט על עירק ולהפכה למרכז פעילות שיעית, לגשר יבשתי אל סוריה וחיזבאללה ולהקים אימפריה שיעית מאירן, דרך עירק וסוריה, עד לחוף הים התיכון בלבנון. בנוסף, סעודיה הייתה המדינה שהקימה את "אל-קאעידה", ולכן את הטענות על הפגיעה בביטחון האומה הערבית חייבת סעודיה להפנות אל עצמה, לא אל קטר.
סעודיה, בניסיון להגן על עצמה מהאשמות בערעור מצב הביטחון, מקדמת בימים אלה יוזמה נגד טרור, וקוראת לראות בכל הארגונים החמושים הפועלים בעולם הערבי כיום - שיעים וסונים כאחד - ארגוני טרור אסורים. ברשימה נמצאים "מדינת האיסלאם בעירק וסוריה", "ג'בהת אלנוסרה", "האחים המוסלמים", "חיזבאללה", "החות'ים" (השיעים בתימן), ו"אל-קאעידה" בסניפיה השונים. העובדה שחלק מן הארגונים הללו נוסדו על-ידי סעודים וממומנים עד היום בכסף סעודי אינה מוזכרת.
אין זו פעם ראשונה שסעודיה מכריזה על יוזמה כדי לנקות את עצמה מאשמה: יוזמת השלום הערבית עם ישראל החלה כיוזמת שלום סעודית במארס 2002, כדי לנקות את סעודיה מאשמת האחריות לפיגועי ספטמבר 2001 בארה"ב.
תשמיס למדינה הסוררת
לאחר החזרת השגרירים, פרסמו שלוש המדינות הודעה משותפת המבהירה את הסיבות לצעד שנקטו. בהודעה הן הטילו את האחריות על קטר, על כך שלא פעלה על-פי החלטות מועצת שיתוף-הפעולה במפרץ (גוף הכולל את מרבית מדינות חצי-האי ערב, שתכליתו העיקרית היא תיאום פעילותן הביטחונית) שהתקבלו בריאד ב-23 בנובמבר 2013, וקבעו שעל המדינות החברות "לפעול על-פי העקרונות המבטיחים את אי-התערבותה של מדינה בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת, ישירות או בעקיפין, והימנעות מתמיכה מעשית, פוליטית או תקשורתית בכל אדם או ארגון המאיים על הביטחון והיציבות של המדינות החברות".
אין זו הפעם הראשונה שמופנית כלפי קטר אצבע מאשימה. המחלוקת בינה ובין סעודיה בדבר התמיכה ב"אחים המוסלמים" במצרים במאבקם נגד משטרו של שר ההגנה עבד אלפתאח א-סיסי, הפכה פומבית כשסעודיה הביעה מאז יולי 2013 את תמיכתה בא-סיסי, ואילו קטר תומכת נלהבת, עד היום הזה, במורסי וב"אחים המוסלמים". גם התפקיד שממלאים ערוץ "אלג'זירה" בכלל ושייח' יוסף אלקרדאווי בפרט זוכים מזה זמן רב לביקורת קשה מצד סעודיה. הקטרים טוענים כי "אלג'זירה" חופשיה לבחור את הקו התקשורתי שלה, אבל הסעודים יודעים שהערוץ מבטא היטב את האג'נדה הפוליטית והתרבותית של אמירי קטר, הקודם והנוכחי.
ההחלטה להחזיר את השגרירים מקטר לא התקבלה בקלות; קדמו לה שעות רבות של דיונים ושלוש הזדמנויות שניתנו לקטר לשנות את מדיניותה המסכנת את שלום מדינות המפרץ ויציבותן. בהודעה נאמר: "לאחר שעברו יותר משלושה חודשים מאז שנחתם ההסכם מבלי שקטר תנקוט את הצעדים הנדרשים לביצועו, על בסיס הגילוי הנאות והשקיפות המלאה שבהם מתייחסים מנהיגי שלוש המדינות לבעיות הקשורות לאינטרסים הלאומיים העליונים של מדינותיהם, ולאור האתגרים הגדולים והתמורות הרות הגורל המאיימות על בטחונן של מדינות המפרץ ויציבותן, מחייבת אותם האחריות המוטלת על כתפיהם להורות לשרי החוץ שלהם להבהיר למדינת קטר את חומרת העניין והחשיבות של העמידה המאוחדת מול כל מה ששם לו למטרה לזעזע את היציבות ולפגוע בביטחון מדינותיהם. המפגש התקיים בכוויית ב-17 בפברואר 2014, בנוכחות השייח' צבאח אל-אחמד אל-ג'אבר אל-צבאח, אמיר כוויית, השייח' תמים בן חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני, אמיר קטר, ושרי החוץ של מועצת שיתוף הפעולה במפרץ. במפגש הוסכם כי שרי החוץ של מדינות המועצה יקבעו מנגנון לפיקוח על ביצוע הסכם ריאד. בעקבות כך התכנסו שרי החוץ של מדינות המועצה בריאד ב-4 במארס 2014 והחליטו להשקיע מאמצים גדולים לשכנע את קטר בחשיבות של ביצוע הסכם-ריאד והסכמה על מנגנון הפיקוח על הביצוע. אלא שלמרבה הצער, כל המאמצים הללו לא הביאו להסכמת קטר לקבל על עצמה את הצעדים הללו".
במילים אחרות: מדינות המפרץ מכריזות על קטר כמדינה סוררת שאינה מקבלת על עצמה את כללי ההתנהגות של הקולקטיב. לכן, על-פי כללי ההתנהגות השבטית, היא עוברת בימים אלה "תשמיס" - הוצאה בפומבי אל מחוץ לקבוצה כדי לגרום לה בושה. במרומז אומרת ההחלטה: קיווינו שהאמיר החדש של קטר, תמים בן ה-33, ישנה את מדיניות אביו שהתפטר ביוני 2013, אבל התאכזבנו קשות. הענקנו לו 150 ימי חסד כדי שילמד את מה שאנו מצפים ממנו, אבל הוא ממשיך ללכת בדרכיו הנלוזות של אביו. יש באמתחתנו אמצעים נוספים ללחוץ עליו, כמו ניתוק יחסים מלא, סגירת הגבול היבשתי בין קטר וסעודיה וסגירת נתיבי התעופה לקטר מעל מדינותינו. צעדים אלה יחנקו את קטר ולא יאפשרו לה לתפקד.
בשלב זה קטר אינה מתרגשת מהוצאת השגרירים, אם כי הביעה צער על צעד זה. אם המשבר עם השכנות ילך ויעמיק, ייתכן שנראה את האמיר הקודם, שייח' חמד, חוזר לקחת חלק בניהול ענייני המדינה, כמעין מבוגר אחראי. הדבר ייעשה מאחורי הקלעים כדי לא לגרום בושה לבנו.
נראה כי מדינות ערב לא תנתקנה כליל את יחסיהן עם קטר, כדי שזו לא תטיל את עצמה אל חיק האירנים ותהפוך בכך לסוס טרויאני אירני בחצי-האי ערב. גם פילוג בתוך "המשפחה הערבית" מחליש אותה. דבר חשוב נוסף הוא שבקטר נמצא הבסיס הגדול ביותר של חיל האוויר האמריקני במפרץ, וניתוק יחסים מלא בין קטר ומדינות ערב יקשה על האמריקנים לתמרן את מדיניותם במפרץ מול אירן, בעוד שמדינות המפרץ עדיין תולות תקווה בארה"ב שתושיען מידם הארוכה של האירנים.
נראה כי בעתיד הלא רחוק יגיעו הצדדים להסכמה או אפילו להסכם, ובמסגרת זו תתחייב קטר להרגיע את מעורבותה במדינות ערב ואת קשריה עם חיזבאללה, ו"אחיותיה" הערביות ישמרו על רמה סבירה של קשרים עם האמירות הסוררת. ניתוק מלא של היחסים לא ישרת את שני הצדדים.
