הגיע הזמן לערוך מאזן ביניים של לקחי כשלון מדיניותו של הנשיא אובמה שמאמין בחזון הדיפלומטי כפתרון בכל סכסוך פרובלמטי גלובלי. אובמה הפך לשבוי נאיבי של פרס נובל שקיבל והתבלבל.
האנטומיה של מדיניות הדיפלומטיה שלו היא פנטזיה של כביכול "פתרון" (שכשל) בכל סכסוך מדיני וצבאי. אובמה איבד את כושר המנהיגות של מעצמת העל שהוא עומד בראשה. חלק מההבטחות הנשיאותיות שלו לגבות ולתמוך במנהיגים ובמשטרים ידיד ארה"ב התבדו. בגלל ההססנות בפעולה ובתגובה בזמן, כלפי משברים מדיניים וצבאיים שהתחוללו בעולם, הוא איבד את כושר ההרתעה כלפי המשטרים של המדינות העוינות את ארה"ב כמו אירן, סוריה,
קוריאה הצפונית. אובמה הכניס מושג חדש "להנהיג מאחור".
רוח "שלום מינכן" מרחפת במערב בהנהגת אובמה. רוח פציפיזם נאיבי של צ'מברלין מרחפת בבית הלבן ובמערב.
עבור מה קיבל אובמה הכושל פרס נובל? האם עבור הגיגים של נאומי חזון נאיבים בברלין, בפראג ובקהיר בתחילת דרכו? האם עבור החלום של מנהיגות העולם הנאור שילחם בטרור האיסלאמי? האם עבור פייסנות והתקפלות לטובת האיסלאם הקיצוני והתוקפני? האם עבור ניהול סמינרים מנהיגות פוליטיים, מדיניים ודיפלומטים?
הלקחים והמסקנות מכשלון מדיניותו והתנהלותו של אובמה
1. המערב הדמוקרטי בהנהגתו במסלול פייסנות ובלבול, מול העולם המוסלמי המצוי במסלול של תוקפנות וקיצוניות אנטי מערבית.
2. הפייסנות, ההססנות וההתקפלות כלפי הפעילות של רוסיה בהנהגתו של פוטין, בסוריה, באירן ובאוקראינה הדליקה רוחות של המלחמה הקרה, ותזכורת לימי "שלום מינכן". הסכנה אורבת של חזרה לימי הפציפיזם הנאיבי והמסוכן.
3. העולם הנאור בהנהגתו של אובמה, המטיף ומאמין "בחוק הבינלאומי" כשל מוסרית ומעשית בגלל השלמה והעדר תגובה להרג ההמוני המתחולל מזה שלש שנים בסוריה.
4. המערב החופשי בהנהגת אובמה משותק מול האיום האירני, הסורי, הרוסי והאיסלאם הג'יהאדיסטי באפריקה ובארצות ערב. מנהיגי המערב ובראשם אובמה הפכו לסרבני התפכחות מאשליות שגרמו להם לאסונות בעבר.
5. העוצמה הצבאית והטכנולוגית שיש לארה"ב בוזבזה בגלל הססנות והעדר תגובה צבאית בזמן הנכון וגרמה להסכים "לפשרות" שהן לטובת הסורים, האירנים והרוסים.
6. התנפצה סופית האשליה הנאיבית שטופחה ע"י אובמה, שלפיה "דמוקרטיה" בעולם המוסלמי תוביל למתינות ולסובלנות. כזכור האמריקנים ניסו לבנות דמוקרטיה בעירק, באפגניסטן, במצרים ונכשלו.
7. ארה"ב בהנהגת אובמה איבדה הסיכוי להצלחה צבאית ומדינית, בגלל שהפכה תכנון צבאי לפעילות אפשרית לדיון ציבורי פומבי בנוסח פוליס יווני. הסיכוי להצלחה בכל פעילות צבאית מותנה בהפתעה. תזכורת "להתקפה" על סוריה.
8. רוסיה פולשת בכוח צבאי גדול ומשתלטת על חצי האי קרים ששייך ריבונית לאוקראינה. מהי תגובתו של אובמה ואירופה? למעשה כלום. מחאות. איום בסנקציות סמליות לא רציניות. ביטול השתתפות בוועידת 8G הקרובה בסוצ'י הרוסית. הכרזה דיפלומטית חסרת כל אפקטיביות לפיה רוסיה פועלת באוקראינה ב"ניגוד לחוק הבינלאומי". האם ארה"ב עצמה פועלת בהתאם ל"חוק הבינלאומי" בפקיסטן, בסומליה, בתימן?
9. אובמה הוא איש משכיל, רהוט ונואם מבריק ומלהיב, עם סממנים של רוח צ'מברליני. מסתבר שתכונות אלה אינן תואמות את הנדרש למנהיג של המעצמה בימינו. עובדה שחמינאי האירני עושה מאובמה קרקס. אסד הסורי לועג וצוחק עליו. פוטין מתעלם ממנו. קוריאה הצפונית מצפצפת עליו. הגנרל (הנשיא בקרוב) א-סיסי המצבי מתעלם ממנו.
10. האמונה והתמיכה של אובמה במדיניות המסתמכת על "ערבויות בינלאומיות", על "החוק הבינלאומי", על "פתרונות דיפלומטים", על "פתרונות פוליטיים" ועל "הבטחות נשיאותיות", כמענה לסכסוכים אזוריים ובינלאומיים נכשלה במבחן התוצאה.
תקציר הכשלונות הנשיאותיים של אובמה:
בלוב
מי שניהלו את המאבק לחיסולו של הדיקטטור מועמר קדאפי היו בריטניה וצרפת. אמריקה נסוגה מהבטחתה להיות שותפה פעילה במערכה. היא הסתפקה ב"ניהול מאחור". מושג חדש ומקורי.
בסוריה
אחרי שהכריזה על נכונותה וכוונתה של ארה"ב לפעול לחיסולו של משטר אסד בסוריה, ולאחר שכבר ריכזה כוח ימי במטרה להפגיז את סוריה בטילי טומהוק, היא התקפלה ברגע האחרון לאיום הרוסי לפעול נגדה כדי להגן על משטר הסורי. נחתמה העסקה לפינוי הנשק הכימי. משטר אסד נותר. ההרג ההמוני בנשק קונבנציונלי נמשך. אסד ורוסיה חגגו ניצחון. אמריקה "חגגה" כישלון.
באירן
אמריקה נכנעה לאירן. ההסכם שנחתם בז'נבה לא עצר את המשך פיתוח הפצצה האירנית. "מדיניות החיוכים" של אירן גרמה לביטול חלקי של הסנקציות האמריקניות והאירופאיות. כל זאת למרות שהנשיא חמינאי הלהיב את ההמונים בנאום שנאה נגד אמריקה "להרוג את אמריקה השטן הגדול" ומשמרות המהפכה ממשיכים לנהל את הטרור השיעי בכל העולם. אובמה נפל ברשת של "אירן המתונה", שהצליחה להערים על ארה"ב הנאיבית.
בגאורגיה
נשיאה הקדם של גאורגיה, מיכאל סאקשווילי, שהיה פרו מערבי, תומך נלהב של ארה"ב, פתח בשורה של רפורמות לחיזוק צבאה וכלכלתה. התפתחות זו הייתה מנוגדת לאינטרסים של פוטין. רוסיה פלשה לשני אזורים בגאורגיה כביכול "בהזמנת תושבים מקומיים" והפעילה לחצים להדחתו של הנישא הפרו מערבי, שקיבל הבטחות של ארה"ב להגן עליו. ואולם הלחץ הרוסי גבר על התמיכה של אובמה שבגד לבסוף בסאקשווילי, שנאלץ להתפטר. בבחירות ניצח מועמד של פוטין, מרגולשווילי, שזכה ב-67% מקולות שימשיך לחסות בצילה של רוסיה.
במצרים
אובמה רצה לקדם דמוקרטיה אמיתית במצרים ולכן הוא בגד והפקיר את הנשיא מוברק שהיה בן ברית של המערב לטובת "דמוקרטיה" של האחים המוסלמים. בבחירות ניצח מורסי, שהפך למקובל על אובמה כמנהיג מוסלמי דמוקרטי לגיטימי.
כאשר הגנרל אסיסי אסר את מורסי והעמיד אותו למשפט, ובמקביל שבר בכוח את תנועת "האחים המוסלמים", אובמה הגיב בהפסקת הסיוע הצבאי למצרים ואי הכרה בדיקטטור אסיסי. מצרים בהנהגתו הצבאית של אסיסי שביצע מהפכת נגד "הדמוקרטיה" של האחים המוסלמים (המקובלת על אובמה) לא נבהל. הוא קיבל מיד סיוע גדול מסעודיה, וחתם על עסקה עם רוסיה להספקת נשק. התוצאה הייתה שארה"ב של אובמה גרמה לאבד בן ברית חשוב וגדול במזרח התיכון את מצרים, גנרל אסיסי הפך לגיבור לאומי ועשוי בקרוב להפוך לנשיא נבחר של מצרים ואילו השנאה בקרב ההמונים נגד ארה"ב גברה והלכה. כל זאת בגלל המציאות הנאיבית של אובמה.
בעירק
ארה"ב נמצאת במסלול של בריחה מעירק, לאחר שהקריבה דם של חייליה ומיליארדים של כספיה על-מנת לנסות לבנות דמוקרטיה. עירק נמצאת בתוהו ובוהו של התפרקות במלחמה בלתי פוסקת בין השיעים והסונים. אירן היא הגורם המשפיע ביותר כיום בעירק. כישלון נוסף של אובמה.
באפגניסטן
גם באפגניסטן כשלה המדיניות האמריקנית שניסתה לבנות דמוקרטיה. שלטונו של קרזאי (בחסות הצבא האמריקני) בקאבול על סף התמוטטות. הטאליבן שולט על רובה של אפגניסטן. האמריקנים לקראת עזיבה סופית עד סוף השנה.
