א
יום חמישי הגיע. כוס תה נראית לי הדבר הטוב ביותר עם העיתונים. והנה,
ידיעות אחרונות מופיע. כותרת ראשית: "ארה"ב על יעלון: חתרן, מעליב ומזלזל". ואני אומר לעצמי, אני לא מאמין שכך אמרו האמריקנים. ואם הם אמרו כך, מה קרה לנימוס הדיפלומטי? מה קורה שם עם הבנת המציאות? והכי חשוב, אם הם כל כך עצבניים שם בארצות-הברית, כנראה שבוגי צודק.
הלאה, אביעד קליינברג במדור ה"דעות" מקדיש את כולו להתעללות בבוגי יעלון. ואני חושב לעצמי, היי, בדיוק כמו בימים הטובים ההם של פינוי גוש קטיף. אותם משפטים, אותה נימה מזלזלת, אותו ניסיון עלוב לדה-לגטימציה. הממ... כמו שאומרים, האיש הקטן והעלוב הזה, לא יודע דבר ולא למד דבר. ושוב, כנראה שבוגי צודק.
הלאה, בין לבין, התנפלות מכוערת ועלובה על ראש הממשלה ורעייתו. באמת, אני אומר לעצמי, סוף סוף כולנו נדע מה קורה שם בחדרי חדרים, הרי השתיקה התקשורתית של ידיעות אחרונות לגבי חייו הפרטיים של ראש הממשלה ורעייתו ידועה ומפורסמת בכל רחבי הכדור המערבי. בייחוד, הכבוד הרב שרוחשים שם ב"ידיעות" לראש הממשלה. הרי לא נקרא שם על שחיתות, על בזבוזים, על מתנות ועל סיגרים, וברור שלא נשמע דבר על אישה ממורמרת ואכזרית, על הכביסה, על שקית החלב שהייתה אמורה להיות קרטון, ולכן הוער ראש משק הבית בצרחות באמצע הלילה.
חנטריש כבר אמרתי?
ב
כן מע"מ, לא מע"מ על דירה ראשונה, כולם מתכתשים על הכסף שהמדינה נותנת או אמורה לתת לחלק זעיר מהאוכלוסייה. הטענות רבות ומגוונות, ולא כאן המקום להרחיב בעד או נגד, ואני לא יודע מספיק כדי לחוות דעה. אלא מה, בכל הברדק הזה, מישהו שכח שמיסוי, ודאי המע"מ, הוא כסף שהמדינה לוקחת מהאזרח, כי היא מאמינה שהאזרח הוא הכלאה בין פרה חולבת לנתין. זה לא כסף שהמדינה נותנת לאזרח מכיסה. הווה אומר: המדינה בטובה מוכנה לא לקחת מהאזרח את הכסף. ואני חוזר, היא לא נותנת כסף, היא פשוט לא לוקחת! אז מה אכפת לכם שחלק מהאזרחים ייהנו מזה?
חנטריש כבר אמרתי?
ג
כבר כתבתי על זה פעם, אבל אולי כדאי לחדד: תיאוריות זה דבר נחמד, בעיקר אותה מילת הקסמים המודרנית "נרטיב". כן, אותה מילה הגורמת לרוצחים מתועבים להיות "לוחמי חופש" (נרטיב, לא?), לפלשתינים להכריז בריש גלי כי מעולם לא היה כאן בית מקדש יהודי (נרטיב, לא?), שהם קיימים כעם כבר אלפי שנים (נרטיב, לא?), וכמובן, אותה מילה המאפשרת לחברת הכנסת
זהבה גלאון, כמיטב מסורת התעמולה הקומוניסטית, לצווח על ראש הממשלה שהוא מעוות ומסלף את ההיסטוריה.
חנטריש כבר אמרתי?
ד
קצת בעדינות, אבל בכל זאת, הנשיא פוטין מלמד את התרבות המערבית בכלל ואת הנשיא אובמה בפרט על ההבדל בין התיאוריה למעשה. מילים, מילים ועוד מילים. מילים ארסיות, מילים מתוקות, נאום משובח, נאום מוצלח, הצהרות מרתקות, הכל מכל וכל נשפך כאילו אין מחר, וכאילו שיש לאותן מילים משמעות במציאות. ואז מגיע פוטין, איש המעשה. קצת עילג, שאינו מצחצח את מילותיו. נאומיו לעולם לא יזכו לאותה התפעלות שמעוררים נאומיו רבי ההשראה של הנשיא האמריקני, או צחצוחי הלשון הבריטית. אבל עם רובה בידו האחת והנכונות להשתמש בו, הוא לוקח לעצמו את מה שהוא רוצה. ומולו, מילים, מילים, ועוד מילים.
חנטריש כבר אמרתי?
ה
אחרון להיום. תהרגו אותי, אבל אני אוהב את התוכנית "מצב האומה". לא יודע למה, לא יודע איך, אבל הקבוצה הזאת מצליחה להצחיק אותי. נכון, היא שמאלנית למופת, (90 אחוז ירידות על הימין וכולי ו- 10 אחוז על כל השאר) אבל יש בה משהו טוב.
בכלל, מי שאינו יודע לצחוק על עצמו, מי שחסר חוש הומור - מפחיד אותי. ובכן, השבוע התארח בתוכנית ראש האופוזיציה, והאמת? הוא היה חביב עד חביב מאוד, ואפילו בעל חוש הומור. אבל בסוף השידור, כשהמנחה שאל אותו אם יש לו משהו להגיד לאומה, הוא שמח להגיד ש... האמת לא ממש הבנתי, ואחרי שנייה גם לא ממש זכרתי. טוב, אז בכל הקשור למסר שהוא ניסה להעביר -
חנטריש כבר אמרתי?
