במאמרו "להכיר בשלטון חמאס" (
ידיעות אחרונות 17.3.14) קרא אלוף (מיל.)
גיורא איילנד לחזק את שלטון חמאס בעזה, בטענה כי הוא "הגורם היחיד שיכול להוות שלטון יציב" בה. להלן נבדוק את הנימוקים שעליהם הוא מבסס את הצעתו.
- האלוף קורא להכיר בשלטון חמאס, כי חמאס הוא הרע במיעוטו.
אלא שבכך תינתן לגיטימציה לארגון טרור הקורא להשמדת ישראל, הנושא את דגל פלשתין מן הנהר ועד הים ומחנך את הדור החדש על מות שהידים בדרך לחיסולה של ישראל. חמאס עושה זאת בהשראתה של קנאות דתית המקשה על שינוי של משנות ואמונות.
- איילנד מצטט את מפקד פיקוד הדרום אלוף סמי תורג'מן: "הגורם היחיד שיכול להוות שלטון יציב הוא חמאס ולכן יש לישראל אינטרס כי שלטון חמאס יהיה יציב". האם חשיפת המנהרה מרצועת עזה לקיבוץ עין השלושה שמגמתה להרוג אזרחים ולחטוף חיילים אמורה לעודד אותנו להכיר בחמאס?
אצל הפלשתינים יש בידול ופיצול בין חמאס ופת"ח, וכל הנסיונות לאחות את הקרעים ביניהם - כשלו. לכן, אם ישראל אכן תפעל לביסוסו של שלטון חמאס, היא תסתום את הגולל על סיכוי כלשהו שהרשות הפלשתינית תהיה שותפה לנו בהשגת הסכם כלשהו. בהנחה שרק אחד הצדדים - הרש"פ או חמאס - אמור לשלוט, השאלה הניצבת לפנינו היא מי עדיף לישראל - חמאס או הרשות הפלשתינית. כלומר, מבחינתנו בחירת הרע במיעוטו אינה בין חמאס לבין ג'יהאד איסלאמי או פלגים של אל-קאעידה, כפי שמציג איילנד במאמרו, אלא בין חמאס לבין הרשות הפלשתינית.
אינטרס ישראלי
בנוסף, קביעתו של תורג'מן רחוקה מלהיות מדויקת, שכן לפי כל הנתונים והעובדות בשטח, שלטון הרש"פ ביהודה ושומרון יציב יותר משלטון חמאס ברצועה. הרשות מקיימת שיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל, ופיגועים רבים סוכלו הודות לו, גם אם מחמוד עבאס אינו עושה זאת למען ישראל, אלא למען שרידותו שלו מול חמאס.
כאמור, איילנד רואה אינטרס ישראלי אחד ויחיד: יציבות ברצועת עזה, ומתעלם מאינטרסים ישראלים נוספים, העומדים בסתירה לתמיכה של ישראל בחמאס. הוא מתעלם מכך שהרש"פ, יריבתו המושבעת של חמאס, נתמכת על-ידי המערב, וכי ארה"ב מגדירה את חמאס כארגון טרור, על כל המשתמע מכך. יתר על כן, איילנד גם מתעלם מכך, דווקא הרשות הפלשתינית, ולא חמאס, זוכה לתמיכתן של כל משטרי מדינות-ערב, מלבד זה של
בשאר אסד. האומנם עלינו לייצב ולחזק שלטון שהן מדינות המערב והן מדינות ערב מתנגדות לו?
סיוע של ישראל בביסוס שלטון חמאס, והכרה למעשה בלגיטימיות של הארגון לא תהיה לרוחו של הממסד השליט במצרים. אין שום היגיון מדיני בשיתוף פעולה של ישראל עם חמאס, בעוד שמצרים מנדה את הארגון, רואה בו אויב מושבע שלה ובשיתוף הפעולה של מורסי עמו כמנוגד בטחונה, מטילה מצור על הארגון, הורסת מנהרות הברחה שלו ומונעת ממנהיגיו להיכנס לתחומיה.
ביסוס שלטון-חמאס בעזה יהיה גם למורת רוחו של המשטר בירדן. זאת, משום שחיזוק חמאס משמעותו חיזוקה של "חזית העבודה האיסלאמית" בירדן - תנועה תאומה של חמאס ו"האחים המוסלמים" - החותרת תחת הממסד הירדני ופועלת להפלתו.
נוכח ההשלכות החמורות שתהיינה למדיניות של פשרה עם חמאס, ולא כל שכן לסיוע בייצוב שלטונו, הן על יחסינו עם הרשות הפלשתינית והן על יחסינו בזירה הבינלאומית, עלינו לדחותה מכל וכל. יתר על כן, עלינו דווקא לנקוט כלפי חמאס מדיניות הפוכה מזו שמציע איילנד: מדיניות של הרתעה.
