בתקופה האחרונה מצליחים החרדים הציונים להתבזות גם כאשר הם חושבים כי הנה הם מצאו דרך "מקורית" לנקום בימין הציוני.
הסטירות האחרונות שהיהדות החרדית חטפה וחוטפת מימין אינן אלא על "תקן פפוס" ולא משום קידוש שם שמים. חוקי הגיוס וה"משילות" אינם משום "כבוד שמים" אלא משום צרכי ה"מגזר החרדי" כמגזר סוציולוגי בפני עצמו. כשעברו "חוקי הגיור" בפרלמנט הישראלי ולצידם חוקי תועבה הם היו בבחינת חוקים נגד התורה ממש אך הפרלמנטרים החרדים לא השמיעו שם שום ציוץ. את החוקים הללו - נגד ה' ומשיחו, העבירו גם אנשי השמאל, שמלאכת השמד שלהם ידועה מעידנא דקדמא, ולכן היללות של החרדים הציונים על הברית עם השמאל אינן אלא עוד דרך של מציאת שותף על תקן אופורטוניסטי כדי להמשיך את מלחמות פילגש בגבעה במקום להרים את הדגל נגד העבודה הזרה.
לפני זמן קצר פרסם אדם חרדי - מלבלרי הציונים החרדים, מאמר בעיתונות הישראלית ובו הוא "מאיים" על הימין הישראלי כי בעקבות "בגידתם" בחרדים הרי שהאחרונים יפנו לשמאל. מאמר תגובה - של לבלר שמלאני, השיב לאותו כסיל כהלכתו ובכותרת מזוהמת שלא כאן המקום לצטטה. מה שנגרם מכך היה חילול השם והצגת היהדות החרדית באור אופורטוניסטי גס. זו התוצאה כאשר רמת ההשקפה ביהדות החרדית היא מתחת לאפס וכל ממזר ולבלר הופכים אצלה למלך ואילו ברנים נתקיים המשפט "וידום אהרון".
את הקו החדש - שלהשתרך אחר חצאיות המיני הקצרות של מנהיגות השמאל, החל להתוות ח"כ
משה גפני שהוא עצמו נץ ציוני טורף ואלמלא הרב שטיינמן מעליו הרי שמזמן היה גפני חובר לקוים הלאומנים ביותר. אבל לצורך שחרור נכדיו הציונים מהצבא ולצורך שליטה על הקופה הוא מוכן לחבור לחומץ בן חומץ כיצחק הרצוג ולהציץ מתחת לחצאיות של מרב מיכאלי,
זהבה גלאון ו
שלי יחימוביץ. אלה הן - על-פי דעת תורה אמיתית, נשים סוררות ומורדות שהתועבות הן דגלן ופרצופן ואילו קיומה של משפחה נורמאלית (אף בדרך אומות העולם...) מהן והלאה.
מטרתה לשם הארנק והכיס
ואילו אותה מיכאלי מתגאה ב"ייחוס אבות" שמקורו באיש שמכר את יהדות הונגריה לידי הנאצים ימ"ש, הלא הוא רודולף קסטנר שר"י. אבל לגפני וללבלרים הדומים לו זה לא מפריע כי מטרתם אינה לשם שמים אלא לשם הארנק והכיס. רק מעצם אי-הכרתם את השמאל הם לא מבינים כי יום לאחר השימוש בהם הרי שהם יושלכו לפח האשפה הפוליטי ואילו הרצוג, מיכאלי, יחימוביץ, בר לב וחבריהם יחברו בגדול ללפיד וללבני וימשיכו את המלחמה בדת ישראל. ההבדל הוא כשהיה - הימין הציוני עושה זאת במכה אחת ואילו השמאל עשה ועלול להמשיך בשיטת "דונם פה ודונם שם".
בשנת 1990 התרחש ה"תרגיל המסריח". המורה הרוחני של גפני ומפלגתו היה הרב שך זצ"ל והוא מנע את מה שגפני וחבריו עושים כיום: קיומה של הברית עם אלה שחרתו על קרן השור את המלחמה ביהדות. באותם ימים עמדו בראש העבודה אנשים כרבין ופרס שהיו הרבה יותר מתונים בהתנהגותם האישית וביחסם הלא אוהד לכל דבר תועבה. הם היו בעלי משפחות מסודרות ואילו רבין היה יהודי שאפילו החל להגיע לשיעורי תורה. ולמרות זאת הרב שך מנע מנתיניו לחבור אליהם למרות השקרים והסבל שנגרמו לחרדים ע"י
יצחק שמיר שמימין.
הרב שך היה יונה פוליטית צחורה בכל הנוגע לענייני חוץ וביטחון ולמרות זאת הוא לא התפתה לשלב ידיים עם השמאל הציוני שהקים את המדינה הזו כדי לעקור את דת ישראל. הרב שך הבין כי העניין הרוחני קודם לכסף הציוני וכי ברית עם השמאל כמוה כלחבור לאשמדאי. בין השאר הזכיר הרב שך אז ("נאום השםנים") מי היו אלה שגזזו פיאות לילדי תימן ומי היו אלה שהעבירו היום הכיפורים בשמד ילדי ניצולי שואה חרדים. אותם ליצנים פזיזים כדרעי, רביץ, גפני ופרוש הזקן חזרו בהם מהרעיון כשזנבם מקופל היטב בין רגליהם.
הרב שך הבין כי כל ההליכה המשותפת הזו - של "אינטרס משותף", משולה לשניים ההולכים לבית האם הזקנה והעשירה של אחד מהם. הראשון - הבן, הולך לבקר את אימו באמת ובתמים אך השני הוא זה המעוניין להכיר את הדרך לבית האם כדי לרוצחה ואח"כ לגנוב לבן את כספה. גפני ושוטיו הם אותו בן אומלל המוליך את רוצחי היהדות לשלטון כדי שיגמרו את המלאכה עם היהדות, חס ו
שלום. כשהימין בוגד יש באגפיו כאלה שתמיד לא יסכימו עם מה שנעשה לדת אבל כאשר השמאל בוגד מריעים אוהדיו בשמחה עילאית ודורשים הדרן.
מדיניות הבלגה
כותב שורות אלה יודע שאמנם יתכנו שיתופי פעולה עם השמאל אבל עד הוק, ובעיקר בתחום המדיני, אבל דווקא בתחום הלה אין זה עניינים של ניצים טורפים כנסים זאב הפרו פשיסטי (שמשתתף בכינוסים ניאו נאציים באירופה...),
מאיר פרוש המתלהם הפרו לאומני,
ישראל אייכלר מתומכי מטורפי "נוער הגבעות" ומנחם מוזס הקיצוני. עניינם של החרדים הציונים הוא כסף ולא יהדות לצד אי-שרות בצבא כפרבילגייה אישית ולא כמלחמה בצבא טרף שאין לסמוך עליו.
כמו שהימין ניצל את העסקנות החרדית רק כדי להנחית מכות על הדת כך יעשו זאת - וביתר שאת, אנשי השמאל הציוני עד שיגיעו לשלטון וירחיבו את הגזרות נגד דת ישראל. בנתיים אימץ השמאל הציוני מדיניות של הבלגה, וכמו שהימין שתל את סוכניו אצל החרדים כך העבודה ומר"צ עושים זאת ולאוו דווקא בתחום המדיני.
העבודה ומר"צ מעוניינים שהחרדים יוותרו לאומנים כי כך יוכיחו שהדת היהודית היא המכשול לשלום אבל מנגד אותן שתי מפלגות שמד היסטוריות מניעות את סוכניהן בציבור החרדי להרס חומות הדת ובעיקר לטמא את היהודייה הדתית. בבני ברק למשל כבר קמו תאים של מר"צ ואותם מוביל סוכן בשם משה פרידמן. העבודה של מר"צ עימו איננה בתחום השלום והערבים אלא בתחום המודרניזציה והרס ההשקפה החרדית וחומת הצניעות. שנים מספר לפני מותו טען הרב שך כי לא יזכה לעולם הבא משום שהקים את ש"ס, שהחלה באותם ימים להוליך את היהדות שמאלה וכיום לרפורמה ממש. התפוח הרקוב ששמו ש"ס לא נעצר בברית המתועבת של ש"ס - מר"צ בהסתדרות הכללית של אמצע שנות ה-90, אלא הוא חודר כסרטן גם לאגו"י ואף ל"דגל התורה", שאותה הקים הרב שך כנגד הדרך הזו!
אינני מאלה הרואים בדרך הפרלמנטארית בישראל את הדרך של היהדות החרדית אבל גם לאלה שבחרו בדרך הקלוקלת הזו אפשר עדיין לעוץ מי ומה בשותפים. השותף הטבעי של היהדות החרדית - מבחינת יהדות והגנה על חוקי ה' ולא על התקציב וההשתמטות, הם כאלה שלא קיימים כמי שחרתו על קרן השור שלהם לשמד את דת ישראל, רחמנא לצלן.
השותפים הטבעיים של היהדות החרדית הם אלה שבאירופה נרדפים אף הם בגלל שדתם דומה ליהדות כמו בנושאי שחיטה וברית מילה. השותפים האמיתיים של היהדות החרדית הם אלה שכמותה נרדפים בארץ בגלל הצבא, הצניעות ולהורדת הילודה. השותפים הללו אינם ציונים שכל מטרתם "מדינה יהודית" ללא יהדות אלא הם אלה שעד 1918 היו הנוחים ביותר לדת היהודית ושבית דינם היה הגון פי כמה מהבג"ץ העכו"מי. השותפים הטבעיים הללו חיים גם הם תחת מניפולציות "ליברליות" של אותו שמאל ציוני שפגע בהם הרבה יותר בעבר מאשר הימין הציוני כמו בפרשת ה"ממשל הצבאי" והפקעת האדמות.
השותפים הטבעיים הללו הם הערבים והדרוזים ורק חיבור עימם יכול לחולל מפץ פוליטי אמיתי בישראל עם הפנים לעולם כולו, וכשהצר הצורר ילחץ אותנו יש לפנות לממשל האמריקני ולאיחוד האירופאי כדי להיוושע ממחוללי השמד הדתי שבקרב הימין והשמאל הציוני.
אין לי שום ספק שהשמאל הציוני פוחד מהברית הזו אף יותר מהימין הציוני, או לפחות כמותו. לנו ולערבים והדרוזים יש שורשים בארץ הקודש ואיננו חיים כאן כאפיזודה קולוניאלית הסמוכה על שולחנו הלא תרבותי של המערב, לנו ולהם מסורת חיים רוחנית של סובלנות. לנו ולהם קמו בדור האחרון אויבים רוחניים בכל העולם ובישראל כשמלחמת "הפרד ומשול" מנוהלת נגדינו ונגדם. "להחזיר עטרה ליושנה" פירושו של דבר גם להחזיר את "תור הזהב" מספרד בדרך הפוליטית.
