החלטת הפרקליטות לחתום על הסדר טיעון עם
שולה זקן, המואשמת בקבלת שוחד בפרשת
הולילנד, מעלה חשש כבד להמשך הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט מצד פרקליטות המדינה.
השבוע טענה הפרקליטות בתשובתה לעתירה לבג"ץ שהגישה התנועה לאיכות השלטון לעניין אי-חתימת הסכם עם זקן, כי אין בהודעה שנגבתה מזקן במשטרה, כדי להביא להמשך המגעים לחתימה על הסדר טיעון.
אף על-פי כן, לאחר דחיית העתירה, תוך שהתקבלה עמדת פרקליטות המדינה, מצאה לנכון משטרת ישראל לשוב ולחקור את זקן. זו הציגה בפני החוקרים, כך נטען בכלי התקשורת, קלטת המעידה לכאורה על שיבוש הליכי משפט מצד
אהוד אולמרט.
על בסיס הודעתה החדשה במשטרה, מצאה לנכון הפרקליטות לחתום על הסכם עם זקן, לזמן את אולמרט לחקירה נוספת, בעניין שאינו נוגע למסכת המשפטית והעובדתית העיקרית בהליך שעניינו עבירות על טוהר המידות, ולהגיש בקשה לעיכוב מתן הכרעת הדין בעוד ימים ספורים.
התפתחות זאת במשפט הולילנד, מלמדת על יריית החץ, תוך סימון המטרה. הפיכת הסובב לפני המסובב. לא ניתן שלא לחוש אי-נוחות ותחושה קשה של חוסר תום לב מצד פרקליטות המדינה, בהתנהלותה בעת חתימת ההסכם עם זקן.
האם ההודאה אינה שיבוש?
בין יתר השאלות, הנשאלות בשלב זה, עולה השאלה: האמנם ראוי לחתום על הסדר טיעון בעניין עבירות שלא בכתב האישום המקורי, קרי לעניין השוחד לכאורה שקיבל אולמרט? הלא, בדבריה של זקן, כך על-פי הפרסומים וכפי שנטען מצד הפרקליטות בפני בג"ץ, אין ראיות נוספות כדי לשפוך אור על אחריותו הפלילית לכאורה של אולמרט בעבירת השוחד. האמנם עמד לעיני פרקליטות המדינה האינטרס הציבורי, של פעילות משפטי ללא סייגים כנגד עבירות שבענייני שחיתות שלטונית, על טוהר המידות?
יתרה מכך: עולה שאלה, האם הודאתה של זקן בעבירה העיקרית בתיק, קרי עבירת השוחד, בתום ההליכים המשפטיים וימים ספורים לפני מתן הכרעת הדין, אינה כדי שיבוש הליכי משפט ועדות שקר מצד זקן עצמה? מכאן עולה השאלה, האם לא ראוי היה כי הפרקליטות תפעל לתיקון כתב האישום כנגד זקן עצמה.
במקרה הנוכחי, מבקשת הפרקליטות לשנות את מאזן הסיכונים-סיכויים בשלב חתימה על הסדר טיעון, משלב שקודם להליכים המשפטיים לשלב שבסוף ההליכים המשפטיים. מהלך זה מצד הפרקליטות מהווה פגיעה בעצמאות שיקול הדעת של בית המשפט, במיוחד בשים לב כי הכרעת הדין כבר נכתבה ומהותית ניתנה, הגם שמן ההיבט הפרוצדורלי, טרם הוקראה ולא הוגשה לצדדים. אישור הסדר טיעון בנסיבות אלו, אינו ראוי.
נאשמים "מיוחסים"
את התנהלות הפרקליטות בהליכים הפליליים המתנהלים כנגד ראש אולמרט, ראוי לבחון תוך השוואה להתנהלותה בהליכים המשפטיים כנגד
אביגדור ליברמן.
המסקנה המתבקשת בסופם של דברים היא, כי אלה הם ימים מדאיגים. עצמאות מערכת המשפט הולכת ונחלשת, שעה שגורמים בפרקליטות עושים מאמצים רבים להתגבר על הכרעות שיפוטיות, תוך שמנסים הם שוב ושוב לשנות את סדרי הדין הפלילי. הללו מנסים לקבוע דין חדש לעצמם ביחס לנאשמים "מיוחסים" בתחום טוהר המידות, אותם הם מבקשים להרשיע, כך מסתמן, בכל עבירה אפשרית. זאת למול אחרים, אותם הם מבקשים לאתרג ולזכות.
גם בתיק ליברמן, כמו בתיק הולילנד לעניין אולמרט, מדובר בעניינים של טוהר המידות. במקרה ליברמן, עשתה הפרקליטות כל שביכולתה לאתרג את ליברמן. לאחר שנים רבות של חקירה, הוחלט להגיש כתב אישום בגין פרשה צדדית ולא בעניין חברות הקש.
הפגיעה בעצמאות שיקול הדעת השיפוטי הייתה כפולה. פעם אחת, שעה שהוחלט שלא להביא את ההליכים העיקריים בחשד לעבירות שוחד להכרעת בית המשפט. ראוי להיזכר בנסיבות אלה בהתבטאויות של אביה אלף, לשעבר ראש המחלקה הכלכלית במשרד המשפטים, אשר טענה כי ראוי היה להגיש כתב אישום כנגד ליברמן בפרשת חברות הקש בעבירת שוחד.
פעם שנייה, שעה שהוחלט בפרקליטות המדינה להתעלם מן המקלות שהונחו מצד ראש הממשלה בגלגליהם של פרקליטים שניהלו את התיק.
בנימין נתניהו התערב באופן אישי למען ליברמן, תוך ששמר עבורו את תיק החוץ. בהסכם זה, בין השר לראש הממשלה, סירבה הפרקליטות להתערב, ואף לא הביאה אותו לידיעת בית המשפט.
מהלך זה הוביל באופן ישיר, כמובן, לחזרת עדים, עובדי משרד החוץ, מאמירתם בחדרי החקירות. כנגזרת מכך, נוצר ספק סביר באחריותו הפלילית של ליברמן והוא זוכה.
לא ידועים כל ניסיונות משמעותיים מצד הפרקליטות לפעילות בדרך משפטית יצירתית, כפי שאנו עדים לה בפרשת אולמרט, להביא להרשעתו של ליברמן.
משימה כבדה לגרסטל
במקרה ליברמן בולטת ההתערבות של הפרקליטות תוך פגיעה בעצמאות מערכת המשפט, א-פריורית להכרעה השיפוטית, תוך מלוא המאמצים להוביל לזיכויו. כעת, במקרה אולמרט, נראה כי הפרקליטות, לאחר שבועות ארוכים של הדלפות מכוונות וספינים רבים, חשפה את ערוותה: רצונה להרשיע את אולמרט, בכל מחיר, גם שלא לטובת האינטרס הציבורי, בעבירה העיקרית שעניינה טוהר המידות ושחיתות שלטונית.
מהלכים אלה מצד הפרקליטות מדאיגים מאוד. נראה כי לפתחה של הנשיאה
הילה גרסטל, העתידה להתחיל בעבודת הפיקוח על פרקליטות המדינה, עומדת משימה כבדת משקל: חשיפת האינטרסים הפוליטיים הבולטים, בתיקים בעלי פרופיל ציבורי גבוה, במסדרונות פרקליטות המדינה.
ראוי כי עצמאות בית המשפט תעמוד איתנה. הפגיעה בה מצד פרקליטות המדינה בכלים יצירתיים ומגוונים, פסולה. בנסיבות אלו, עסקת הטיעון עם זקן היא בלתי ראויה.
