מכל בחינה שלא נתבונן, משהו פגום ביותר בעם החי כאן ובדרך בה מגיעים אנשים למשול בחיינו, כשבעצם אין לנו מושג מי הם באמת. מכבר אני מוצא עצמי נבוך, לעתים מבולבל, מהדמויות שממלאות למשל את כנסת ישראל, שלגבי תשעים אחוז מהמיישבנים את מושביה אינם מוכרים לנו. אין לו מידע מי הם. מהיכן באו. אין לנו ידע על עברם. מאיזה ירכתיים הם צמחו והגיעו לאורווה של אותם מאה ועשרים נוערים מאושרים. מכבר למדנו את לקחנו לפקפק ביכולותיהם, להטיל ספק ביושרם, ולהיווכח בחוסר חזונם. אין אנשי חזון. לא חזון וגם לא לחם וחזון. אין מפלגה שלא עומד בראשה מישהו שמשהו בראשו לא דפוק. שרים לנו? הרי אלה נהנתנים אנוכיים שעיקר עניינם זה עונגם.

בין אלה זהרה מכבר דמותו המרשימה של אהוד אולמרט שזכה בתוקף שרשרת אירועים למצוא עצמו לפתע כראש ממשלה שלא נבחר, למרות שאחריו התרוצצו תמיד שדים קטנטנים ומרושעים שהתעופפו מאוזן לאוזן להשמיע על אודותיו דברים מאוסים. סיכומם של אלה לאור ימים אלה מסתכם בדמות שעלולה לחשוף את כולנו לתהייה מטרידה מה באמת קרה לנו שאיבדנו דרך, נעלם מאתנו כיוון, ואנחנו הפכנו מאחד ערב לשני - לאיש לנפשו. אנחנו לובשים פני תמימים למראה תופעות שעם נורמלי היה סוקל באבנים את נבליו. ראו את חגיגת נבחרי הציבור התובעים לעצמם זכויות יתר כשהם נתפשים בכף הצלופחים הללו. די בפרשת העבריין אריה דרעי שאיפשרנו בטמטומנו את חזרתו לקופה הציבורית. מי כאן עצם עיניו מראות? ראו את ראשי הערים הנחשדים במעשים נו-נו-נו, והם ממשיכים להתנהג כטווסים המניפים עטרת צבעיהם הזוהרים, ויש עוד ועוד והבור איננו מלא. מוסרנו כעם הפך להיות סמרטוט בכיכר העיר לכל מצורע וזב לבטוש בו. אנחנו, אכן כך, תלכו ותתבוננו במראות, הם הסמרטוט הזה, שמכבר איבד את גרונו הניחר, ולא נותר מיתר אחד להפיק ממנו צליל תחינה להפסיק את הפירוק הזה של מדינה, מעשה חסד של ההיסטוריה שאנחנו ולא אחרים משמידים אותה! איך שתקנו במלחמה האחרונה בלבנון, מול חיזבאללה, שבה איבדנו רבים מחיילינו, בעת שכיום מתבהרת תמונה קשה על התנהגותם של אחדים משרינו - ממש, באותם רגעים שילדינו בצו של אולמרט יצאו למלחמה ולא חזרו. כספם עניין אותם.

מגיע רגע שגם הערום שבערומים עושה את טעותו הקטנה והלא-מחושבת. דומה שזה מקרהו של בעל אוסף העטים הנודע לתהילה ומוצל מאור שמש חורכת, הודות לברושים שמציירת לו רעייתו. לה הייתי מציע לצייר לחברה לחיים נושאים אחרים. לטעות הקטנה הזאת יש שם, שולה זקן, או אם תרצו, היא גם בעלת כינוי, "השוכבת על הגדר". לאולמרט אין מה להציע לאחר שגיאתו לזנוח את בת-בריתו כאילו היא מוקצית מחמת מיאוס. איך עשה צלופח זה מעשה כה טיפשי, ידוע רק לאולמרט ולעורכי דינו, שבגלל פישול בסדר גודל תנ"כי כזה, הם יוזכרו עוד בלימודי משפטים במשך שנים רבות. אולי הגברת נוקמת בו בימים אלה. אולי קלטה את היותה שעיר לעזאזל כזעקות נרגשות של אחד מבניה, והיא כלביאה מתאמצת להגן על אות אחת לפחות מכבודה האבוד, ומנסה לצעוק לעברנו את פרטי האמת המצמררת, "זה לא אני, זה השוחט!" אותו איש שעמד בראש ממשלת ישראל ובמעמדו זה ויתר לפלשתינים בכל תחום ונושא. נמתין ונראה את שיפסקו לגבי התרחשות היממה האחרונה אנשי המערכת השיפוטית, ואם תעמוד להם תבונתם לסלק מכשול ענק מעינינו, ואולי נזכה לראות את ממשלת ישראל מגיעה לקיים את אחת מישיבותיה בכלא רמלה, למשל. שרים, נשיא, ח"כים כבר יש לנו שם בשפע. התנהלותנו בהגדרה רחבה היא התנהלות של בהמות, ואבוסנו ניתן לנו מידי אנשים כאולמרט. גילוייה של שולה זקן יכולים לגרום לארץ כי תרעש. מכאן ואילך המערכת תביא את זמריה ותשמיע את זמירותיה. זו מדינה שכל גדול ונכבד בה יש לו תג מחיר. במה מתעסקים דגולינו? והתשובה הולכת ומתבהרת להפחיד. בכל מקרה, דומני שקיים סיכוי ממשי שנדע מיהו אהוד אולמרט. גם זה הישג. ובאשר לשולה זקן, גם היא מחוללת קסם, הניחה על השולחן אקדח מעשן, ומתברר שזה תותח מרעים.