ערב ההצגה האחרונה התכנסו לסעודה חגיגית עם אולמרט כמה מחבריו הטובים כדי לעודדו ולהביע את התקווה, שגם הפעם הוא יצא זכאי וימשיך להיות טפלון. אחד האורחים הבולטים היה שר האוצר יאיר לפיד, שסירב עד כה בעקשנות לגנות את מעשי השחיתות המבחילים של אולמרט והכריז שאין לו כל קשר איתו. לפיד השחקן הקטן נחשף פעם נוספת בדמותו הטראגית-קומית, והוכיח פעם נוספת שאינו דובר אמת ומתקשה להתנתק מהמגה-מושחת אולמרט. סועד אחר היה שר האוצר לשעבר, עו"ד רוני בר-און, בעל הפה הגדול וקופת שרצים קטנה, שהוא שכנו של אולמרט ועומד בראש להקת המעודדים. בר-און, שחקן בעל שיעור קומה וקול אדיר, לא מפסיק להכריז מול כל מיקרופון ומצלמה: "אולמרט לא מושחת" והפך מזמן לבדחן-חצר גם בעיניו הבוחנות של הבמאי.

מי שנעדר מהארוחה הוא השחקן יצחק לבני, לשעבר יו"ר רשות השידור, עורך במחנה ומפקד גלי צה"ל, שנפל בשבי של אולמרט בתקופה שהוא היה אצלו כתב צבאי בראשית שנות השבעים והפך לחסיד שוטה שלו. משום מה לא הפריעה ללבני העובדה שבמלחמת יום הכיפורים ערק אולמרט מהאוגדה של אריק שרון ערב חציית התעלה וחזר לביתו בנימוק שהוא חולה. בעבר כיבדתי והערכתי את לבני האינטלקטואלי בזכות המקצוענות שלו, אבל קשריו ההדוקים עם אולמרט עשו לו רק רע. לשיא עליבותו הגיע לבני בשעתו אחרי הזיכויים של אולמרט על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים, כאשר ניצב ליד חברם המשותף אמנון דנקנר המנוח ולא פצה את פיו כשזה הציע לפרקליט המדינה לשעבר משה לדור לשלוח יד בנפשו. השבוע גויס לבני ללמד סניגוריה בתקשורת על אולמרט ולהציג אותו כנקי-כפיים ודמותו המשיכה להישחק. מי שעוד נעדר מהארוחה היה יו"ר הכנסת לשעבר, אברהם בורג, שפרש בשעתו מהחיים הפוליטיים, הצטרף לעולם עסקים ומשום מה נמשך רק אל שותפים עבריינים שמתאימים בהחלט לרמתו המוסרית הירודה. השחקן העלוב בורג השתתף במחזה הקודם של אולמרט, "אני מאשים", שכתב הנאשם אולמרט וששוחק בבית המשפט המחוזי בירושלים ובו זוכה הבמאי והשחקן בנסיבות תמוהות. הצדיק הקטן בורג חיבק ונישק את הצדיק הגדול אולמרט והכריז: "יש שופטים בירושלים, הצדק נעשה". משום מה שכח אולמרט ללהק אותו בהצגה בתל אביב, אולי משום שהשופט התל אביבי לא קנה את מסכת השקרים של אולמרט שסיממו. קשה היה לבמאי-שחקן אולמרט לעבוד על השופט התל אביבי כפי שהצליח לתמרן את השופטים הירושלמים שקנו את הבטחתו שעונשו האמיתי היא פרישתו מהחיים הפוליטיים. בפועל החל אולמרט השקרן והתחמן הבלתי נלאה למחרת הזיכויים ההזויים להלל את מסע השיבה שלו ללשכת ראש הממשלה, שנקטע השבוע בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

שחקן ראשי אחר שנעדר מהארוחה היה נוני מוזס וחבר קרוב של אולמרט ובעליו של ידיעות אחרונות, העיתון שכתב בדבקות ביקורות חיוביות על ההצגה ועודד את אולמרט לחזור לראשות הפירמידה ולהדיח את שנוא-נפשו, ראש הממשלה בנימין נתניהו. מוזס, האיש האכזר, המתוחכם וחסר המעצורים, העריך שתיאטרון אולמרט הגיע לסוף דרכו ונטש אותו כדרכו במקרים כאלה בלי להניד עפעף. עיתונאי החצר והלשכה של העיתון - שליקקו לאורך שנים לאולמרט, השתלחו בגופי אכיפת החוק וליגלגו על עיתונאים-חוקרים מסוגו של יואב יצחק שחשף באתר News1 את פרשת הולילנד - עוברים באחרונה חינוך-מחדש אצל הבוס מוזס. עד היום אני לא שוכח אלו מאמצים השקיע אולמרט לאורך השנים כדי שידיעות אחרונות, העיתון שהיה במשך שנים רבות נמל-הבית שלי, יפטר אותי מעבודתי כעיתונאי-חוקר רק משום שלא חדלתי לחשוף את מעלליו הפליליים ולדרוש למצות איתו את הדין. העיתון לא מילא, אמנם, את בקשתו, אבל חומרים שונים שהבאתי בעבר על אולמרט, גם בפרשת הולילנד, נפסלו בנימוק כוזב של "חשש מתביעת לשון הרע".

לא בכדי התפאר אולמרט שנחסמתי בעיתון, אבל מאחר שמטבעי איני כפוי-טובה, אני צריך בדיעבד להודות לאולמרט, שבגלל תופעות אלה יזמתי בשנת 1989 את הקמת עמותת המתנדבים "אמיתי". "אמיתי" פעלה למען מינהל תקין וטוהר המידות ללא לאות, בין השאר, כדי לחשוף את העבריינות הסדרתית של השחקן אולמרט ולנסות לחסום את דרכו לצמרת, ולא ניתנה לקנייה או לכניעה. למרבה הצער, הדבר לא עלה בידה של "אמיתי" בעשר שנות קיומה לחסום בגלל חולשתה של מערכת אכיפת החוק, מעורבותם מאחורי הקלעים של אישים פוליטיים רמי-דרג ובזכות התקשורתית המעובה של אולמרט, שכללה שורה של עיתונאים בכירים שגוננו עליו. תנועת אומ"ץ שקמה לפני 11 שנים כעמותת המשך ל"אמיתי", זכתה להצלחה גדולה יותר ותרמה תרומה משמעתית להדחתו של אולמרט מתפקיד ראש הממשלה ולהעמדתו לדין על חלק מהעבירות הפליליות שהוא ביצע. באולמות בתי המשפט הוא ביים ושיחק את המחזות שלו.

אני חייב לציין גם שהרבה בזכותו של אולמרט פרסמתי כמה ספרים בנושאי השחיתות השלטונית שאולמרט כיכב בהן. במהלך השנים התברר לי שיותר מכל חשש אולמרט להנצחת מעלליו בספרים. בנייר העיתון משתמשים לעטוף דגים, יום לאחר שהוא יוצא מבית הדפוס. ספר, לעומת זאת, משמש עדות לשנים רבות ומהווה מקור למחקר וחומר לימוד וציטוט. לא בכדי חוששים פוליטיקאים בכירים ואילי הון שסרחו, מאזכור שמם בספרים חושפי-שחיתות. מניסיוני המקצועי למדתי ש-5,000 עותקים של ספר מטרידים אותם יותר מאשר חצי מיליון עותקי עיתון. כך למשל, לאחר המהפך של 1992, שבו ניצח יצחק רבין את ראש הממשלה שמיר, בחירות שהתנהלו תחת הסיסמה "מושחתים נמאסתם", הודעתי בפומבי שאני מתכוון לתעד בספר את קריסת שלטון הליכוד, שאמור לכלול אסופה של מעשי שחיתות של אולמרט. אולמרט, שלא הסתיר את דאגתו מהקמת עמותת "אמיתי" שנתיים קודם לכן, הבין שיש עתה בידי ערוץ נוסף, אופרטיבי מאוד, למאבק בלתי מתפשר נגד מעשי השחיתות שהוא מעורב בהם. תוכניתי להוציא את הספר הרגיזה אותו. זמן קצר לאחר הודעתי, הגיעו אלי שליחים מטעמו עם מסר מאיים שאפשר להגדירו בפשטות כניסיון-סחיטה: "אם יתפרסם ספר על אולמרט", היה המסר, "הוא לא ירפה ממך ויפוצץ עליך כל מיני חומרים". הודעתי לשליחים שהמסר פועל הפוך ורק מגביר את המוטיבציה האישית שלי ושל "אמיתי" לפרסם ספר שיעסוק רק באיש עצמו. התחלתי לאסוף חומר רב, אבל בשל העובדה שאולמרט עזב את לשכת שר הבריאות ועבר לספסלי האופוזיציה כחבר-כנסת אפור, החלטתי להקפיא את התוכנית להוציא את הספר שיוקדש אך ורק לאולמרט, אך מאז לא הנחתי לו, ובמשך השנים שאני עוסק בחשיפת שחיתויות, טיפלתי לא אחת במעלליו ואני עדיין ממשיך בכך. למרות זאת, אולמרט היה אחד מכוכבי ספרי "התבוסה", שיצא לאור בראשית 1993, תיעד את המהפך השלטוני ויצק תוכן לסיסמת הבחירות "מושחתים נמאסתם". אולמרט הוצג כסמל של הסתאבות שלטון הליכוד. איש ציבור שניצל בצורה צינית וחסרת-בושה את תפקידיו הממלכתיים כדי להתעשר מכספי הקופה הציבורית. הספר, והקטעים שמתייחסים לאולמרט, עוררו תהודה רבה בציבור, ואף זכו לאזכורים ולציטוטים בכלי תקשורת רבים. המעגל הספרותי שקשור באולמרט ייסגר 16 שנים מאוחר יותר, בתקופת פעילותה של תנועת אומ"ץ, כאשר יופיע ספרי "זעקי ארץ מושחתת". על כריכת הספר תופיע תמונתו של אהוד אולמרט. האדם שמסמל יותר מכל את השחיתות השלטונית במדינה. לאולמרט צפוי ממני שי נוסף; בעוד כשנה אמור להופיע ספרי החדש: "אומץ הלב", שבו יתועדו מאבקיהן הבלתי נלאים של "אמיתי" ואומ"ץ נגד השחיתות השלטונית. בספר זה אחשוף שורה של מעללים חדשים של אולמרט וחבר מרעיו.

תיאטרון אולמרט לא נסגר עדיין. אין ספק שבחודשים הקרובים יהיו הצגות נוספות של תיאטרון אולמרט, אבל של מחזה אחר בשם: "רחמי שופט". הטקסט יהיה שונה מן הקצה. השחקן אולמרט, שייפרד בהדרגה מיהירותו ומשחצנותו, יבקש חמלה מסיבות הומניטריות ורפואיות לקראת הקראת גזר הדין, כדי להימלט מעונש מאסר בלתי נמנע. אם גזר דינו של אולמרט יהיה מאסר בפועל, המחזה הבא יהיה בבית המשפט העליון בעת בירור הערעור על הרשעתו בקבלת שוחד. אולמרט לא יוכל להופיע בפני השופטים העליונים הירושלמים כשחקן, אבל הוא יכתוב ללא ספק את הטקסטים לפרקליטיו וגם יביים את הופעתם. אם בכל זאת יוטל עונש מאסר על אולמרט, הוא יכתוב, ללא ספק, מחזה חדש בכלא מעשיהו, מחזה שייקרא: "חף מפשע". השחקנים הראשיים יהיו חבריו הטובים של אולמרט - הנשיא לשעבר משה קצב ואיש העסקים דוד אפל, שממתינים לו בכלא בקוצר-רוח. שולה זקן, שתרצה את עונשה בכלא הנשים הסמוך "נווה תרצה", לא תשתתף בהצגה.