אין ספק שמתקיים עיוות דין לרעת העם היהודי היושב בציון בהשפעת גורמי שמאל קיצוני על מערכת המשפט, בין השאר. עם זאת, לשפוך את המים עם התינוק זו חוכמה קטנה מאוד. חיילי מילואים המוצבים בשומרון כדי להגן על תושבים ביישובים הם בפירוש לא היעד לביטוי התסכול הנ"ל. הרכב של המח"ט האמון על ביטחון התושבים צריך להישמר שלם וללא פגע כשהוא חונה ביישוב יהודי, גם בעתות מצוקה כשהמינהל האזרחי מחליט להרוס בית או מבנה אחר בשם ממשלת ישראל. פגיעה ברכוש צה"ל ובכבודם של חיילינו היא פגיעה בשליח ולא סתם שליח, בשליח שבא להגן עלינו ותוך כך – לחזק אותנו ואת התבססותנו בארצנו. השליחים - חיילי צה"ל, אם חיילי סדיר ואם מילואים, הם אנחנו, עצמנו ובשרנו; היינו חיילים וחלקנו עוד עושים מילואים, בנינו ובנותינו משרתים וישרתו בצה"ל, כך שמדובר במשפחה אחת גדולה ויקרה שהיא אבן יסוד בחברה הישראלית שאין לנו זכות קיום בלעדיה. מעבר לחוסר המוסריות של מעשה הפגיעה, לפגוע בצה"ל זו יריקה לבאר ממנה אנו שותים גם בהיבט התדמיתי. בשמאל ובתקשורת מצפים להתנהגות זו ועטים עליה כעל שלל רב במטרה להכליל ממנה על כל הציבור הלאומי, הנאמן לארצו, וזאת למרות שהתנהגות בוטה זו איננה מאפיינת יהודים בכלל ומתיישבי יהודה ושומרון בפרט. מרוב התלהבות, מגדירים את אותן פעולות מחאה – פעולות טרור, ומשתדלים להעצים ולהגזים ולהוסיף שמן למדורת הבלבול והכאוס בעם. הדבר מחזק את השמאל הקיצוני, מחליש את הקשר בתוך העם, קורע ומפריד ומסית מהעיקר – המאבק על מולדתנו ועל אחדות העם מול כל מחריביו. נחישות רעיונית ועמידה על זכותנו על הארץ הזו – כן. מאבק עיקש מול האויב הערבי – כן. חיזוק מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון והגברת ההסברה מול גורמי חוץ ופנים – כן. פגיעה בצה"ל, ברכושו וחס וחלילה בחייליו – בשום אופן לא! אין הצדקה וגם אין הבנה! אין תחליף לחתירה לאחדות בעם ישראל, חיבור כל הזרמים בעם ותיעולו לחיזוק הקשר עם אדמת המולדת. זהו חלק מרכזי בבשורה שלנו כמחנה הלאומי הציוני שרואה את מפעל ההתיישבות ביהודה ובשומרון כגולת הכותרת של הרעיון הציוני אך רק כחלק מהרעיון של יישוב הארץ כולה על-ידי העם היהודי.