יש אלוהים

להלן ארבע הוכחות לאי קיומו של האל (או היותו בלתי רלוונטי), שלוש נסיבתיות ואחת מוחלטת. הדברים נוחתים על האנושות כרעם ביום בהיר: פעם התברר שהארץ אינה מרכז העולם, כעת מוכח שהאל הוא יציר הדמיון. אכן דברים קשים, אך כפי שאמר גלילאו: "ואף על-פי כן נוע תנוע".

אזהרה

המאמר מומלץ בקור למאמינים, שכן הוא פוגעני ועלול לעורר ספקות, אולי אף לעודד חזרה בשאלה. כמו טעימה מעץ הדעת: אולי מסקרן אך לא בטוח שבריא... הקריאה באחריות הקורא! אמונה היא לא סתם דעה, היא עולם שלם של חיים. אדם שמפסיק להאמין עלול לאבד את כל עולמו, לעבור מחיי קהילה תוססים לבדידות מזהרת בכרך החזירי של העולם האכזר. מי שאובדן האמונה עלול להוביל להרס חייו עליו לעצור כאן עכשיו! הכותב אינו רוצה ואינו יכול לשאת באחריות לכך.

1. כואב אבל פחות

איפה נתחיל? בהתחלה. ובכן בראשית ברא האדם את האלוהים והארץ הייתה תוהו ובוהו. כנראה שלא הרבה השתנה מאז, האנושות לא הצליחה לרסן את עצמה, חוק הג'ונגל עדיין שולט בעולם. זה טריוויאלי, ברור שהאדם הוא שברא את האל ולא ההפך, משתי סיבות חופפות המסבירות אחת את רעותה. ראשית, האל נברא במקומות שונים, בזמנים שונים ובצורות שונות. למשל: שלוש דתות מונתאיסטיות, בודהא, זאוס, אלים, אלילים, כתות, שנטי בנטי, וכו'. כל פירומן מתחיל יודע ששריפה הפורצת במוקדים שונים מצביעה על כך שהיא לא מקרית. העובדה שהמושג האלוהי צץ במקומות ובזמנים שונים בוריאציות שונות, מעידה על כך שזה לא מקרי אלא נובע מצורך אנושי טבעי ובלתי ניתן לריסון המתפרץ מדי פעם מחדש. לכאורה האל היה צריך להתגלות למישהו אחד על-פי בחירתו: משה, ישו או מוחמד, ונגמר הסיפור. העובדה שאמונה בכוחות עליונים קיימת במקביל בתרבויות שונות (לפעמים גם משונות), מרמזת על כך שהתרבות יצרה אותו. לא לאל יש צורך להתגלות לאדם, אלא לאדם יש צורך לגלות אל. ממה נובע צורך זה? ככל הנראה מן הפחד האדיר מהמוות, ההתמודדות עם כאב וסבל עצומים פיזית ונפשית, וכמובן חוסר הצדק המשווע של "צדיק ורע לו". אולי גם איזושהי סקרנות פילוסופית טבעית של "לחפש את עצמך", לחפש רוחניות ולמצוא הסברים קיומיים, ערכים עליונים, האדם מחפש משמעות. מושג האלוהות מרגיע, נותן תחושה שהכל בשליטה, יש תשובה, יש תקווה, יש צדק, יש משהו מעבר, כך שקשיי הקיום יותר נסבלים. הוא מאפשר לבנות סביבו קהילה ותרבות, וגם מאפשר לשליטים דרך מצויינת לתמרן את ההמונים. זו אומנם הוכחה נסיבתית, אבל בהחלט מספקת הסבר מניח את הדעת. אגב, הטענה שהדתות שגויות איננה כה "בומבסטית". נהפוך הוא, כבר על הסף לכולנו ברור שאכן לפחות 2 דתות מונותיאיסטיות שגויות. כל דת בטוחה שהאחרות הן שגויות, אז מי הן הדתות השגויות? מעתה כבר אין צורך להתלבט: כולן.

2. פנסיה מוקדמת

בתפילת הדרך יש פסוק אופטימי לפיו האל שומע תפילה. אשרי המאמין, אך על-פי עובדות המציאות אין לתקווה מלבבת זו על מה לסמוך, האל מתנהג דווקא כחירש אילם. האם מדובר בירידה בתפקוד לעת זקנה, בפרישה מוקדמת לגמלאות, או בתקלה בתקשורת הבין-גלאקטית (מה שמכונה בלעז: Jerusalem we have a problem)? אין לדעת. מה שכן ברור: מאז נותק הקשר עמו חלפו 2,000 שנה. הכותל זו באמת דוגמה מצויינת: דבר אל הקיר... נוסח קצת יותר פרגמטי של תפילת הדרך יכול להיות למשל: "הלוואי שהנהג שלנו מנוסה ואחראי". למעט חולי נפש, אין איש בתקופתנו הטוען שיש לו קשר אישי עם האל, אפילו לא האפיפיור. אנשים מוסמכים לרבנות, לכמורה, להיות שייח'ים, מתקדמים על-פי הכריזמה שלהם, מקבלים סמכויות פסיקה ואף זוכים להערצת המונים. למרות כל זאת, טענה כמו: "אתמול אמר לי אלוהים ש"... אנחנו לא שומעים הרבה. כנראה שטרם נערך מחקר, אך אם צדיקים היו חיים יותר או בריאים יותר, אין ספק שהם לא היו שומרים על כך בסוד והנס היה מתפרסם כאש בשדה קוצים. בינתיים ניתן להניח שהסטטיסטיקה אינה פוסחת על איש. תאמין או לא תאמין סיכויי השרידות שלך אינם שונים באופן מובהק זה מזה. כך שגם אם האל קיים, הקשר עמו אבד. 2,000 שנה הם כבר די והותר זמן כדי להתמודד עם האובדן.

3. דטרמיניזם

יש זרם בפילוסופיה הטוען שאין בחירה חופשית (הוא צודק). נובע ממנו שאין אלוהים, משום שאפילו אם האל קיים הוא לא יכול לשפוט אותנו, לכן הוא לא רלוונטי. גם אם הוא קיים הוא לא קיים, כי הרעיון של שכר ועונש בעולם הבא הוא חלק מהותי באמונה. אם האל אינו יכול לשפוט אותנו (כי אין לנו בחירה חופשית), אז הוא בעצם חסר משמעות. כעת כל שנותר הוא להוכיח שאין לנו בחירה חופשית. גם זו הוכחה נסיבתית כי לא ניתן להוכיח, אבל זה די ברור ואנסה לשכנע. אם אדם חי בסעודיה לא נתפלא אם הוא מוסלמי, אם הוא חי בבני ברק יש סיכויים גבוהים שהוא חרדי. אם הוא חי במדינה נאורה יש סיכוי גבוה יותר שהוא נאור מאשר אם הוא חי בשבט פרימיטיבי. מסתבר שאפילו אם אדם הוא דתי אדוק, רוב הסיכויים שהוא הגיע לכך עקב משפחתו ומגוריו. כלומר תורשה וסביבה הם אלו שבעיקר קובעים את "הרצון החופשי" שלנו. מיליארד נשים מוסלמיות הלובשות שחור מכף רגל ועד ראש לא הגיעו ל"אופנה" הזו מבחירה יותר מדי חופשית. "אני רוצה משמע אני קיים", "רצונו של אדם כבודו". אנו עושים מה שאנו רוצים, יפה מאוד מצידנו, אך מניין בא הרצון שלנו? בוודאי שאנו עושים מה שאנו רוצים, אך איך נוצר הרצון הזה? למה אנחנו רוצים מה שאנחנו רוצים? תשאלו כלב למה הוא כל כך כועס על חתול? יכול להיות שהוא ימצא תירוץ משכנע (החתול נורא מרגיז אותו), אבל אנחנו יודעים את האמת: הוא מתוכנת לכך. הוא משוכנע שהוא עושה מה שהוא רוצה, אך איך הגיע אליו הרצון הזה? אין לו שמץ של מושג. הרצון שלנו הרבה יותר מסובך, לכן בהיעדר טכנולוגיה להבינו יש אשליה שהוא חופשי. לילדים יש רצון חופשי? לא מדויק, כבר היום הפסיכולוגיה מבינה את הכוחות שפועלים עליהם. כל ילד יודע להגיד "בא לי", אבל כמה השפעה יש לו (לתודעה שלו) על מה שבא לו? אנורקטית שמרעיבה עצמה למוות, באמת רוצה למות? לא, הרצון שלה מושפע מכל מני דברים שהפסיכולוגיה עדיין לא פענחה לגמרי. מסכנה, יש לה אויב בתוך הראש שתוקף אותה - הרצון שלה. מתאבדים חיים בסרט אימה, גם אם ינעלו את עצמם בכספת של בנק הם לא יוכלו להמלט מרוצחם. עצם קיום המושג "פסיכולוגיה" משמעו שהמוח שלנו הוא מחשב והפסיכולוגיה היא התוכנה. לכאורה כאשר הפסיכולוגיה תהיה מספיק משוכללת נוכל להבין למה אנחנו רוצים. אדם כבול לאופי שלו! כמו אמבה הוא יכול לשנות את אופיו ואז הוא יהיה כבול לאופיו החדש. לחשוב שאתם מתנהגים על-פי רצונכם זו אשליה חביבה, אך נסו ולו פעם אחת לשנות את אופייכם - תגלו להפתעתכם שזו משימה מאוד קשה. אתם כבולים לאישיות שלכם. האדם הוא אולי עץ השדה, אבל הוא גם כבשה בעדר. לומר שיש לנו בחירה חופשית זה כמו להתבונן מגבוה על עדר של כבשים, להצביע על פיסת צמר באמצע ולומר: לזו יש בחירה חופשית... כשנבין את משמעות המושג "תרבות", נבין עד כמה "הרצון החופשי" שלנו כביכול מושפע מתפיסות מקובלות, דעת קהל רווחת, פוליטקלי קורקט, אופנות, פופוליזם, תרבות, עדריות, מניפולציות תקשורתיות וכו'. האיסלאם הקיצוני מצליח לייצר המוני רובוטים אנושיים ש"רוצים" להתאבד תוך כדי שחיטת המונים כדי לקבל שי צנוע: עשרות בתולות. אספסוף מוסת שטוף שנאה המושרה בכבשן של סבל, עוני ואכזריות. הרצון שלהם חופשי? לא ממש. תינוק שנולד לא רגיש במיוחד וגדל בסביבה אכזרית המדכאת עוד יותר את רגשותיו, עלול לגדול להיות פסיכופאט, שלא בהכרח באשמתו. לסיכום: ככל שהידע של האנושות יגדל, כך נבין יותר את מקורות הרצון שלנו. ברגע שנבין שאין בחירה חופשית תשמט הקרקע מתחת למושג האלוהות, שכן מנקודת מבט עליונה בלתי אפשרי לשפוט מי שאין לו אחריות למעשיו. הערה חשובה: פרספקטיבה אלוהית זה דבר אחד, נקודת מבטנו כבני אדם בחברה זה דבר אחר לגמרי. מבחינתנו בודאי שיש אחריות לאדם על מעשיו, משום שכדי לנהל חברה בריאה חובתנו לשדר הרתעה אפקטיבית, לשפוט ולהעניש, אחרת תהיה הפקרות. למרבה הפלא (או שלא) זה בדיוק מה שקורה בקרב האוכלוסיות שנהוג להסיר מהן את האחריות: ילדים, ערבים וחולי נפש. קטינים יכולים לעשות כאוות נפשם ללא הרתעה ממשית. העולם הנאור "מבין" את "הצורך הטבעי" של ערבים להרוג יהודים ולכן מטיל את האחריות על הנרצחים, מספק לרוצחיהם תנאים מפנקים ודואג לשחררם. רוצחים חולי נפש נהנים מנופש בבית חולים עד שהם משוחררים כדי שירצחו שוב.. כל הדברים הללו הם כמובן טעות איומה של התרבות בת זמננו (הנאורות). תזכורת: מהי תרבות? עדר החושב שהוא יודע לחשוב לבד. בפועל מדובר באוסף קונספציות הרווח בקרב קבוצת אנשים בתקופה מסוימת. לתרבות הנאורות שלנו יש המון טעויות אך היא לא מוכנה להקשיב. הדבר הכי אלמנטרי בפסיכולוגיה הכי בסיסית (ביהביוריסטית) הוא שאפילו עכברים לומדים מחיזוקים וענישה. האם מוח של חולה נפש או של ילד פחות מפותח ממוחו של עכבר?... מי הגולם שחושב כך? אנחנו הנאורים! תפקידנו לנהל חברה ולכן להרתיע מביצוע פשעים. שאלות כמו צדק מוחלט, אחריות, רצון חופשי וכו' הן עניין פילוסופי נפרד שאין לערבבו עם החובה העליונה של האנושות להגן על עצמה.

4. ההוכחה המוחלטת

מאמינים דבקים שכמותכם בוודאי לא מתרגשים מ"הוכחות נסיבתיות", בלי הוכחה נחרצת לא תשתכנעו. צודקים, אז קבלו את ההוכחה המוחלטת. גילוי נאות: לא אני המצאתי אותה, היא ידועה, סה"כ אעזור לכם להבין שבעצם מדובר בהוכחה האולטימטיבית ופשוט לא שמנו לב. ציטוט שמצאתי פעם באיזה פורום: "סבא שלי סיפר שהדבר שהחזיק אותו חי זה הרצון לספר לכולם על זה שאין אלוהים, למרות שלפני השואה הם היו משפחה חרדית מאוד. הדברים שראה וחווה שם הוכיחו לו שאין אלוהים והרצון לספר על זה גרם לו לשרוד". היכן היה אלוהים בשואה? שאלה נדושה, והתשובה כמובן: היכן שהיה תמיד, כלומר לא היה. אילו היה מדובר "רק" בשואה דיינו, אולי איך שהוא עוד היינו "מחליקים" לו את זה, אך למרבה הצער השואה היא רק קצה הקרחון. כדאי לדעת היכן אנו חיים: העולם הוא בעצם גהינום עלי אדמות, סטטוס קוו של שואות וזוועות. רוב האנושות חיה בתנאים בלתי אנושיים! אנחנו בין המעטים ברי המזל. קחו טעימה קטנה להתרשמות. יש לי עוד המון המון המון קישורי זוועה, כך שהמציאות הרבה, הרבה, הרבה יותר גרועה. לכמה אלפי ילדים הורידו את הידיים והרגליים במצ'טות ברואנדה? מי צריך את הזוועות האלו? אנחנו צריכים לדבר בהזדמנות גם על קוריאה הצפונית. עשרות מיליונים חיים עשרות שנים על תקן של בהמות עבודה או חיות שעשועים הזמינים לכל קפריזה של האליטה המופרעת והעולם שותק. רעב, צמא, מגיפות, אסונות טבע, עוני, פליטים, מלחמות, טרור, פשע, עבדות, דיכוי, הכל בקנה מידה קטסטרופלי. העולם הנאור הוא רק חלק קטן מהאנושות, וגם בו יש רווחה לחלק מזערי. אחוז ההומלסים, העניים, העבדים, ה"מאושרים" שמצאו עבודה אך מועסקים בתנאי עבדות מעלות החמה עד צאת הנשמה ולא גומרים את החודש, האנשים שיורדים ברמת החיים ועסוקים בשרידות, עצום ומתעצם. בעידן מאוד מתקדם של האנושות, סכום עצום שיכול להציל את העולם בקלות - 32 טריליון דולר, נשאב למקלטי מס, נמצץ מן האנושות ונרקב ללא שימוש על-ידי עדר של חזירים קפיטליסטים. ראוי להזכיר את דבריו של החכם באדם: "העולם הוא מקום כה מסוכן לחיות בו לא בגלל האנשים הרעים, אלא בגלל אלו שאינם עושים מאום כנגדם". פשעיו של קצין נאצי חמורים מפשעי פקודו, מעשיו של אייכמן כמובן חמורים יותר, היטלר עוד יותר, ומי מעליו?... תארו לכם שהיטלר היה מבקש מנשיא ארה"ב אישור להשמיד את היהודים, בתגובה אובמה היה אומר: "די נו, עזוב שטויות, תרגיש חופשי, אל תפריע לי אני לא אפריע לך". אתם הייתם מאשרים את השואה? אני לא. אם זה האל, אז מיהו השטן? על-פי מבחן המציאות עולה שתכונותיו של האל שונות לחלוטין ממה שמייחסים לו. הוא לא רחום וממש לא חנון, אלא תמיד מאפשר כל זוועה שעולה על דעתו של כל פסיכופאט תורן. זה מנוגד לחלוטין לתפיסתנו אותו, מסקנה: הוא לא קיים. מ.ש.ל. לכאורה האל הוא התגלמות הרוע בעולם. שילוב של היטלר, סדאם, אידי אמין, סטאלין, פול פוט, ועוד ועוד ועוד. הוא הבוס שאישית אישר לכולם לבצע זוועות. זו הדמות הנערצת עליכם? הגיהנום זה כאן. יוצא מכאן שהדתות הן בעצם סוג של "כת שטן". אולי באיסלאם זה מתאים, אם אכן האל שלהם מחלק פרסי אורגיות תמורת טבח המוני, אבל בדרך כלל מקובל שהאל הוא דמות חיובית. לך דע מה קורה ברקיע השביעי, אולי הייתה הפיכה, השטן הדיח את אלוהים ומתחזה אליו? איננו יודעים, מה אנו כן יודעים? שהעולם מתנהל כאילו זה בדיוק מה שקרה שם. איך היה נראה העולם לו השטן היה שולט? לא צריך דמיון מפותח מדי, מספיק לפתוח עיתון... יש הטוענים שלא ניתן לשפוט את האל במושגים גשמיים. הטענה שגויה משום שבאמונה עצמה יש גמול גם בעולם הזה. "למען יאריכון ימיך", "גם כי אלך בגיא צלמוות", תפילת הדרך, וכו'. מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד, אבל הוא גם אמור לא לפחד שיאונה לו יותר מדי רע. לא חשוב כרגע שזה לא עומד במבחן המציאות (נהפוך הוא: צדיק ורע לו), מה שחשוב מבחינתנו הוא, שעל-פי המקובל האל אמור לגמול טוב למאמיניו כבר בעולם הזה, לכן כן ניתן לשפוט אותו במושגים של הגיון. לטענה שהאל נשגב ולכן אי-אפשר לשפוט אותו יש עוד בעיה קטנה: היא מעודדת שרלטנות. כל אדם כריזמטי יכול להכריז על עצמו כגורו, להקים עדת שוטים סביבו, "להשפיט" אותם על-ידי כך שיאמר להם שעליהם לבצע כל מילה שלו ללא עוררין, שכן הם לא מסוגלים כביכול להבין או לשפוט אותו. זה לא כל כך דמיוני, זכורה לי תוכנית בה מישהי סיפרה שהגורו ציווה עליה לעסות את רגליו כל הלילה. באמצע הלילה היא התחננה להפסיק, אבל הוא סירב. אחר כך מצאו אותו בארה"ב, אבל הוא סירב להגיב (כנראה אוהב לסרב).

לסיכום

לבי עם מיליארדי המאמינים הנרגשים ועם הצדיקים התמימים (תרתי משמע), אך למרבה הצער לא יכול להיות שיש אלוהים. זה אומר שאין לנו על מי לסמוך, גם לא על אבינו שבשמיים. מה שנרגיש בעוד מאה שנה זה בדיוק מה שהרגשנו לפני מאה. אם לא ניקח אחריות לגורלנו העולם ימשיך להיות גהינום ל 80% מהאנושות וגן עדן של הפקרות לחבורת החזירים המובילה אותו. זו האמת האמיתית, זו המציאות המציאותית ועמה עלינו להתמודד.

• הכותב גם חיפש את עצמו עד שמצא.