הנשורת הגרעינית של קוריאה הצפונית

למדינה סוררת שמוטלות עליה סנקציות, מהו העונש על איום בעריכת ניסויים גרעיניים אסורים? ממש לא רציני, כפי שמוכיחה קוריאה הצפונית, ואירן ודאי עוקבת מקרוב על ההתרחשויות. בחודש שעבר, הכריזה ממשלת קוריאה הצפונית כי היא אינה מוציאה מכלל חשבון "צורה חדשה של ניסוי גרעיני". את האיום שהועבר במאמר (30.3.14) של סוכנות הידיעות המרכזית של קוריאה ליוותה מסיבת עיתונאים מטעם קוריאה הצפונית בבניין האו"ם בניו-יורק, שבה אישר סגן השגריר של קוריאה הצפונית באו"ם, רי טונג איל, כי ממשלתו אכן מתכננת לבצע ניסוי חדש. כשנשאל על פרטי הניסוי ומה תהיה צורתו, השיב: "חכו ותראו".

אז - סוריה, היום - אירן

ונראה שזה אכן מה שעושה ארצות-הברית: מחכה - לניסוי הגרעיני הרביעי במספר של קוריאה הצפונית, אחרי אלה שערכה ב-2006, 2009 וב-2013. הייתה אומנם סערונת דיפלומטית כלשהי. משרד החוץ האמריקני קרא לקוריאה הצפונית "לחדול ולהימנע מאיומים מיותרים על שלום האזור ובטחונו". בשבוע שעבר נפגשו בוושינגטון דיפלומטי גרעין מיפן, קוריאה הדרומית וארה"ב וחזרו על מחויבותם ל"פירוק בר-אימות של חצי-האי הקוריאני מגרעין בדרכי שלום". לפני ימים אחדים היה בוושינגטון ראש המשלחת הסינית לענייני חצי-האי הקוריאני, ווּ דאווי, לסדרת פגישות עם אנשי ממשל אמריקניים. על-פי דיווח של סוכנות הידיעות רויטרס, חזרו פגישות אלו ואישרו את ההסכמה בין סין לארה"ב, בדבר מה שתואר במשרד החוץ האמריקני "החשיבות העליונה של פירוק קוריאה הצפונית מגרעין". כל זה תואם את דבריו של הנשיא האמריקני ברק אובמה מיד אחרי הניסוי הגרעיני השני של קוריאה הצפונית במאי 2009. אובמה אז הזהיר כי קוריאה הצפונית "מזמינה לחץ בינלאומי חזק יותר", ואיים כי "רוסיה וסין, כמו גם בעלות ברית מסורתיות שלנו כקוריאה הדרומית ויפן, הגיעו לאותה מסקנה: קוריאה הצפונית לא תשיג ביטחון וכבוד באמצעות איומים ונשק בלתי חוקי". אלא שאיכשהו פירוק הגרעין של קוריאה הצפונית אינו קורה. להפך, קוריאה הצפונית צועדת עכשיו בשני מסלולים של ייצור פצצות - תוכנית להעשרת אורניום שחשפה ב-2010, והפעלה מחדש של ייצור פלוטוניום בכור ביוֹנגביוֹן. אם אכן תוציא קוריאה הצפונית לפועל את הניסוי החדש כפי שהיא אכן מאיימת לעשות, יהיה זה הניסוי הגרעיני השלישי של פיונגינג במשמרתו של אובמה. לסכנה שנובעת מכך שמאפשרים לקוריאה הצפונית לבנות ולשכלל ארסנל גרעיני, יש השלכות מרחיקות לכת בהרבה מעבר לחצי-האי הקוריאני. בדצמבר 2012 קוריאה הצפונית שלחה בהצלחה לווין לחלל, בבודקה יעילות של טכנולוגיה שיכולה לשמש לשליחת טילים ארוכי טווח בעלי ראש נפץ גרעיני. בינואר האחרון העיד מנהל המודיעין הלאומי של ארה"ב ג'יימס ר. קלפר בשימוע בפני ועדת מודיעין של הסנאט האמריקני, כי "קוריאה הצפונית מחויבת לפיתוח טכנולוגיה של טילים ארוכי טווח המסוגלים להציב איום ישיר על ארה"ב". באותו שימוע הדגיש קלפר כי בנוסף לרקורד של קוריאה הצפונית של ייצוא טילים בליסטיים למדינות כמו אירן וסוריה, סייעה קוריאה הצפונית לסוריה לבנות כור גרעיני (שישראל השמידה ב-2007). קלפר הזהיר כי "קוריאה הצפונית עלולה שוב לייצא טכנולוגיה גרעינית". אזהרה זו נשמעת בהולה אף יותר נוכח קשריה ההדוקים של קוריאה הצפונית עם אירן. כיום מתמקחת אירן על תוכנית הגרעין שלה, בשיחות עם קבוצה של מעצמות עולמיות המכונות P5+1 הכוללות את ארה"ב, בריטניה, צרפת, גרמצניה, סין ורוסיה. פקידים אירניים טוענים כי לארצם יש "זכות מובנת מאליה" להעשיר אורניום. פקידים אמריקניים אומרים כי הם מחפשים עסקה שתמנע מאירן להשיג את הפצצה, ובה בעת תבטיח לקהילה הבינלאומית כי תוכניתה הגרעינית של אירן היא "לצרכי שלום בלבד". האם תשמש קוריאה הצפונית לאירן חנות אחורית לנשק גרעיני, בעוד שאירן מציגה בפני ה- P5+1 מצג של עמידה בתנאים תמורת הקלה נרחבת בסנקציות המוטלות עליה? זה יהיה דומה למשחק ששיחקה במהופך קוריאה הצפונית לפני מספר שנים עם סוריה, בת בריתה הקרובה ביותר של אירן. כלפי חוץ, בשיחות שהתנהלו באמצע 2007 בין שש מעצמות ובין קוריאה הצפונית, הסכימה קוריאה להקפאת הגרעין תמורת סיוע, מזומנים וויתורים, וסגרה את הכור לייצור פלוטוניום ביונגביון. אך בו-בזמן, בחשאי, היא סייעה לסוריה לבנות העתק של הכור כמו זה שביונגבוין על נהר הפרת - מיזם שעליו עבדה קוריאה הצפונית במשך שנים. אילולא השמידה ישראל את הכור שהיה על סף השלמה, הוא יכול היה להפוך למקור חלופי לפלוטוניום בשביל קוריאה הצפונית.

קוריאה - החנות האחורית של אירן?

עתה בא האיום של קוריאה הצפונית לעריכת צורה אחרת של ניסוי גרעיני. שני הניסויים הראשונים שלה, ב-2006 ו-2009 היו מבוססים על פלוטוניום. טיבו של הניסוי ב-2013 - פלוטוניום או אירניום - לא אושר פומבית. אך מומחים רבים לקוריאה הצפונית מהמרים על כך שפיונגיאנג מתכוננת לפוצץ הֶתקֵן שיתבסס על אורניום ברמת העשרה גבוהה. "כמעט שאין ספק בכך", אומר ברוס בכטול, מי שהיה חוקר בכיר של מודיעין הגנתי ומחברו של ספר חדש על "קוריאה הצפונית וביטחון אזורי בתקופת קים ג'ונג-און". מדוע זה מדאיג במיוחד נוכח תרגילי הגרעין של אירן? ב-8 באפריל העיד מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי בוועדת החוץ של הסנאט האמריקני, כי התוכנית האירנית להעשרת אורניום היא כה מתקדמת ש"אנו פועלים במסגרת מה שניתן לכנות תקופת 'פריצה' של כחודשיים". קרי הרחיב ואמר כי ב"פריצה" התכוון ליכולת להעשיר די אורניום לפצצה גרעינית אחת. הוא הדגיש כי לאירן יידרש עוד זמן כדי להפוך חומר זה לנשק: "אין זה אומר שהם הגיעו לראש נפץ או למערכת מסירה או אפילו ליכולת ניסוי או משהו אחר". אולי לא. אבל אם אירן מעוניינת לגשר על פני פערים אלה, הרי שנראה כי קוריאה הצפונית מבססת את עצמה יותר ויותר בעמדה שתאפשר לה להציע לאירן את שירותיה. קוריאה הצפונית, שזה זמן רב משמשת ספקית נשק של אירן, משכללת את טיליה, עובדת על פיתוח ראשי נפץ ועל מתקני ניסוי. בנוסף, על-פי דיווחיה שלה, היא מתכוננת לבצע צורה חדשה של ניסוי. אלא שהסכנות אינן מסתיימות בכך. בין אם אירן נוטלת חלק בחידוש הגרעיני הבא של קוריאה הצפונית, הרי שזו האחרונה מובילה תקדים שבמאה ה-21, יכול שלטון גחמני לבנות ולנסות נשק גרעיני כמעט בלי להיענש. כעת, קוריאה הצפונית מפגינה לעולם שהיא אפילו יכולה להכריז בפומבי על תוכניות כאלה שלה מראש, למרות הסכנה להיות מופצצת על-ידי מחלקת המדינה האמריקנית בהודעות לעיתונות. ככל שהתפתחה תוכנית הנשק הגרעיני של קוריאה הצפונית בשנים האחרונות, ארה"ב, בעלות בריתה והאו"ם הגיבו לניסויים של פיונגיאנג בגינויים הולכים וגוברים ובסנקציות, בשילוב פיתויים לחידוש שיחות-הגרעין שהתמוטטו בסוף 2008. יהיה מחירן של הסנקציות שהוטלו על קוריאה הצפונית אשר יהיה, ברור כי לא היה בו די כדי לעצור אותה מפיתוח הפצצה או כדי להפיל את משטרו של קים, או אפילו כדי ליטול מהאליטה השלטת בקוריאה הצפונית את מותרותיה. בחורף האחרון למשל, פתחה קוריאה הצפונית אתר סקי המצוייד בציוד מהודר שיובא תוך הפרה של עיצומי האו"ם. גם שיחות הגרעין אינן מציעות פתרון. לאורך שני העשורים האחרונים הפֵרה קוריאה הצפונית כל עסקה שנחתמה עמה, כשהיא משלשלת לכיסה את הוויתורים ששימשו לביצורו של המשטר בפיונגיאנג ונעה לעבר השלב הבא של פיתוח טיל או פצצה. גם סין לא בלמה את מיזמי הגרעין של קוריאה הצפונית, למרות שהיא מביעה מדי פעם את דאגתה מהם. מציאת דרך לעצור את הניסוי הבא של קוריאה הצפונית היא עניין רציני ומסוכן. אבל מדיניות ארה"ב של "נחכה ונראה" (בהתאם להוראותיו של הדיפלומט הצפון-קוריאני) היא צעד נוסף בכיוון שהולך ונעשה מסוכן יותר ויותר. בהעדר צפי לעזרה נוספת מצד חיל האוויר הישראלי, הגיע הזמן שקובעי המדיניות של ארה"ב יזדרזו וימצאו דרך כלשהי באמת לעצור את הפרוליפרציה של הגרעין של קוריאה הצפונית - לפני הניסוי הבא.