פעם בשנה זוכרים את ניצולי השואה ולחרפתה של "מדינת היהודים" חיים חיי עוני ודלות, יש כאלה שהשואה שלהם לא הסתיימה עד היום, אפילו שהצליחו לשרוד את התופת.
פעם בשנה זוכרים שיש עיוורים ומתייחסים אליהם, פעם בשנה זוכרים שיש אוטיסטים בעלי צרכים מיוחדים, פעם בשנה זוכרים את הנכים, פעם בשנה זוכרים נכים בעלי מוגבלויות בעלי צרכים מיוחדים, פעם בשנה זוכרים את הקשישים, פעם בשנה זוכרים את החירשים. הכל פעם בשנה כאילו שבשאר ימי השנה חיים כל בעלי הצרכים הללו חיי רווחה.
מדינת ישראל הפכה ברבות השנים לאחת המדינות האכזריות על-פני כדור הארץ בהזניחה את האוכלוסיות הללו. אתם יודעים למה? כי המדינה הזאת הנקראת המדינה היהודית, ולא מדינת היהודים וזה לא סתם סמנטיקה שכחה את כללי התורה הפשוטים הבסיסיים כמו "ואהבת לרעך כמוך" וזה ברבות הימים הולך ומחריף. ככל שתתנתק ותתרחק מיהדותה, כך תהפוך למנוכרת ואכזרית.
אני באופן אישי נגד כל ימי ההתרמה למיניהם ולעולם איני פותח את כיסי לעמותות שמנהליהם גורפים מדי חודש משכורות עתק לכיסיהם על חשבונם של אותם נזקקים, ומשחקים במניפוציות רגשיות תקשורתיות להוציא מכיסכם כספים פטורים ממס, כשבעצם זהו תפקידה לדאוג לאוכלוסיות הללו.
המדינה הפושעת הזאת זרקה, פשוטו כמשמעו, את האוכלוסיות החלשות שלה, כיוון שהם כבר לא עבדים של המערכת, ובעצמם נזקקים לעזרה והיא רואה אותם כנטל.
הלב הפועם היהודי זה הרחום והחנון שפעם אצל הורינו והוריהם, הפסיק מזמן לפעום והוא הפך לאמריקני חזירי שם זורקים את העניים הנכים והחלשים לרחוב בלי שום סנטימנטים או טיפת רחמים. וזו השיטה גם כאן.
אני נגד ציון ימי "חגיגה" על חשבונם של העניים, הנכים, המוגבלים מנטלית ופיזית, העיוורים, החירשים, המשותקים, ויסלחו אלה ששכחתי. לא מזמן שמעתי עיתונאי די מוכר שאמר "אין עניים בישראל" ואני חושב לעצמי הבן הזה חי בישראל או בקנדה?
המדינה הזאת שכחה את אזרחיה, אלה שבנו אותה בדם יזע ודמעות, לכן יש לי שנאה לימי ציון מיוחדים ויש לבטלם! המדינה הזאת חייבת לדאוג לאוכלוסייתה החלשה. אתם יודעים למה? כי יום אחד כולנו נהיה חלק מאותן אוכלוסיות.