א. ובכן, הגיע יום סיומו של המשא-ומתן, וראו זה פלא: השמיים לא נפלו, כדור הארץ עדיין מסתובב (מתוך הרגל), היום והלילה מגיעים, ובכלל – החיים ממשיכים. מאוד משונה. מצד שני, ה"פרטנר" המתון מכל המתונים, ההוא שהגיש בכל פעם רשימת דרישות הולכת וגדלה, כך שגם היונה שביונות, הצחור שבצחורים, הטיפש הגדול ביותר מבין הוזי הדעות וחולמי ה"שלום" יצליח להבין שהוא מעולם לא התכוון באמת ל"שלום", אלא להונאה אחת גדולה. ההוא, דרך אגב, שהוזהרנו לגביו אלפי פעמים שאם לא נסגור איתו עסקה, מי יודע מה יבוא במקומו, ובכן אותו ההוא החליט להתחבר עם חמאס. יפה. הרשיתי לעצמי לרגע לחשוב על המשפט הוותיק: "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה", והגעתי, משונה ככל שזה נשמע, למסקנה: אני לא רוצה משא-ומתן, אני לא רוצה דיונים אינסופיים, אני לא רוצה לראות, לשמוע או לדבר עם האיש הזה או עם חבריו וידידיו, בייחוד אלה החדשים-ישנים – לעולם.
למה? אם מישהו לא הצליח להבין עד היום את התשובה לשאלה הזו, מעתה אומר: ככה!
ב. ה"חברתיים" ממשיכים לנסות ולשכנע אותי שבגלל ההשקעות ב"שטחים" כולנו כאן טובעים בעוני ומבוססים באומללות (
זהבה גלאון העלתה לרשת האינטרנט טבלה המראה כמה ההשקעות בישובי המתנחלים גבוהות ביחס להשקעות בישובים אחרים). כך הם אומרים: כל כך הרבה כסף הושקע בהתנחלויות! למה לא השתמשנו בכסף הזה לבנות כבישים, לפתור את בעיות הדיור, לתמוך בהשכלה, ליצור מקומות עבודה? ואני אומר, ניחא. הרי גם לפי דבריהם הכסף שימש לסלילת כבישים, לבניית בתים, להקמת מבני ציבור, לחינוך, בקיצור: לכל אותם הדברים שמדינה אכן אמורה להשקיע בהם. והמתנחלים, צר לי להזכיר לאותם "חברתיים", גם הם אזרחי ישראל.
מצד שני, גם אם נתעלם מכך שעד היום הסכם "אוסלו" עלה לי ולך ולשאר אזרחי ישראל כטריליון דולר (טריליון!), מישהו יכול לומר לי כמה כסף הושקע ב"משא-ומתן" רק בשנתיים האחרונות? כמה עלו כל הטיסות, כל הדילוגים, כל הישיבות האינסופיות, האבטחה, עורכי הדין והנושאים והנותנים? כמה עלו בתי המלון וסעודות הפאר? כמה עלה כל המנגנון המנופח, חסר המשמעות, של "משא-ומתן" שאת סופו ידענו מראש? איכשהו אני חושב שאותו כסף היה יכול להיות מושקע גם בחינוך, גם בדיור, גם בבנייה וגם במציאה ויצירה של מקומות עבודה. מישהו מהאנשים ה"חברתיים" מוכן לעשות ביושר את החשבון הזה?
ג. שאלת תם: אם בכל פעם שמרססים מגן-דוד אי-שם, מדובר בפעולת "תג מחיר" (אוי ואבוי – טרור! טרור!), מה יקרה ביום העצמאות אם מישהו, כטוב ליבו בשמחת העצמאות, ירסס מגיני דוד על קירות כלשהם? ושאלת המשך: מתי תכריז התקשורת שהנפת דגלי-ישראל (גם בהם יש מגן-דוד) היא סממן לטרור היהודי ולגזענות המתקרבת בצעדי ענק? ומה יעשו המוני ישראל התולים על בתיהם את דגלי המדינה? (גזענים פשיסטים ולאומנים שכמותם). ושאלה אחרונה בעניין: האם אני, כאזרח שומר חוק, אאלץ לאחר יום העצמאות להסגיר את עצמי למשטרה כטרוריסט?
ד. ראיתי היום עימות טלוויזיוני. האמת, היה מעניין. מצד אחד ישב מישהו שקול, מדויק, הגיוני, מישהו שעונה על שאלות המראיינת כמיטב הבנתו, סבלני, מודה בשגיאותיו, ובעיקר יודע מה יש לו לומר ותומך את דבריו בנתונים ובעובדות. מצד שני, ראיתי מישהו מתלהם, רועש, מפריע לצד השני להגיד את דבריו, קוטע אותו בכל פעם ופעם, אינו מסוגל לטעון אף טענה אחת המסתמכת על עובדות, וגולש שוב ושוב לגופו של האיש ולא לגופו של עניין, בתמיכת המראיינת החרוצה. ובכן, קוראים יקרים, לפי התיאור לעיל, נחשו נא מי הוא מי:
משה פייגלין, חבר מפלגת הליכוד, למול
איתן כבל, חבר מפלגת העבודה.
ה. ובחזרה לאותו האיש
ג'ון קרי. ובכן, עכשיו אחרי שהוא הסתבך באמירת דעתו האמיתית (אפרטהייד) על מדינת ישראל ועל העתיד שהוא צופה לה (לא משהו, למען האמת), הובהר סופית: האיש הוא לא ידיד למדינת ישראל. מישהו חולק עלי? זכותו. מצד שני, האיש לא רק משקר שוב ושוב ומאשים אותנו בהכשלת ה"משא-ומתן". הוא גם לא יודע היסטוריה וגם משוכנע שהוא גאון הדור. אגב, פעם חשבתי שהוא רק טיפש בעל כוונות טובות. לא עוד. הוא לא טיפש, הוא פשוט רע. הנה כך נראית הנהגת ארצות-הברית: שקרנית, חסרת כוח, עלובה, מתחנפת לבעלי הכוח ונרמסת בכל מקום על פני כדור הארץ.
ו. מקורות יודע דבר טוענים שסוף-סוף נתפייס עם טורקיה. במילים אחרות: נשלם פיצויים וגם נתנצל. מה אומר ומה אגיד? במחשבה שנייה, אולי כדאי שלא אומר ולא אגיד. אבל אני מניח שהקוראים יכולים לנחש.
ז. האינטרנט הוא מקום רועש וגועש. ולא בכדי. כל אחד יכול להביע ברשת את עמדתו, קיצונית או מתונה ככל שתהיה. ובכן, יש אנשים טיפשים, יש אנשים רעים, יש אנשים טיפשים ורעים, ויש אנשים טיפשים, רעים וזדוניים. ומבין האנשים הטיפשים, הרעים והזדוניים, יש המשוכנעים שהם נורא נורא חכמים. ולמה אני מתכוון? ובכן, יש אחד (או אולי קהילה שלמה) בפייסבוק הקורא/ים לעצמו/ם "שירת הימין". האיש(?) הוא כמובן שמאלני קיצוני הרואה את עצמו כסטיריקן ואינטלקטואל. אי-לכך, הוא כותב שירים בשורות קצרות ועם ניקוד, באותה טכניקה שבה השתמש
יהודה אטלס בספרו המקסים "הילד הזה הוא אני". ובכן, לקראת יום השואה הוא העלה לרשת הפייסבוק את השורות הבאות:
אם היה בכוחי
הייתי שולח
את כל השמאלנים
מישראל לטרבלינקה
והופך אותם לסבונים.
לא מאמינים? הקלידו בפייסבוק את המילים "שירת הימין", היכנסו וראו.
