שכר ראוי למתנדבים לשרות במערכת הביטחון; זה עקרון יסוד מתבקש והכרחי כאשר אחוז הולך וקטן באוכלוסייה משרתים בצה"ל ומערכת הביטחון. ממש אחוזים בודדים ממשיכים בשרות משמעותי במילואים, וניזוקים נזק כלכלי גדול כתוצאה מכך. אף אחד לא יסתער בקרב בגלל תלוש שכר.
לא ראוי להקים חברה קפיטליסטית המקדשת רווח אישי, ולמלא את הצבא באנשים לא ראויים שימצאו מפלט התעסוקתי בצבא. גם בנפול האויבים סביבנו, עלינו לתכנן ולבנות מחדש את הצבא לקראת היום שבו האויבים יתארגנו מחדש נגדנו. הצבא צריך להיות מסוגל לבחור לעצמו את מיטב הנוער ולהציע לו קריירה צבאית מכובדת עם לימודים ושכר ראוי שמאפשר פרנסת משפחה בכבוד. דווקא כאשר מעטים ישרתו בצבא, המדינה תעמוד בכבוד בנטל תשלום השכר.
הכינוי 'שכר' כיום אינו מתאר כלל את הפרוטות שמשלמת המדינה לחייל. ברור כי היום מי שמשרת מסתכן בבריאותו, תורם שנות חיים, ומממן מכיסו את מרבית הוצאותיו. כבר היום קיים במערכת 'שכר' גבוה יותר ללוחם סדיר. אני זוכר את הימים שבהם טייס היה מסיים את הקורס לפני תום השרות הסדיר. הצבא נתן לו שכר דמוי קבע תחת ההגדרה 'שכר צוות אוויר' למרות שהטייס הצעיר היה נחשב לחייל סדיר עדיין במשך כמה חודשים עד שנכנס רשמית לקבע. הצבא בעצמו מבין שלא ייתכן בתפקידים מסוימים מצב שבו אין שכר ראוי!
כרגע הפיקוד הבכיר של צה"ל מדרגת אל"ם ומעלה נבחר ע"י שכפול עצמו למערכת הפוליטית. משם הוא משכפל עצמו שוב על-ידי בחירת חבריו לדרגות בכירות. כמעט כל שרי הביטחון בעבר היו תוצר הקצונה הבכירה, או פוליטיקאים שהשתייכו לקבוצה שלקחה לעצמה את השליטה במיתוס "צבא העם". קבוצה שהטילה על הצבא שלל משימות לא צבאיות כמו חינוך על-ידי חיילות מורות, תמיכה בהתיישבות מאוד מסוימת בעזרת חיל הנח"ל, או קידום תרבות מאוד מסוימת באמצעות הלהקות הצבאיות הפכה את האתוס למיתוס.
בשנים האחרונות התנועה הפמיניסטית הצטרפה לבוזזי הכוח הפוליטי של 'מיתוס צבא העם'. כיום 30% מהקצינים הן קצינות, שלא ירו על איש, ואיש לא ירה עליהן. לא די להן באלופה אחת, והן חותרות למינוי שלל נשים לא ראויות לקריירות שאינן מייצרות ביטחון! אותה קבוצה שכחה כי תפקיד הצבא לייצר ביטחון ולא לגדל עדר תומכים מצביעים ובוזזי שכר ופנסיות. בעידן המודרני לא מגייסים למלחמות מיליוני איכרים.
עלינו להודות ל-דוד הנחלאווי שחשף את הסתירה העמוקה בין פוליטיקאים נושאי דרגות בכירות במיל' ששולחים חיילים למצבי סיכון עם פקודות בלתי מתאימות בעליל. זה לא מקרה ראשון בו נחשפה אי-ההתאמה בין המציאות לפקודות הצבא. שר הביטחון הקודם שלח את לוחמי השייטת להסתער על מחבלים עם רובי צבע ולא נענש על פוליטיזציה חמורה שעשה לצבא כל ימי חייו.
גם כאשר שר הביטחון שייך מפלגתית לליכוד עדיין לא מובטח שיקדיש מאמץ לבירור תפקידי ופקודות הצבא. צריך שר ביטחון אזרחי בעל עבר קרבי, כדי שהשר ידאג לנפות מהצבא את הבלתי ראויים שעדיין משתמשים בצבא לקידום פוליטי, ונותנים לחיילים פקודות לא מתאימות בידיעה שזו הדרך לזכות בקולות המיעוטים שהתפקדו למפלגות מסוימות.
מדוע איננו עוברים לצבא מקצועי?
מבחינת היכולת לבצע את המעבר טכנית, אני לא רואה מניעה. מערכת הביטחון פועלת בבניין הכוח לפי תוכניות ארוכות שנים. חשבו על תפקידים כמו מפקד גדוד שריון/צנחנים/מפקד צוללת/מפקד טייסת קרב. איתורם, הכשרתם, בדיקתם, אורכת שנים ונעשית על-פי תוכנית ארוכה למטרות ארוכות טווח. מיצוי התשואה מהם יכול להיות לפעמים במבצע אחד שבו מופצץ כור גרעיני, וכדומה. השפעתם נמשכת שנים רבות במערכת. לא ייתכן להתייחס לעובדה שקרב אוויר נמשך 2 דקות ומוכרע בעשרים שניות כחזות הכול.
כמו סמוראי המתאמן מילדות, ומשחיז חרבו כל חייו, כדי שינצח בקרב שנמשך שניות. אם לא יהיה מאחוריו חרש מתכת שמייצר עבורו חרב איכותית ומאמן טוב הוא לא יוכל למצות את יכולתו. כך החיילות הטכניים של מערכת הביטחון.
העובדה שהצבא עומד למבחן עילאי אחת לשנים רבות מאפשרת לשרים וראשי ממשלות להזניח אותו במחשבה שיכשל בקדנציה הבאה של ראש הממשלה הבא. בשנים האחרונות התברר כי ראש ממשלה
אהוד אולמרט, אשר כל חייו לא התכונן לתפקידיו, רק השתמש בכישורי המשפטים שלו כדי לחתור מתפקיד לתפקיד. הוא הגיע כאילו במקרה לתפקידו לאחר שקודמו
אריאל שרון זיהם את הצבא בפינוי גוש קטיף, ושריו הזניחו את ההצטיידות.
אותו אולמרט מצא עצמו נופל מפסגת ה'מתן ומתן' על רמת הגולן ונאלץ להשתתף בשתי 'מיני מלחמות'. ביניהן נאלץ להורות על הפצצת הכור הגרעיני הסורי! למזלו היו חיילים מיומנים שכן התאמנו ויכלו לפעמים לאלתר ניצחון בקרב למרות הכישלון המדיני שנכפה עליהם מלמעלה. עכשיו אולמרט משתמש ללא הועיל בכישוריו המשפטיים כדי להיחלץ מעונש מאסר בעבירות שחיתות חמורות. אדם כזה לא היה ראוי להיות ראש ממשלה, ובטח שלא היה מעוניין בשיפור מבנה הצבא מרצונו האישי.
לבטל הניסיונות לקיצור השירות
יש פציפיסטים שמתנגדים לרע ההכרחי של קיום צבא בכלל. כיוון שאינם יכולים לשכנע את הציבור הם מציעים לקצר את השרות. ההצעה הזו עלתה כמה פעמים בתולדות המדינה, והגשימו אותה. היא בוטלה תמיד כאשר פרצה מלחמה נוספת. ההצעה הזו דומה לקיצור זמן הלימודים בפקולטה לרפואה או להנדסה. לא ניתן להכשיר צבא מקצועי ורציני בזמן קצר. את ההצעה הזו צריך להשליך לפח האשפה ומהר. אף אחד לא היה רוצה להגיע לחדר מיון חלילה ולפגוש שם רופא שהוכשר במחצית הזמן.
הדרך היעילה כלכלית היא לקבוע שכר מציאותי למתנדבים לשרת. שכר ראוי מאלץ מערכות לחשב היטב היכן הן צריכות להשקיע כדי לקבל תשואה ביטחונית טובה. הדעת נותנת כי כאשר החייל עולה כסף, לא מגייסים אותו לשווא. אחזקת לוחם/תומך לחימה בכסף, משמעותה אילוץ המשלם לחשב מהי תקופת ההכשרה והעסקה האופטימלית. בעניין זה הצבא נדרש לוודא שיהיו לו אזרחים מוכנים לגיוס בשעת חרום בעלי כשירות סבירה. חלק מהאנשים שיכשיר הצבא ישוחררו לאזרחות אבל יהוו עתודה לגיוס חרום או קבע בתשלום.
קצב הזמן הנדרש לתקופת המעבר?
יש מערכות כמו עיר שבונים אותן בדורות. כאשר חסר שטח, הורסים בניינים ובונים במקומם בניינים גבוהים יותר. לעומת זאת בעיר שבה נוהגים בצד שמאל של הכביש, לא ניתן במשאבים סבירים להפוך את הכיוון הנהיגה לימין הכביש. מעשה כזה דורש הכנה מראש של סימון כבישים, תמרורים, רמזורים, כבישים, וכדומה שכולם הפוכים.
הנהגים צריכים להצטייד מראש במכוניות בהן ההגה בכיוון הנכון, וביום מסוים יצטרכו לחשוף את השלטים הנכונים, ולכסות את הישנים, ולהתחיל לנהוג בצד ימין במקום שמאל. תהליך זה כה מורכב וקשה, שטרם התבצע במדינות מפותחות. אם יבוצע הדרגתית, הנהגים יתבלבלו, וחלקם ימצאו עצמם עם רכב לא מתאים במקום הלא מתאים בכביש וכדומה. למעט חריג אחד; אופנוע, שום רכב אינו מותאם לנהיגה בשתי השיטות. באופנוע הנהג נדרש להבנה מדהימה של שיטת הנהיגה כאשר הוא עובר מנהיגה בצד שמאל לימין, ולהפך.
קצב הזמן הנדרש למעבר יזום לצבא מקצועי הוא פחות מקדנציה אחת של ראש ממשלה. לא סביר שראש ממשלה יירש תהליך כזה שיזם קודמו, ויתמיד בו מול ההתנגדויות! השינוי הזה דורש ראש ממשלה יציב וחזק או כזה שמורגל לפעול בסביבה מסוכנת וחסרת יציבות. אחת מהשניים; או ראש ממשלה שנבחר פעם שנייה יהיה חזק ומושרש דיו כדי לתמוך בתהליך מעבר כזה. או ראש ממשלה בעל איכויות ניהול שאוהב מצבי שינוי, ושואב כוחו דווקא ממצבי חוסר יציבות.
תחשבו על לוליין בקרקס שמתנדנד על נדנדה ומחזיק בידיו מתעמלת קלילה. מצד שני מתנדנד חברו בקצב מותאם. ברגע מסוים הוא משחרר את המתעמלת וזו עפה באוויר עד שחברו תופס אותה בנדנדה השנייה. החלופה השנייה לתעלול הזה היא הליכה על מסלול יציב שיורכב בין שתי הנדנדות.
מרכיב הצדק במעבר.
צה"ל ומערכת הביטחון התנהלו שנים בבזבוז משווע של כוח אדם יקר. אלפים רבים של אזרחים ערכיים התנדבו לשרת בתפקידים קשים, מסוכנים, וניזוקו כלכלית. מצד שני אוכלוסיות שלמות פיתחו לעצמן אידאולוגיה להסתרת השתמטות בהתבסס על ההנחה שהאם האמתית במשפט שלמה של הגיוס תציל אותם מאויב.
הצדיקים שהתגייסו תמיד בלי לחשוב על האינטרס האישי שלהם החזיקו את המדינה הזו בחיים מול מיליוני אויבים רצחניים. איך תגמול להם המדינה? הרי מרגע שתעבור לצבא מקצועי, זה כאילו אמרה "היה עלינו לשלם לכם כראוי, אבל עשקנו אתכם!" הפתרון שאני מציע הוא לחלק מגרשים בהגרלה נניח על-פי מפתח כדלקמן; מטר מרובע על כל שבוע שרות בסדיר ובמילואים. הנה דרך טובה להחזיר ישראלים לארץ, לפטור בעיות דיור או תעסוקה, ולעשות צדק. משטר שאינו מתנהל בצדק נגרר עמוק יותר לעיוות צדק. חובתו של כול משטר לתת צדק לעמו, ובלעדיה אין לו זכות קיום!