בפרק הקודם עמדתי על תרגיל העוקץ: כיצד הונו אותי אריה יוכט וצבי יוכט, בתחילה בעסקת יהלומים, ולאחר מכן באמצעות המחאות ללא כיסוי. לאחר שורה של מהלכים הצלחתי לקבל חלק מהחוב. החוב המקורי שנותר: 203 אלף דולר. בתביעה שהגשתי נגדם ונגד חברת זהריר יצור יהלומים שבשליטתם, תבעתי את יתרת החוב, הצמדה וריבית והוצאות (ת.א. 52958/05).
התביעה שהגשתי בבית משפט השלום בתל אביב עברה שלושה גלגולים - לשלוש שופטות (מארק הורנצ'יק,
אביגיל כהן,
שושנה אלמגור), ובסופו של דבר נדחתה. השופטת אלמגור דחתה את התביעה אומנם בפסק דין מנומק, אך שגוי מיסודו, ומוזר בהנמקותיו כפי שאפרט בהמשך. פסק דינה ניתן זמן לא רב לאחר שהתלוננתי נגדה ונגד מארק הורנצ'יק במשטרה על קנוניה נגדי, ולטובת עו"ד גיצלטר - שייצג את הנתבעים. בעקבות תלונתי אף נקראה השופטת אלמגור לחקירה במשטרה. למרות זאת, היא לא פסלה עצמה.
מהלכי המשפט בתביעה זו התנהלו, כאמור, באופן בעייתי. בעיצומם של ההליכים התרעתי מקנוניה המתנהלת ממש באותם ימים. זעקתי על העוול שנגרם לי, ללא הועיל: השופטת המשיכה בשלה, ובסופו של דבר, כאמור, דחתה את התביעה. החוטאים יצאו נשכרים. אריה יוכט וצבי יוכט, שמעלו באמוני ומסרו צ'קים ללא כיסוי מחשבון מוגבל, נחלצו בעור שיניהם בעזרת בית המשפט ובסיוען הפעיל של שופטות בישראל.
לא יכולתי להבליג על עיוות הדין ועל הגזל הנורא. לכן הגשתי תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימ.)
אליעזר גולדברג. בתלונה פירטתי את עיקרי הדברים:
- השופטת לשעבר מארק הורנצ'יק שדנה בתיק הסתירה את קשריה האישיים עם עו"ד גיצלטר, שייצג את הנתבעים, ונמנעה מלפסול עצמה בתיק זה, בזמן אמת. בתיק אחר, אגב (78125/98) העידה הורנצ'יק על קשריה עם עו"ד גיצלטר ומצאה לנכון לפסול עצמה;
- בעיצומם של ההליכים, ולאחר שהשופטת הורנצ'יק שהייתה שופטת מוקד הסתבכה בעצמה ועמדה במוקדה של חקירה משטרתית בחשד למעורבות בפרשת שוחד (שבסופה הודחה מתפקידה), הועבר התיק על-ידי הורנצ'יק לשמיעה בפני השופטת אביגיל כהן. השופטת כהן פסלה עצמה ביום 10.12.06 לאחר שגילתה כי קיימת היכרות בינה לבין לורנצי - עד מרכזי בפרשה, ומי שהיה שותף לקנוניה נגדי;
- השופטת הורנצ'יק לא זנחה את התיק, לאחר שהשופטת אביגיל כהן פסלה עצמה. להפך, היא עמדה על המשמר, וניווטה את התיק לחברתה הקרובה: שושנה אלמגור, כפי שעשתה גם בעבר בתיק קודם שבו נאלצה לפסול עצמה בשל קשריה עם גיצלטר (78125/98).
התביעה שהגשתי התנהלה, כאמור, בפני השופטת אלמגור. בעיצומם של ההליכים התרעתי מפני מה שנראה לי: קנוניה מתגלגלת, שבה גם בית המשפט מעורב, למרבה הצער, אם במעשה ואם במחדל. למרות התרעותיי, השופטות שדנו בתיק לא מצאו לנכון לפסול עצמן. בתלונתי לנציב תלונות הציבור על השופטים מסרתי את עיקרי הדברים על שאירע:
- במהלך המשפט הגשתי תלונה למשטרה נגד השופטת הורנצ'יק ובהמשך נגד השופטת אלמגור, בחשד להשתתפות בקנוניה נגדי ;
- בעקבות התלונה נחקרה השופטת אלמגור על-ידי המשטרה, אך דבר זה לא היה ידוע לי אלא לאחר שהסתיימו ההליכים בתיק;
- זמן קצר לאחר שנחקרה ולאחר שהוגשו הסיכומים בתיק, זימנה השופטת אלמגור טלפונית, ובדחיפות, את הצדדים לדיון בפניה. במסגרת הדיון החריג שהתקיים ביום 13.07.08, הביעה השופטת את עמדתה לפיה אין עילת תביעה בתיק ו"הציעה" לי למשוך את התביעה ללא צו להוצאות. באותו מעמד לא פנתה השופטת לצדדים-הנתבעים או לבא-כוחם. הצעתה המוזרה הועלתה לאחר שההליך כולו התנהל בפניה (הוכחות+סיכומים). באותו מעמד לא הזכירה השופטת כי היא נחקרה במשטרה, וכי בפועל - היא מנסה "לברוח" מהכרעה שיפוטית בתיק.
- מאחר שסירבתי להצעתה, נאלצה השופטת אלמגור ליתן פסק דין. ומה רבה הייתה ההפתעה, כאשר פסק הדין, שדחה את התביעה, ניתן תוך שישה ימי עבודה בלבד.
- אזכיר ואדגיש, כפי שצינתי בתלונתי לנציב תלונות הציבור על שופטים: "בישיבת ההוכחות האחרונה לחצה השופטת אלמגור לסיום התיק. באותה עת לא הבנתי מדוע החיפזון. בדיעבד, התברר לי כי השופטת אלמגור נחקרה במשטרה, ללא ידיעתי, ועל-כן, רצונה בסיום מהיר של התיק ובמתן פסק דין חפוז, טרם יוודע לי הדבר, אשר ללא ספק היה גורם לי לבקש את פסילתה, אך לא ניתן לבקש, כמובן, לאחר מתן פסק דין".
בסיום התלונה ביקשתי לפעול נגד השופטות בחשד שנטלו חלק בקנוניה ולמצות עימן את הדין המשמעתי. ביקשתי מהנציב לבדוק היטב את התלונה ולזמן אותי למסור פרטים נוספים. אך למרבה ההפתעה והצער, גם ממוסד זה - נציבות תלונות הציבור על שופטים, לא זכיתי לטיפול ענייני.
בהחלטת הנציב גולדברג שניתנה ביום 02.12.12 פורטו עיקרי טיעוניי, לרבות: "טענת המתלונן, כי כב' השופטת בדימוס [הורנצ'יק, ש.ב.] "רקמה קנוניה" עם כב' השופטת אלמגור כיוון שלשתיהן היה קשר אישי עם הנתבעים". הנציב מציין כי בעקבות תלונתי למשטרה "נחקרה כב' השופטת אלמגור ולאחר חקירתה, הזדרזה לזמנו בטלפון לדיון ליום 13.07.08 ולחצה עליו להביא לסיום התיק. לטענתו, במהלך הדיון, כב' השופטת לא גילתה לצדדים, כי נחקרה במשטרה בעקבות תלונת המתלונן ולחצה עליו למשוך את תביעתו בטרם יובהר, כי מתנהלת חקירה במשטרה".
בהודעתו הקצרה המחזיקה בקושי עמוד וחצי, מתוכן תשע שורות בלבד העוסקות בדיון-ודחיית התלונה, קובע הנציב כי ככל שהתלונה מתייחסת לטענות כנגד כב' השופטת (בדימוס) דליה מארק הורנצ'יק, "הרי שמדובר במיחזור תלונה ישנה שהוגשה על-ידי המתלונן ביום 15.01.07 והחלטה הדוחה את התלונה ניתנה ביום 21.01.07". ומקביעה זו, "מדלג" הנציב ישירות לעניינה של השופטת אלמגור: "לפיכך, בוררה התלונה ככל שהיא נוגעת להתנהגות כב' השופטת שושנה אלמגור". באשר לטענות החדשות שהועלו, נקבע, באשר לזימון הבהול לדיון בפני השופטת אלמגור - זמן קצר לאחר שנחקרה, מבלי שגילתה זאת לצדדים, קובע הנציב: "אין בידנו לברר את טענותיו. שכן, קובע סעיף 18(א)(1) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, כי לא תטופל תלונה על שופט לאחר חלוף שנה מיום מתן פסק הדין אליו מתייחסת התלונה, אלא אם קיימת סיבה מיוחדת המצדיקה את הבירור, וסיבה כזאת אינה קיימת במקרה זה".
