יש לנו שר חינוך נחמד, מאוד נחמד, יש לנו גם שר אוצר נחמד, באמת אנשים נחמדים.
אבל במשרד האוצר יש כמה אנשים מאוד לא נחמדים, הם משלהבים את כבוד השר שלהם, (כמו בעניין אותו בור תקציבי שבראייה שנתית לא היה ולא נברא) שר שמעולם לא הבין וככל הנראה גם לא יבין את החומר שהוא עוסק בו (על אף המחמאות של הלקקנים והאינטרסאנטים).
וסביב שולחן הממשלה יש כמה סוסי קרבות ותיקים שלא מתרגשים מהבהלה של השר, ויש כמה נחמדים כמו שר החינוך, אשר מצטרף לחגיגת הבהלה.
משרד התחבורה פורח עם פרויקטים חוצי מדינה, משרד הביטחון מתחמש ומתגבר ומחדש, ובמקביל משמיע קולות שקשה לו והוא צריך יותר, משרד המסחר והתעשיה עובד בשקט בסקטור שלו, ומידת ההשפעה של פקידי האוצר ההיסטריים עליו לא קיימת כלל, אפילו שרת הבריאות הבאה ממפלגתו של שר האוצר, לא מתעניינת יתר על המידה באותות הסירנה הנשמעת מחצרו של שר האוצר, ורק משרד החינוך הוא קורבן לבהלה המתמדת מצד פקידיו של לפיד. לא משרד החינוך הוא הקורבן, משרד החינוך הוא המקרבן והקורבנות הם הילדים והנכדים שלנו, הקורבן הוא עתיד המדינה, רופאיה לעתיד, מדעניה לעתיד, המקבלים פחות ופחות ממערכת מידרדרת תקציבית ללא כל גבול (למעט בלימה זמנית בתקופתו של השר סער, עוד איש לגמרי לא נחמד).
משרד החינוך הורה בימים האחרונים לרשויות שלא לממן הקטנת כיתות מתחת ל 40 תלמידים, הוא דבק בפסק דין של הבג"ץ בעניין הוד השרון, אשר הורה שלא לאפשר הגדלת אי-השוויון בחינוך באמצעות מימון עודף על-ידי הרשויות המקומיות העשירות.
הרשויות המקומיות, לפחות חלקן מאמצות את פסק הדין השגוי מהיסוד הזה כעוטות על שלל רב, (לעומתן עירית הוד השרון עתרה לבג"ץ על-מנת לבטל אתה הוראה הנ"ל) ומשרד החינוך במקום להלחם, מניף דגל לבן, ומורה להן שלא לממן נושא מאוד מרכזי בחינוך, והוא הקטנת כמות התלמידים בכיתות.
ואם לא יתאפשר לאזרחים להשקיע מכספם או מכספי קהילתם על-מנת לשפר את מצבם, ובעיקר את מצב ילדיהם להיכן נגיע? לרוסיה הקומוניסטית? האם לא תמות היוזמה? האם לא ייעלם הרצון להשתפר? אבל ניחא, נגיד שתהיה צפיפות בכיתות, לאיפה הולך הכסף שמתפנה עם הגדלת כמות התלמידים בכיתות בהתאם לתקן (המיושן והמטופש לטעמי של 40 תלמידים בכיתה) של המשרד? האם הכסף הזה יביא להגדלת השעות ההוראה?, האם יינתן פיצוי לילדים שלנו הלומדים בסרדיניה באמצעות שעות מוגברות? ואז מסתבר שכבוד השר גם רוצה לקצץ מורים, הוא סבור שמורים הם מיותרים – והמחשבים הם הם מורי העתיד, ורק על המנגנונים אנו לא שומעים אותם מנגנונים אשר ככל הנראה לא מפסיקים להשמין ולהתעצם מרוב כסף אשר "נחסך" מהילדים והנכדים שלנו.
גורם אחד מכופף אותם, את הנחמדים האלה, וזה הקב"ה או נכון יותר אלה המתיימרים להיות שליחיו עלי אדמות. בכיתות של החינוך הדתי קיימת הפרדה בין בנים ובנות החל מכיתה ד', ובהיות החינוך הזה ממילא מצומצם בהיקף התלמידים בחלק מבתי הספר, הכיתות הקטנות קטֵנות עוד בכ 50%, כנראה שגם הבג"ץ נופל מפני שליחיו של הקדוש ברוך הוא ירום הודו. (בחינוך הממלכתי בממוצע ארצי יש כ 28 תלמידים בכיתה, בעוד שבחנוך הדתי יש כ 24 תלמידים בכיתה).
דרוש - שר לא נחמד
חושבני שהגיעה העת לשים מישהו לגמרי לא נחמד כשר במשרד החינוך, למשל השר כ"ץ, אשר בצד תפקידו כשר התחבורה יראה לפקידי האוצר מהיכן הדג משתין, ותוך חמש שנים יהיה מהפך תקציבי / תשתיתי מן הקצה אל הקצה במשרד החינוך. כך יתבצע סקר תשתיות ארצי, תוך שנה תתחיל בניה משלימה של כיתות וקליטה של מורים עובדי קבלן אל המערכת, במטרה שבמהלך חומש תקטן בהדרגה הצפיפות המרבית בכיתות לרמה של 75% מרמתה היום (מ-40 במקסימום ל-30 במקסימום) וכך משרד החינוך יהווה מנוף לרשויות המקומיות לשפר את החינוך ביישוביהן ולא גורם מקפיא המביא לבטלנות ולחוסר מעש, המסתמך על פסקי בג"ץ תמוהים על-מנת לתרץ את כישלונותיו ומחדליו. במקביל יביא אותו שר לא נחמד לעליה שנתית של 10% בתקציבי השעות של מוסדות החינוך עד רמה של 30%, והכל במקביל לראורגניזציה מהקצה אל הקצה בכל הקשור למנהלה ולפיקוח, על-פי מסקנות מובהקות אותן ניתן ללמוד ממערכות חינוך מצליחות בחו"ל.
כמובן שרשויות החזקות תפרוצנה תחילה במימון מקומי, והחלשות יותר תפגרנה מעט אחריהן, אך במסגרת התוכנית כולן תגענה ליעד, מי בקצב מהיר יותר או מי בקצב איטי יותר, וכך יתקיים גם עקרון השוויון כגורם מתמרץ ולא כגורם מזיק ומקפיא (אפקט מצנן קורים לזה המשפטנים).
והאם נוותר על השר / רב פירון?, הוא הרי פדגוג בחסד, אז לא חייבים לוותר עליו, הוא תמיד יוכל להיות שר משותף במשרד החינוך לענייני פדגוגיה ונחמדות, השר לפיד יגדיל את מכסת השרים רק בשר אחד בלבד, ויושיע את מערכת החינוך מהקיפאון ומהבטלנות הנגזרת מהקיפאון הזה.