ברבי כמשל
האם קטילת חיי אדם שווה פחות ממאסר של שנתיים - פחות מאשר העונש על עבירות רכוש? כך נראה, על-פי העונש המגוחך של מאסר 5 שנים, שהוטל על שושן ברבי, שדרס שלוש נשים למוות בתאונת פגע וברח. האם אין בעונש הקל הזה משום זילוּת בקדושת החיים?
יתר על כן, איזה מסר של הרתעה יעביר העונש לנהגים בכלל, ולעברייני תנועה בפרט, לגבי חומרת הקטל בכבישים? זאת במיוחד לאור המכה ההולכת וצוברת תאוצה של תאונות פגע וברח - האם אין העונש הקל נותן לגיטימציה לתאונות אלו ומעביר מסר שהעבריינות בכביש משתלמת, וכי מדובר בפרס לדורסים? וברבי כמשל על העונשים הקלים של עבירות תנועה קטלניות ביותר. מה הפלא שעקומת התאונות עולה בדרכים?
החדשות הטובות
מי אמר שהכל שלילי במדינת ישראל? לפחות כפי שפורסם לאחרונה, נראה שיש גם חדשות טובות. כך למשל, עם ישראל מוּדע לחשיבות ההגנה על העור מפני חשיפה לשמש, וחלה אפוא ירידה משמעותית בתמותה מסרטן העור.
יתר על כן, האבטלה בירידה של שפל היסטורי, ושיעור העבודה (80%) בישראל הוא מהגבוהים בקרב מדינות ה-
OECD. אם לא די בכך, גם בעידן האינטרנט, כמיטב המסורת, עַמנו שומר עדיין על התואר עם הספר, ולמיליון ישראלים יש מינוי בספרייה הציבורית.
ואחרון אחרון, העיקר השמחה: לקראת יום ירושלים פורסם שהציבור הירושלמי עני אך מאוּשר. מדד האושר עומד לא פחות מאשר על 88% (אתם קוראים נכון). אז, כדברי המשורר, מי צריך יותר מִזה?
עם הספר
עם הספר לא מת. אז אחרי החרדים הדבקים בלימודי הגמרא, קַבלו את היישובים הדתיים - קריית ארבע ואפרת - אשר כמו בשנים קודמות מובילים בקריאת ספרים גם בעידן האינטרנט - ו'מצילים' את התואר המסורתי של העם היהודי כעם קורא. זאת על-פי סקר שפורסם לאחרונה.
ואילו במקום השלישי בקריאה ניצבת בגאווה העיר חולון. האם העיר קוטפת את התואר בזכות האוכלוסייה המבוגרת שבה, שבניגוד לדור הצעיר עדיין לא התמכרה לעידן הדיגיטלי, וממשיכה לצרוך ספרים? לעומת זאת הציבור הדתי אָמון על קריאת ספרים מגיל צעיר ביותר כמיטב המסורת היהודית, ובכך ייחודו. כל הכבוד!
לא לשבתון
דומה שהצעת החוק להפוך את יום ירושלים ליום שבתון לאומי יכולה לבוא רק מנציגי המגזר הדתי לאומי, לאחר שלמרבה האכזבה היום המיוחד הפך לחג של המגזר, המזוהה איתו בלבד. מה הפלא אפוא שיוזם ההצעה הוא לא אחר מח"כ יוני שטבון מהבית היהודי?
אולם נראה שלא יום השבתון הוא שיעניק צביון לאומי לחג. כבר דוּבר על כך שהשבתת המשק גורמת להפסד כספי ניכר לקופת המדינה, בשעה שלא סוד הוא כי השבתון אינו משיג את יעדו, והופך ליום בילויים, שופינג ופיקניק למשפחת ישראלי. עיין ערך יום הבחירות לכנסת, כאשר מי שרוצה להשפיע - מצביע בכל מקרה כמו בבחירות המוניציפליות.
לכן הדרך להפיכת החג לנחלת הכלל היא על-ידי יצירת הנעה לכך, אם על-ידי סיורים חינם בעיר באתרים אטרקטיביים ואם על-ידי הסברה מתאימה במסגרת קמפיין ציבורי. דומה שסנונית ראשונה לכך נעשתה השנה במערכת החינוך במיזם המבורך שכותרתו: "קומו ונעלה לירושלים", שבמסגרתו סיירו 15 אלף תלמידים בעיר. האם סנונית זו תבשר את האביב הלאומי בנושא? ימים יגידו.
לא לסימוס בנהיגה
אם עד כה ידענו שגורמי תאונות דרכים הם תשתיות לקויות, מהירות מופרזת ואי ציות לחוקי התנועה, מתברר כי בעידן הדיגיטלי נוסף גורם אנושי מרכזי חדש, המסיח את הדעת מהנהיגה בכביש והוא - הסימוס והגלישה ברשת האינטרנט, שגרם לא אחת לתאונות קטלניות. לכך נוספת תחושת ה'סמוך' העצמית הישראלית ש'לי זה לא יקרה'.
יש לאכוף את החוק האוסר שימוש בסמרטפונים בנהיגה, ולהטיל קנסות כספיים על העבריינים, שהרי כבר הוּכח כי אל הישראלים מדברים בעיקר דרך הפגיעה בכיס, שהוא הכלי היעיל ביותר לציות לחוק ולמניעת עבירות תנועה בפרט ועבירות בכלל. אז לְמה המשטרה מחכה? צריך לפעול מיד ובנחישות, בטרם יקרה חלילה האסון הבא ויהיה מאוחר מדי.
דתי ומאושר
אם העיר ללא הפסקה מאופיינת במצב רוח פסימי, מתברר כי שכנתה הבירה אופטימית. כך עולה מנתוני למ"ס, שלפיהם 88% (אתם קוראים נכון) מתושבי ירושלים מאושרים. אז מה אם היא עיר הכי ענייה וצפופה בישראל? מדד האופטימיות - והשוואה בין שתי הערים - מוכיחים ללא ספק שהאושר אינו תלוי בגורמים חומריים אלא הוא פנימי, פרי השקפה נכונה על החיים.
ומה הפלא? אם יש אמונה, יש שמחה. עובדה 77% מתושבי העיר הם דתיים וחרדים. אז מי אמר שבירושלים יש רוב חילוני? לתשומת לב ראש העירייה,
ניר ברקת. והסינמה סיטי כסמל. פתוחה בשבת? לא במחוזותינו הדתיים.
פסוקו
מי אמר: "אם יש לארץ נשמה - הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל"? - ח"כ גפני? ליצמן? לא ניחשתם? הדובר הוא לא אחר מאשר
דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל.
