זה מכבר אנו ערים לרחשי העם המבקש נשיא נקי כפיים ובר לבב. אבל הפוליטיקאים חברי הכנסת והשרים מציעים לו, בניגוד לרצונו, את חבריהם הפוליטיקאים המכובסים, רודפי השלטון ובעלי האגו המנופח, שכבר הגיע זמנם לרדת מהזירה הפוליטית. מתי ישנו כבר את שיטת בחירת הנשיא?
עם הסתלקותו של פואד בן-אליעזר מהמועמדות לנשיאות עקב "הסתבכות כספית" ופרישתו של
סילבן שלום עקב החשדות לפרשת מין, שירדו מהפרק, אבל הטילו צל כבד על תדמיתו, כדאי לבחור מועמד שרחוק מפוליטקה.
מזה זמן רב נשמעים בציבור קולות רמים המעדיפים את איש המדע המחונן, חתן פרס נובל, פרופ' דן שכטמן. רחוק מפוליטיקה ותככים, מקובל בכל שכבות העם ובעולם הרחב, איש אשכולות ונשוא פנים. האם לא הגיע הזמן שנוכל לישון בשקט בלי חשש להתעורר לבוקר של פוליטיקאים מסואבי סקופים משפילים (מין או ממון), שנגמרים בין כתלי הכלא. לא אחת נשמעים משפטי גנאי בעולם על נכבדינו "אה, אלה שיושבים בכלא?"...האם נספק להם נושאים נוספים?
לכאורה, כדי להריץ את המגמה בעד מתן במה ראויה ל"אנדרדוג", העיתון
ישראל היום נתן למועמדת השופטת בדימוס,
דליה דורנר, ששה עמודים במוסף "שישבת" (6.6.2014). למרבה הצער, גם אם הרצון להציג את ה"אנדרדוג" נראה, לכאורה, צודק, הרי שהעיתון הנ"ל מצטט כבר בכותרת המשנה את דעתה ש"חוק ישראל היום" לשלילת זכות קיומו של עיתון חינמי הוא "לא ראוי", ובכך העיתון מבטל מיד את תום הלב בבחירת הנושא למוסף השבת שלו.
היה פה אונס? של מי? לאור הכותרות הזועקות על "פרשת המין" בקריית גת, ועל אונס שביצעה, לכאורה, האישה בילדים תמימים וחסרי ישע, לא נותר אלא להתקומם על צביעותם של כלי התקשורת וכמובן, של הורי הילדים המגוננים על ילדיהם הרכים שנחשפו ל"מעשי נבלה". גם בהגיון הבריא לא נראה שהאישה הלכה לצוד את הנפשות הרכות ואנסה אותם בכוח. אם השמועה עברה מפה לאוזן, מסתבר שהם באו מרצונם החופשי, באין אונס (איש לא הכריח אותם לבוא)...
להפך, האישה טוענת שחלקם התנהגו כלפיה באלימות. אם הרשויות האמורות לטפל בבעיה התנערו ממנה, מה פלא שהנערים הרשו לעצמם להתנהג בחוסר התחשבות בה. האצבע המאשימה צריכה להיות מופנית כלפי רשויות הרווחה, המשטרה, כלפי ההורים שלא חינכו את ילדיהם כיצד להתייחס למין, לאדם חסר ישע, שהרי היה ברור להם שמשהו כאן לא כשורה - האם כל יום "מזדמנת" להם אפשרות כזאת? ברור שזה מקרה חריג המצריך התייחסות רצינית.