מיסוּד ההתאבדות
עדי טלמור? מתי מילוא ואחרים? מדובר בהתאבדותם המצערת של יחידים, שהיו חולים סופניים. אך מכאן ועד מיסוּד ההתאבדויות, בהצעת החוק 'מוות במרשם רופא', המתגבשת לאחרונה, הדרך רחוקה. המיסוד, הנותן גושפנקה רשמית להתאבדויות, עלול להפוך אותן לתופעה המונית ואף למכת מדינה.
כידוע, קדושת החיים ניצבת בראש סולם הערכים היהודי, ודוחה אפילו את השבת, השקולה כנגד כל המצוות. ישראל כבר קיבלה את 'חוק הנוטה למות', המאפשר, בהתאם להלכה, האצת מוות פסיבית באמצעות אי-הארכת חיים מלאכותית. לעומת זאת, ההצעה החדשה מאפשרת מוות אקטיבי בחסות החוק.
מה כבר לא נאמר על כך שמדובר במדרון חלקלק, וכי בחסות החוק האומלל עלולה התופעה להתרחב למקרים נוספים, מעֵבר לחולים סופניים. האם לא די לנו במות חיילים ואזרחים במלחמות, בתאונות ובמחלות, שהמדינה צריכה לתת זריקת מוות נוספת בדמות החוק?
משגיחות כשרות
אחרי בתי מדרש לנשים אורתודוכסיות, וטוענות רבניות, הרי מינוי נשים למשגיחות כשרות היה רק שאלה של זמן. ואומנם מי כמו הנשים כעקרות בית, השולחות ידן בבישול ובהכנת תפריטים קרובות לתחום המזון, יותר מהגברים, ולא נותר להן אלא ללמוד את ההלכות הרלוונטיות. זאת אחרי שהן כבר התמחו בבית בהלכות הפרשת חלה, מעשרות ומזון נקי מחרקים.
גם התחום השני, בדיקת שעטנז בבגדים, קרוב לעיסוקן הביתי בפרט ובביגוד בכלל. בעצם כבר במקורות הוא מוזכר כמקצוע העתיק של האישה הטווה בפלך, ודורשת בצמר ובפשתים (לומדת הלכות שעטנז, שלא לערב את שני המינים בבגד). ואכן, השיר 'אשת חיל', המוּשר בסעודת ליל שבת, בין היתר מהלל אותה על כך.
האם הדבר הבא לנשים לא אמור להיות השגחת טהרת המשפחה, שיחסוך אי-נעימויות מנשים רבות, ויקָרב נשים נוספות לשמירת הלכה מרכזית זו ביהדות?
התדמית והמציאוּת
מהראיון במוסף של המדינה (6.6.14) עם ד"ר אורית גלילי- צוקר, יועצת התקשורת הפוליטית לשעבר של
בנימין נתניהו, ניתן להבין שהביקורת שלה על בני הזוג נתניהו היא שלילית, בדומה לרבים וטובים שמשחררים פרפרים מהבטן לאחר התפטרותם מהעבודה.
אולם מתוכן הראיון עולה שיועצת התקשורת הפוליטית לשעבר מלאת הערכה לכישורי השניים, ובמיוחד של ראש ה
ממשלה. היא גם מוּדעת למורכבות מצבם הפוליטי, ומנתחת אותו בראייה פסיכולוגית מעמיקה. יתרה מכך, בניגוד לתדמיתם הקרה והקשוחה של בני הזוג המלכותי, צוקר מעלה על נס את התייחסותם האנושית, החמה וההוגנת אליה בכבוד.
אין ספק שביקורתה של צוקר על בני הזוג נתניהו בתחום המדיני נובעת בראש ובראשונה מהשקפת עולמה השמאלית. עם זאת חבל שמשרד ראש הממשלה לא קיבל את חבילת ההצעות שלה לחיסכון בתקציב ביתו והממשלה, דבר שהיה משפר את תדמיתם הציבורית של נתניהו והשרים לאין שיעור.
בניגוד לדעת המרואיינת, אני סבורה שראש עיריית תל אביב,
רון חולדאי, המתעלם מרגשות הציבור בתחום החברתי (ע"ע מחאה) והדתי (פתיחת מרכולים בשבת), אינו ראוי להיות ראש ממשלה.
לא על האלצהיימר לבדו
דומה שלמרות כל הקושי, הסופר אמנון שמוש מתמודד בהצלחה, ובהשתאות המעוררת כבוד, עם מחלת האלצהיימר של אשתו, כפי שהוא מתעד אותה בספרו העומד לצאת בקרוב, ואשר פרק אחד ממנו ראה אור במוסף '7 ימים'. זאת בראש ובראשונה בזכות חוש ההומור המפותח שניחן בו, המַאֲניש את המחלה, ומעניק לה אישיות בפני עצמה בעלת שם פרטי ומשפחה.
לא פחות הזוגיות ארוכת השנים, היפה והנאמנה ללא סייג של הסופר ורעייתו, המעוררת הערצה, במיוחד בביצה הספרותית המתגרשת, ללא ספק מעניקה לסופר את הכוחות הדרושים כדי להתמודד עם מחלת אשתו. אדם מחפש משמעות, המהווה מתכון להתמודדות בחייו, כפי שהצביע הפרופ' ויקטור פרנקל, כבר אמרנו?
ואכן, הנאמנות בין בני הזוג, במהלך חייהם היפים, היא שמעניקה לשַמוש את הנאמנות לאשתו, והאהבה המיוחדת לה, שאינה תלוייה בדבר, גם בעת מחלתה המתישה.
מעֵבר לכך, נדמה לי שהמסר של הכתבה לציבור הוא לא רק איך להתמודד עם המחלה, ואף למנוע אותה (בצד זוגיות ונאמנות מהי), אלא לדעת להעריך בחיים את פעולת מכונת המוח התקינה, שהבורא העניק לנו בחוכמתו. ובא לבריאותנו גואל.
החיים בזבל?
ברצוני להביא לידיעת העירייה, כי ברחוב הרידב"ז, בשכונת זכרון משה בירושלים, אין מכולת אשפה. תושבי הרחוב נאלצים לכתת את רגליהם עם שקי האשפה דרך שני רחובות, עד רחוב פרי חדש כדי להשליך את אשפתם.
האם כאזרחים שומרי חוק ומשלמי ארנונה הם אינם זכאים למכולה ברחוב? גם אם מדובר ברחוב צר, שאין למשאית זבל גישה אליו, אין צורך ב'צפרדע' רגילה. אפשר להסתפק במכולה קטנה או שתיים בתחילת הרחוב ובסופו, שאנשי התברואה יפַנו בכל יום.
לתשומת לב ראש העירייה,
ניר ברקת, ומחלקת התברואה.
