א. איזה יופי!
אלוף (מיל')
אביחי מנדלבליט, שהיה הפרקליט הצבאי הראשי, נחקר במשטרה בחשד, שהיה שותף לתרמית הרפז.
אכן, עוד נקודת שפל - יש אומרים, שִגרה - במדמנה, שכבר בראשית דרכה בה הורשע מפכ"ל משטרה בעדות שקר; קצין משטרה צבאית ראשי - בעבירות פליליות; וכמה מפכ"לים לא סיימו בשל בעיות אתיות את מלוא כהונתם.
ובאותה השאלה - כיוון שעל הפרק בזבוזים ושומן מיותר למכביר במערכת ביטחוננו המסואבת והכושלת - כדאי לשאול במה זכה הוד פצ"ריותו, ודישנו על חשבוננו, כמובן, את חשבון הבנק שלו בדרגת אלוף?!
טחנות הצדק טוחנות לאט כשמדובר בצמרת המדינה - ובעיקר, בצמרתה הביטחונית הרקובה. כארבע שנים אחרי שפרש מתפקידו, נחקר
גבי אשכנזי במשרדי יאח"ה כחשוד בביצוע עבירות הפרת אמונים, שיבוש מהלכי חקירה ומסירת מידע לגורם בלתי מוסמך. וזו רק ההתחלה, כנראה. מישהו זקוק ל"
שולה זקן", כדי לראות את הברור לכל.
ב. אשר יגורנו בא לנו (1)
כשדיברו על עסקה מופקרת להחלפת חדל-האישים
גלעד שליט - הזהירו, שזה יפתח את הסכר לחטיפות נוספות. סיבותיו המפוקפקות של
בנימין נתניהו (שאיש אינו טוען, שאינו מבין בלוחמה בטרור) אינן ברורות לי. יש להודות, הופעל עליו לחץ מאסיווי ובלתי-הוגן על-ידי אב חסר-אחריות, שהצליח לקבל מימון עלום למסע אדיר להכנעת הממשלה, כדי שתעשה מה שרע לכולנו.
עכשיו הגיע השטר לפירעון.
מעניין באיזה חור מתחבא אבא שליט כעת?!
ג. אשר יגורנו בא לנו (2)
לפני יותר משנה, הזהיר אלוף (מיל')
עוזי דיין בסמינר של עמותת "אבות ומייסדים" מפני ההפקרות של בני-הנוער, המתרוצצים לבדם בכבישים, ביום ובלילה, והנם טרף קל לכאורה למתנכלים.
התופעה נפוצה בכל כבישי הארץ - כולל בשרון, אזור מגוריי, שהתחבורה הציבורית בו די דלילה, ויש בו לא-מעט יישובים ערביים.
מעניין מה יודעים ההורים על מסעות הליילה המאוחרים של ילדיהם בכבישים הללו, או שהם בטוחים, שלילדיהם זה לא יקרה.
ד. הגיעה עת הסיסמאות
במצב חרום, כמו עקב חטיפת תלמידי הישיבה, טוב שמופעלת צנזורה. מעניין כמה זמן יצליחו השחקנים לשמור על דממת אלחוט?!
זו העת - כמו במונדיאל - לכל מיני פרשנים, שאינם יודעים דבר, לפמפם את דבריהם חסרי הערך. שהרי לו היה להם ערך, הצנזורה חייבת לקצצם. אז מה נותר לנו? יחסי ציבור זולים של קצינים ושל פוליטיקאים, שמנסים לדוג דגים במים עכורים.
ה. מזמוראית
בסוף-השבוע האחרון הייתי בסמינר של עמותת "אבות ומייסדים" על התנ"ך ועל גלגוליו ומעמדו בארץ ובעולם. סמינר מרתק, שנמשך יומיים, והותיר את הנוכחים עם טעם של עוד.
אחת ההרצאות המרתקות הייתה של ד"ר טלילה אלירם מהחוג למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן, שמרכזת את המרכז לחקר הזמר העברי באוניברסיטה. היא דיברה על ההשפעה האדירה של התנ"ך ושל המסורת היהודית על שירותה של נעמי שמר, שעתה נמלא עשור להסתלקותה.
ד"ר אלירם הדגימה זאת בכמה משירי שמר, שסחפו את הקהל לשיר.
נעמי שמר טענה, שהנה מזמוראית ולא רק פזמונאית (כביכול מחברת שירים קלים), או משוררת. היא ראתה את עצמה ככותבת מזמורים בסוּגה (זאנר) הקדמון - כמו תפִלה (למשל, חבלי משיח, או שירת העשבים).
וזה מזכיר לי ויכוח ישן לגבי לימוד שירים ופרקי תנ"ך בעל-פה. כילד, למדנו פרקים רבים בע"פ - את שירת הים, את שירת דבורה, חלקים מ"האזינו", את חזון העצמות היבשות מצד אחד ושירים של ביאליק, של טשרניחובסקי ושל משוררים אחרים. עד היום אני יכול לצטט אותם מזיכרוני ועוד הרבה פרקי תנ"ך וספרות.
קרובת משפחה טענה בלהט, שהלימוד בע"פ מיותר, כיוון שהכל נמצא באינטרנט. נכון, עניתי, אך כך אין בראש דבר, ועולמו של האדם דל וריק וכמותו שפתו. הדוגמה הטובה ביותר - השוואת העברית העשירה והמרובדת בשירי שמר לשממה המילולית, שנקראת פה שירים, שאף נלמד בתוכנית הלימודים של משרד החינוך.
