בעולם הגדול התפרסמו מאות רבות של ספרים העוסקים בהיפנוזה מחקרית ויישומית, על תחומיה השונים: רפואה, פסיכולוגיה, שיקום ואף יישומים רחוקים כגון שיווק ומשפטים; ומספר הפרסומים הולך וגדל. בנוסף, ישנם כמה וכמה כתבי עת מקצועיים המוקדשים כולם להיפנוזה. ואילו בישראל היה עד היום בפני הקורא מדריך מקורי אחד - המדריך המעולה של פרופסור מוריס קליינהאוז ושל ד"ר פזית סלע, שהתפרסם והופץ במהדורה מצומצמת לפני שנים רבות; כדי להעמיק בעיון וביישום נאלץ הקורא הישראלי לקרוא ספרות זרה: 'זרה' - לא רק בלשונה אלא גם בדוגמאותיה ובשפה התרבותית והטיפולית.
ספרו של ד"ר אברמוביץ' ממלא חלל זה, ומביא לקורא בישראל ספר מקורי, עדכני, עשיר, מקיף, יצירתי, אחראי ומדויק, שאינו נופל באיכותו מזו של טובי הספרים שהתפרסמו בנושא בעולם בשנים האחרונות. הספר הוא אפוא שחקן-חיזוק חשוב ביותר לקהל הגדל של העוסקים בהיפנוזה בישראל.
אמנה כמה מנקודות הכוח של הספר:
סקירה מעמיקה ומקיפה על מהות ההיפנוזה, על תופעותיה העיקריות ועל תהליכיה המרכזיים. סקירה זו עולה בקנה אחד עם המחקר והתיאוריה העדכניים והמדעיים, ואין בה שמץ של מיסטיקה, הבטחות-שוא, סברות-כרס ותיאוריות פסאודו-מדעיות הרווחות בספרות היותר-פופולרית, כגון ספרות העידן החדש על נושאי היפנוזה, דמיון מודרך ותחומים קרובים. אצל אברמוביץ, היכולת להיכנס - ולהכניס - להיפנוזה, להיעזר ולעזור בה, איננה כישוף, נס או כוח מאגי: היא אוניברסאלית וטבועה בכל אחד מאתנו. כאשר מצויה מוטיבציה מתאימה אצל המטופל/ת לעתיד, כאשר ציפיותיו/ה מתאימות, וכאשר המהפנט המיועד מסייע ליצירת קשר בין אישי מיטיב - תתממש היכולת ואפשר יהיה להשתמש ביכולת ההיפנוטית לשם הובלה לשינוי. הכותב מציג פנים מוכרות-פחות של ההיפנוזה, למשל כתהליך למידה או כטקס. גם הסקירה המקפת של ההיסטוריה של ההיפנוזה ודמויות המפתח בהתפתחותה מאירה עיניים. הנספחים, ובהם המבחן להיפנוטיזיביליות של הילגרד בנוסחו העברי, מהווים תוספת חשובה ומעשית.
איזון נכון בין הצגת עקרונות-יסוד לבין הצגת כלים וטכניקות ליישום העקרונות. מדריך טוב צריך להראות ללומד תמונה מאוזנת ממוקדת של "מה אנו רוצים להשיג" ולצידה תמונה רחבה של "איך עושים את זה". מדריכים רבים לוקים או בהפשטת-יתר או בהצפת-יתר של פרטים. ואילו אברמוביץ' מצליח לאזן היטב בין ראיית היער לבין ראיית העצים: בפרקים הטכניים הוא מציג, למשל, "אנטומיה של סוגסטיה"; בפרקים הקליניים הוא מציג תחילה את האסטרטגיה הטיפולית המרכזית והמסרים העיקריים בטיפול, שהם המצפן לאורו ילך המטפל. לאחר מכן הוא מציג טקסט מפורט - מפת הדרכים שמצביעה על אפשרויות רבות ליישם את האסטרטגיה המוצעת. הקורא הנבון ינוע בגמישות, הלוך ושוב, בין התמצית בתחילת הפרקים השונים, לבין היריעה הרחבה של כלים ודרכי עבודה, וכך יפיק את הטוב שבשני העולמות.
שפע של דרכים וכלים, חלקם יצירות מקוריות של הכותב. אברמוביץ' מציג כלים רבים לאינדוקציה ולטיפול, שחלק מהם פיתח בעצמו (כגון אינדוקציה כלים אמיתיים: בקבוקי ריח, מטרונום, שעון חול ועוד; ולילדים: שטיח מעופף, "עפרון חכם"). הכלים מפורטים ומעשיים מאד, ובמקרה שיש גם הפעלה גופנית מצורפים תצלומים מעולים: איך להחזיק את בהונות הילד באינדוקציה של ג'ויסטיק וכו'. הצילומים עצמם הם תוספת מעולה - ונדירה - למדריך מעין זה. ההצגה הדידקטית הטובה כוללת שלבים מדויקים וקלים ללמידה. הקורא הנבון יוכל לבחור מתוך השפע את מה שמתאים לו, למטופל ולטיפול.
ראייה אינטגרטיבית. מקובל בהוראת ההיפנוזה ללמד את התהליך ההיפנוטי כאילו הוא מורכב משלבים נפרדים: תחילה 'הכנה', אחר כך 'אינדוקציה', ואחר כך 'טיפול'. כך עושה תחילה גם אברמוביץ'. אבל בהמשך - הפתעה: כאשר הוא ניגש לפרקים הקליניים הוא מראה כיצד אפשר לבחור באותה האינדוקציה שתתאים לבעיה הטיפולית, לטיפול המתוכנן ואפילו לחוש הדומיננטי של המטופל. כך מלמד אותנו אברמוביץ' להתעלות מעל לחלוקה הסכמטית והמטעה: הזרעים לעבודה ההיפנוטית נזרעים כבר בשיחת הטלפון, השיחה ה'מכינה' מניחה יסוד לאינדוקציה, האינדוקציה כוללת בתוכה גם צעדים טיפוליים, הדה-היפנוטיזציה ממשיכה את הטיפול על מעבר לסיום הפגישה. זוהי תרומה חשובה ומאירת עינים.
מֵכלים מובחנים למסכת טיפולית כוללת: כשרואים הדגמות טיפוליות של מורים יצירתיים חשים תלמידים רבים בפער בין הלימוד הקפדני של טכניקות ספציפיות ('את זה אוכל לעשות') לבין המעוף המבריק של הטיפול ה'אמיתי' ('לעולם לא אוכל לעשות כמו המאסטרו'). ואילו אברמוביץ' מלמד אותנו איך בנוי הקסם: תחילה הוא מתאר במפורט את התופעות ההיפנוטיות ואת דרכי האינדוקציה; לאחר מכן הוא עובר לפרקים הקליניים בהם הוא מראה את השימושים הטיפוליים במגוון של בעיות רפואיות ופסיכולוגיות, חלקן משולבות. ואז הוא מציג גם מסכתות טיפוליות מקיפות, בצורת טקסטים מקיפים וארוכים ("סקריפטים" כלשונו) המשלבים מגוון גדול של כלים טיפוליים ספציפיים. 'סקריפטים' מעולים אלו משלבים בתוכם סוגסטיות ישירות, סוגסטיות עקיפות, שימוש במטפורות, שיטות כגון בלבול ויצירת דיסוציאציה וכלים טיפוליים מגוונים.
בלא למידה מוקדמת של הכלים אי-אפשר לראות את מלוא משמעותו של הסקריפט, אבל רק ראייתו הכוללת של הסקריפט נותנת לכלים את מלוא משמעותם. לכן הלמידה הלוך-ושוב היא דרך מתבקשת. לשם השלמת התמונה מביא אברמוביץ' גם תיאורי מקרים מאירי עינים.
עידוד ללא פזיזות, זהירות ללא הפחדה. ישנם מדריכים המעודדים את קוראיהם להעזה עד כדי הסתכנות בלתי אחראית. אחרים מזהירים את קוראיהם עד כדי פחד משתק. אברמוביץ' מעודד מבלי לוותר על הזהירות, ומזהיר מבלי לוותר על ההעזה. הוא עושה זאת על-ידי כך שהוא מציג את הפוטנציאל שבהיפנוזה - אבל גם את הדרכים לעבודה אחראית וזהירה, בדגש רב על בדיקה עצמית מתמדת. מצד שני, הוא מתאר את הסיכונים ואת אמצעי הנגד. הוא מונה, למשל, את הסיכון השכיח של ביטחון-יתר של המטפל, שגיאות ופעולות לא-מתאימות בגלל השתקעות-יתר של המטפל בעולמו-שלו במקום בעולמו של המטופל, תחרות מיותרת בין מטפל עיקרי לבין המטפל ההיפנוטי ועוד ועוד. כמו-כן מתאר אברמוביץ' בפרוטרוט סיבוכים שכיחים בעבודה ההיפנוטית ודרכי ההתגברות עליהם: מה עושים כאשר מטופל נכנס לאבריאקציה בלתי צפויה? ("ראשית, אל תיבהל!") מה עושים כאשר סוגסטיה לא מצליחה? ("הגדר מחדש את מה שקרה כהצלחה"). ועוד ועוד.
ירידה לפרטים: אברמוביץ' יורד לפרטים קטנים אך חיוניים שמדריכים רבים שכחו לעסוק בהם. כל מהפנט מתחיל מתלבט בשאלות שהספרים אינם עונים עליהן: מה הדרך הטובה ביותר לסדר את הכסאות בחדר, איך ומתי ראוי למטפל לגעת במטופל? מה עושים כשהמטופל מתנהג בדרך בלתי צפויה? האם טוב שהמטפל יכנס אף הוא להיפנוזה? לאן נכון להסתכל? אברמוביץ' רואה את חשיבותן של הסוגיות הללו, עונה עליהן וחוסך לקורא התלבטויות ושגיאות מרובות.
סגולות אלו של הספר הופכות אותו למדריך מקיף ורב-ערך הן למהפנט המתחיל והן למטפל הוותיק והמנוסה, הן לקלינאי והן לחוקר.
כל אחד מאלו ימצא בספר את הנחוץ לו - זה את המבט המפורט וזה את מעוף הציפור; זה את העקרונות וזה את הכלים; זה את השאלות וזה את התשובות.
תודה לאיתן אברמוביץ' על המדריך המעולה שהעניק לנו.
נחי אלון, פסיכולוג קליני