אני חש חובה לציין, מעולם לא החלפתי מילה עם אורי לופליאנסקי. אינני מכיר אותו והוא אינו מכיר אותי. אך בחיי יצא לי להכיר מקרוב את מפעל החיים שיזם. מפעל, שלדעתי, מחייב את החברה הישראלית להוקיר אותו ולהודות לו.
מתוך אותה תחושת הוקרה, אני מבקש חנינה למי שלא לקח כספי שוחד לכיסו. אותו בית המשפט, שקבע כי כספי השוחד לא נלקחו לכיסו הפרטי אלא הועמדו לרשות "
יד שרה", חייב להעניק לו את כל מידות החסד והרחמים.
הכרתי את מפעל חייו, שפרץ את גבולות מדינת ישראל ונתן חיים לאנשים מוכי גורל אלפי מילין מישראל. לפני כעשרים שנה הגעתי ממינסק ליום עבודה אחד בבית ספר יום א' בעירה בשם ויטפסק בבלרוס.
בויטפסק הנידחת ראיתי כיסא גלגלים חשמלי עם הכתובת של "יד שרה". כתובת שגאלה אדם נכה כרות רגלים, שהצליח פעם ראשונה אחרי שנות ריתוק למיטה לצאת מביתו לשיעור עברית בבית ספר ים א'.
בעיירה הקטנה ברנוביץ בבילרוס פגשתי את זלמן, אדם שזכה לאיכות חיים חדשה הודות לכסא גלגלים חשמלי, שהגיע מירושלים לברנוביץ. זלמן זכה לחיים חדשים, כי בנגיעת אצבע יכול היה לנייד את הכסא. נגיעת אצבע שלא יכלה להניע כסא גלגלים רגיל.
כיסא גלגלים חשמלי זה לא רק הפריט שנארז בירושלים ונשלח לויטפסק ולברנוביץ בבילרוס. זו מערכת אנושית של הפעלה והדרכה, תיקונים ותחזוק שוטף של המכשיר, העומדת לרשותו של הנכה בכל עת שהוא נזקק לה. מערכת שדרושים משאבים רבים להפעלתה.
באסיפת הורים בבית הספר "גשר" בסמארה על גדות הוולגה, התוודעתי למצב בריאותי קשה של בן משפחה המרותק למיטה. לא חלף זמן רב ולסמארה הרחוקה הגיעו מ"יד שרה" בירושלים מיטה, כסא גלגלים ובלון חמצן. גם בסמארה הרחוקה עמדה לרשות הנזקק אותה מערכת של הפעלה ותחזוק שוטף.
המדבקה, הנושאת את השם "יד שרה", המוצמדת לכל מכשיר, באותם מקומות נידחים על פני הגלובוס היא בבחינת קרן אור לחיים חדשים. למי שעומד מאחורי קרן האור הזו, אני חש חובה לומר לו תודה.
כלפי מי שעמד שנים רבות מאחורי אותה מערכת והיה היוזם והמפעיל, אני חש שכחברה עלינו להוקיר את עשייתו.
