הזנב המכשכש בכלב

"הלשכה היא תאגיד, כשר לכל חובה, זכות ופעולה משפטית". סעיף 4 לחוק לשכת עורכי הדין "הוועד המרכזי הוא המוסד המבצע של הלשכה, ובידו כל סמכויות הלשכה שלא יוחדו בחיקוק למוסד אחר ממוסדותיה". סעיף 11 (א) לחוק לשכת עורכי הדין עד שלא פנה נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר דן גרוניס, ליו"ר ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, עו"ד אשר אקסלrד, בדרישה שלא להזמין את ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי לטקס סיום שנת המשפט, במחוז ירושלים, חשבנו לתומנו כי לשכת עורכי הדין מתנהלת, באמצעות נבחריה - ונבחריה בלבד. בא נשיא בית-המשדפט העליון - נשיאו של המוסד השיפוטי העליון ביותר במדינת-ישראל והוכיח, כי לא כך הם פני הדברים. מעבר לעובדה שדרישתו זו של נשיא בית המשפט העליון, מהווה הסלמה נוספת במערכת היחסים העכורים השוררים לאחרונה בין ראש לשכת עורכי הדין לבין הנהלת בתי-המשפט ונציגות השופטים, בעקבות פנייתו זו של נשיא בית המשפט העליון, מנע יו"ר ועד מחוז ירושלים, עו"ד אשר אקסלרד, מראש לשכת עורכי הדין, עו"ד דורון ברזילי, לשאת נאום בטקס סיום שנת המשפט, הגם שלכתחילה זומן והוזמן הוא לשאת נאום שכזה. בכל הכבוד הראוי, חמורה בעינינו - חמורה עד מאוד - התנהלותו של נשיא בית המשפט העליון, שהודיע ליו"ר ועד מחוז ירושלים של לשכת עורכי הדין, כי אם יוזמן ברזילי לטקס הרי הוא לא יבוא ולא ישתתף בטקס זה. סופם של דברים הודיע ראש לשכת עורכי הדין, כי הוא יגיע לטקס סיום שנת המשפט, בירושלים, אך לא יישא בו דברים. רק כחומר רקע למחשבה ולתרגול המוח, מביא אני בפניכם נוסחו של סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, שעניינו "איומים", הקובע דברים, בזו הלשון: "המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו - מאסר שלוש שנים". איני טוען, חלילה וחס, כי נשיא בית המשפט העליון איים על יו"ר ועד מחוז ירושלים - במשמעות המשפטית והחוקית הטהורה בכך שהוא הודיע ליו"ר ועד מחוז ירושלים של הלשכה, שאם יגיע ראש הלשכה לטקס סיום שנת המשפט, הרי הוא לא יגיע לטקס זה. עם זאת, אל נא תרימו גבה, אם בשפה העממית ובחשיבה היומיומית יראו אנשים מקום להתבטא בהדבק ובהקשר הדברים לפיו: "גרוניס איים ש...". לא עניין שולי זה מטריד אותנו, אלא מטרידה אותנו דווקא העובדה, כי למרות שהמחוקק הקנה - בחוק לשכת עורכי הדין - סמכויות ביצוע לראש הלשכה, המשמש גם כיו"ר הלשכה, הרי בשל המצב החוקי הקיים, הדורש רוב קואליציוני בלשכה, כדי להעביר החלטות אופרטיביות, הפך ראש הלשכה לשבוי בידי יריביו הפוליטיים. אל תטעו בי, שאני מאוהביו ומאוהדיו של ראש הלשכה הנוכחי, עו"ד דורון ברזילי. לדידי ולטעמי אני, אדם זה, הוא הגרוע בראשי הלשכה המכהן בתפקיד זה, מאז ומעולם. עם זאת, אין כל סיבה שבעולם, שחדלונו התפקודי של ראש לשכה כושל זה, ימיט חורבן גמור על התנהלותה התפקודית והסדירה של לשכת עורכי הדין. נא לא לשכוח, שאני ואחרים משלמים ללשכה דמי חבר שנתיים שוטפים - הנכפים עלינו מכול חוק ומכוח פסיקת בג"ץ - כדי שנוכל לעסוק במקצוע עריכת-הדין ולהתפרנס ממנו. חרף זאת, אין אנו זוכים - בשל שיתוקו זה של המוסד המרכזי של הלשכה - לתמורה לאגרה לו מהוועד המרכזי בלבד, שלו משלמים אנו דמי חבר שוטפים ושנתיים - בנפרד.

עו"ד אפרים (אפי) נוה וחבר מרעיו בשאר מחוזות הלשכה "גנבו" לדורון ברזילי ניהול הלשכה, מתחת לאף, תוך שהם שמטו השטיח, תחת רגליו והפכו אותו לברווז צולע, המתהלך בחליפה הדורה ונטול כל סמכויות ביצוע, בשטח. הוא אומנם נפגש עם מי שהוא נפגש. מוציא הודעה לעיתונות. יוזם משוב, מסתכסך עם נשיא בית המשפט העליון, אבל - ת'כלס - אפילו המחק האישי שלו (בהנחה שיש כזה) לא רואה אותו ממילימטר. יש לו תואר של ראש לשכה. וזהו!

ראשי המחוזות, בניצוחו ובהנהגתו של עו"ד אפרים (אפי) נוה, הקימו ויצרו - בפועל ולמעשה לשכה חלופית, שלא בטוח, כלל וכלל, שקיומה הינו חוקי ומעוגן בחוק הלשכה. כך נוצר הכנס השנתי של ראשי המחוזות באילת, במקביל לכנס השנתי שקיים הוועד המרכזי מזה שנים וקודם תחילת קיומו של כנס ראשי המחוזות באילת. אגב, כנס ראשי המחוזות באילת, בשבוע החולף, כובד בידי נשיא בית המשפט העליון, ד"ר אשר דן גרוניס ושרת המשפטים, ציפי לבני, שלא החמיצו הזדמנות זו, לתקוף - מעל במת כנס זה - משוב השופטים מבית מדרשם של ראש הלשכה, עו"ד דורון ברזילי והוועד המרכזי. כך נוצרה - בכל הכבוד הראוי - מציאות דברים מוזרה, לפי מי שעומדים בראש מערכת אכיפת החוק, נשיא בית המשפט העליון ושרת המשפטים, בצוותא חדא, פועלים להכשלת החלטה מחייבת של גוף חוקי והעומד בראשו, לפי הסמכויות שאינן ניתנות לערעור, המסורות להם, בחוק הלשכה.

הדבר המטריד אותנו - באמת ובתמים - הוא כיצד יוכל בית המשפט העליון, במצב דברים זה - בכל הכבוד הראוי - לדון בעתירה, שתוגש לו (ככל שתוגש) בידי ראש הלשכה נגד חמשת ראשי מחוזות הלשכה ש"גונבים לו הלשכה"? איך יוכל בית המשפט העליון לפסוק, בכל הכבוד הראוי - באוביקטיביות הראויה והנדרשת - בעתירה שכזו בה יטען ראש הלשכה, כי מונעים ממנו, מלפעול כראש לשכה ומונעים מהוועד המרכזי הוועד המרכזי - שהוא המוסד המבצע של הלשכה, ובידו כל סמכויות הלשכה שלא יוחדו בחיקוק למוסד אחר ממוסדותיה, לפי סעיף 11(א) לחוק הלשכה- מלתפקד כמוסד המבצע של הלשכה? איך יוכל בית המשפט העליון, לדון באוביקטיביות הראויה והנדרשת - בעתירה שמטרתה להביא לביטול כנס ראשי המחוזות באילת, שעה שנשיא בית המשפט העליון, השתתף בכנס זה, כאורח ראשי המחוזות ותקף מעל בימת הכנס יוזמת הוועד המרכזי וראש הלשכה, לחדש ולהפעיל משוב השופטים?

גילוי נאות: כותב רשימה זו עתר לבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, במסגרת בג"ץ 2334/03, למנוע החברות הכפויה בלשכת עורכי-הדין, כמו-גם החיוב הכפוי, מכוח חוק לשלם דמי חבר ללשכה ועתירתו נדחתו, בפסק-דין מתאריך 26.11.2003. במקביל, מתנהלים הליכים משפטיים ומשמעתיים הדדים בין כותב רשימה זו לבין עו"ד אפרים (אפי( נוה וועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי-הדין וועדת האתיקה ושל מחוז זה. לאחרונה הגיש כותב רשימה זו, תביעה לבית משפט השלום, בתל אביב-יפו, בגין פרסום לשון הרע נגד פרקליט וועדת האתיקה, במחוז תל אביב והמרכז, עו"ד מייק יורק-ריד, רכזת וועדת אתיקה זו, עו"ד מיכל קרסוצקי-יחזקאל ונגד וועד מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי-הדין וועדת האתיקה של מחוז זה.