לפני שנים רבות היה
הארץ עיתון ששמו המקצועי הטוב התבסס על כך שהגיש לקוראיו מידע מהימן ובדוק יחד עם מאמרי פרשנות מעניינים על משמעות העובדות. אבל זה היה מזמן - ולא עוד. כיום הארץ הוא מינשר של נקודת ראות קיצונית אחת שאותה ניתן להגדיר כפרו-פלשתינית ואנטי-יהודית. דוגמה מצוינת למהפך שחל בהארץ ניתן למצוא במאמר המערכת "השבט אמר את דברו" (7.7.14) שאין דרך לתארו אלא כאמירה אנטי יהודית בעייתית.
מאמר המערכת הוא חלק חשוב ממסורת הקיום האידיאולוגית של הארץ. בעבר הרחוק הייתה זו הבמה המרכזית להבעת דעתו של העיתון בנושאים שעל סדר היום הציבורי, במה שייצגה את האידיאולוגיה שבכירי העיתון היו אמורים להאמין בה. מסיבה זו לפחות, חשוב להבין כי מי שרצה לדעת את האמת על עמדתו של הארץ - המגדיר את עצמו כיום כ"ציוני" - חייב היה לקרוא בעיון את הטקסטים הכלולים במאמרי המערכת.
למילים יש משמעות ואני משוכנע שגם בכירי הארץ יודעים זאת, ולכן הייתי מופתע מאוד לקרוא את הטקסט שנכלל במאמר המערכת "השבט אמר את דברו", בעקבות הרצח המחריד של צעיר ערבי בשם מוחמד אבו חדיר בידי יהודים מבית שמש שהוגדרו על-ידי המשטרה כ"יהודים קיצוניים".
ואלה הדברים שראו אור בהקשר הזה (ההדגשים שלי) במאמר: "רוצחיו של אבו חדיר אינם "יהודים קיצוניים".
הם צאצאיה ובוניה של תרבות השנאה והנקמה שאותה מטפחים ומדשנים מורי הדרך של "המדינה היהודית"... נדמה כי הביטוי "יהודים קיצוניים" הולם דווקא את אותו מיעוט יהודי שעדיין מזדעזע ממעשי הרצח והאלימות הללו. אבל גם הם מבינים, שהם שייכים לשבט יהודי נוקם ונוטר,
זה שקיבל הכשר לבצע מעשי זוועה בזכות מעשי זוועה שנעשו בו".
קראתי ולא האמנתי. אבל חוסר אמונה זה אולי נובע פשוט מטעות אישית שלי בהבנת עמדת הארץ ומן העובדה שלא קלטתי שמאמר המערכת רק ניסה לרמוז כי אנחנו, תושבי ישראל, חיים גם כיום על-פי עקרונות של מסורת היסטורית רבת שנים שציוותה עלינו להשמיד את עמלק. כל מי שלמד מעט תנ"ך יודע כי המסורת מספרת שאלוהים (באמצעות שמואל) ציווה על שאול המלך לצאת למלחמה ולהשמיד כל זכר לעמלק שהוכרז כאויבו הנצחי של עם ישראל ובני ישראל מצווים למחות אותו מעל פני האדמה. וכך נכתב בספר הספרים: "לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק וְהַחֲרַמְתֶּם אֶת כָּל אֲשֶׁר לו וְלא תַחְמל עָלָיו, וְהֵמַתָּה מֵאִישׁ עַד אִשָּׁה מֵעלֵל וְעַד יונֵק מִשּׁור וְעַד שֶׂה מִגָּמָל וְעַד חֲמור".
אם כוונת מחבר מאמר המערכת הייתה שהפלשתינים הם כמו עמלק, הרי זו הסתה הקובעת שאנו, בני השבט היהודי, מבצעים את מה שהטיל עלינו צוו אלוהי היסטורי. אך אם לעומת זאת כוונת הדברים הייתה כי מישהו כיום נתן "הכשר לבצע מעשי זוועה" בערבים, היה ראוי שהדברים יובלטו לפחות בכותרת ראשית, תוך חשיפת שמם וזהותם של נותני ה"הכשר" האלה. אבל כיוון שאין להארץ כל הוכחה שאכן ניתן בימים אלה "הכשר" שכזה, הוא מסתפק בהטחת האשמות כוללניות על ציבור שלם. ומי יכול להיות הציבור הזה? כנראה רק מי שעוסק בהענקת כשרויות ומאמין במה שכתוב בתנ"ך.
אך בכך כנראה לא היה די להארץ. העיתון בחר לפזר את מררתו גם על גורם יהודי נוסף המוגדר על ידו
כ"מורי הדרך של המדינה היהודית" ומיהם אותם מורי דרך עלומים? גם את זאת הארץ אינו חושף ומותיר את פתרון התעלומה ליד הדמיון. דבר אחד ברור בהתאם למשמעות המלים: המדובר בצאצאיה ובוניה של תרבות השנאה והנקמה - אנחנו.
מנקודת ראות מוסרית יש מקום להטיח אשמה באלה שקראו בגלוי לבצע נקמת דם אלימה ברוצחי הנער הערבי. אבל מי שכתב את מאמר המערכת בחר לגנות רק את הציבור הישראלי והתעלם לחלוטין מהחטיפה שביצעו הפלשתינים חברי החמאס שרצחו שלושה תלמידי ישיבה תמימי דרך.
מנחם בגין המנוח התהדר בעבר כי "יש שופטים בירושלים" כשהוא מתכוון לכך שישראל היא מדינת החיה על-פי החוק. מן הטעם הזה אפשר לטעון כי אם יש חוק, דינו להתממש במידה שווה נגד פורעי חוק יהודים וערבים. ואם הארץ מסית בכתיבתו ובוחר להאשים רק צד אחד - ראוי היה שמי שעדיין קורא את הארץ יבין באיזה עיתון "ציוני" מדובר ויסיק את המסקנות המתבקשות.