הקלישאה הידועה מדברת על "אקדח שרואים במערכה הראשונה – יורה במערכה האחרונה". במקרה שלנו, מקהלת המוסר הבינלאומית – שהיא בת בריתם הקבועה של החמאס, החיזבאללה ושאר הצדיקים – פצחה כבר בשיר. בניגוד לאקדח הידוע המופיע רק לקראת הסיום, במקרה שלנו שומרי המוסר הצבועים מתייצבים כבר במערכה הראשונה.
עברו יומיים בלבד מפתיחת מבצע "צוק איתן", וזימרת המקהלה הידועה, כבר מתחילה להישמע בתקשורת הבינלאומית. שומרי המוסר וזכויות האדם - שכל השנה אינם משמיעים אפילו בדל ציוץ כאשר רקטות נורות ללא אבחנה על אוכלוסייה אזרחית יהודית – החלו להשמיע קולות מחאה מוכרים.
יש להם גם עכשיו קייס מקורי: לא רק שישראל מפעילה כוח באופן לא פרופורציונלי (נימוק מסורתי), אלא שאין לה בכלל זכות מוסרית להתלונן! פשוט, מייללים יפי הנפש המערביים, זה לא כוחות! לישראל יש "כיפת ברזל" הנפלאה ואילו לחמאס המסכן יש רק ארטילריה פרימיטיבית...
במלים פשוטות: ישראל חייבת להפסיק מיד את התקפותיה על עזה. מותר יהיה לה לתקוף רק אם יהיו לה כמות כזו של קורבנות שתאזן את המספר ההולך וגדל של קורבנות בצד הפלשתיני. בשפה מקברית נוראה: אתם שם בישראל, תפסיקו להתלונן. אין לכם מספיק הרוגים.
צופי ערוץ 2, למשל, יכלו לצפות אמש במפגן צביעות אופייני, באדיבות רשת "סקיי" הבריטית. הכתב הבריטי היפנה שאלה לנציג צה"ל: "ארגוני זכויות האדם טוענים שישראל מבצעת
פשעי מלחמה בעזה...". זהו, במשפט שדה כבר נמצאו האשמים במתרחש, ועכשיו לא נותר אלא לקבוע מה יהיה עונשם. איזשהו גולדסטון תורן מאחת המדינות שהן מבצרי חופש מובהקים כמו סוריה, לוב, רוסיה או זמביה, יימצא, ואפשר גם לשער מי יסייע לו למצוא חומרים מרשיעים.
כאשר מיתמר עשן מעל המזרח התיכון, הבריטים הם שמובילים בדרך כלל את מצעד הצביעות בכמות הטפות המוסר נגד הפעלת כוח בלתי מידתית מצד ישראל. בנושא הזה אין בכלל תחרות בין ה"גרדיאן", ה"אינדיפנדנט" או ה"בי.בי.סי". הסיבה לכך פשוטה. יש להם ותק עצום בתחום.
כל מי שבקיא בתולדות מלחמת העולם השנייה יודע כי האחרונים(!) הזכאים להטיף למישהו מוסר על שימוש מופרז בכוח הם הבריטים. אפשר להזכיר בהקשר זה כמה וכמה דוגמאות, אבל נסתפק באחת. אולי המפורסמת בהן. הפצצת בירת סקסוניה, דרזדן.
זו לא הייתה העיר הגרמנית היחידה שספגה הפצצה אווירית שגרמה לתוצאות דומות לאלו של פצצה גרעינית. קדמו לה המבורג, דרמשטאט והיילברון. וזה רק על קצה המזלג. אולי בשל היותה של דרזדן שכיית חמדה ארכיטקטונית או מכיוון שמדובר היה במתקפה אווירית כבדה בהיקף שגם היום הוא בלתי ניתפס, הפצצת דרזדן עוררה פולמוס ציבורי בעיקר בבריטניה אבל גם בארה"ב, פולמוס שנמשך עד היום סביב השאלה האם הייתה הצדקה להתקפה שכזו.
זו הייתה מתקפה משותפת של כוחות בריטיים ואמריקניים. החלו בה ב-13 בפברואר 1945 (כלומר, 3 חודשים לפני תבוסת גרמניה) 796 מפציצים כבדים של בריטניה וסיימו 527 "מבצרים מעופפים" אמריקניים, שתקפו בארבעה גלים והמטירו על העיר 3,900 טון של פצצות.
מכיוון שנעשה שימוש בשילוב הרגיל של פצצות המכילות חומר נפץ רב עוצמה ופצצות תבערה, פרצה בעיר תבערה אדירה שלהבותיה נראו למרחק של 150 ק"מ. סופת האש העזה ינקה בכוח אדיר את האוויר מסביבתה וגרמה למותם של אלפים. רבים נלכדו באספלט המבעבע של הכבישים או בעופרת המותכת שנזלה מן הגגות. מספר ההרוגים נאמד ב-25 אלף (אין מספר מדויק).
אפילו בבריטניה, שסבלה קשות מהבליץ הגרמני, היה מי שהעלה סימני שאלה ביחס להצדקה שהייתה למתקפה אווירית כה ברוטאלית. הגיעו הדברים לידי כך שראש ממשלת בריטניה הכריזמטי וינסטון צ'רצ'יל, נבהל מקמפיין "ההפצצה האסטרטגית" של גרמניה שבו תמך, והעביר לפתע סיכום לראשי המטכ"ל, לפיו "הריסת דרזדן תשאיר סימן שאלה רציני על התנהגות בעלות הברית בהפצצות".
צביעותו של צ'רצ'יל העלתה את חמתו של מרשל האוויר סר צ'רלס פורטל, ממפקדיו של חיל האוויר הבריטי, שדרש מצ'רצ'יל לחזור בו מקביעתו. בשנים האחרונות יש למשגיחי הכשרות מן הממלכה המאוחדת, ולא רק להם, מטרה נוחה ומועדפת לביקורת. ישראל.
כותרת השנה
"כל אחד הוא מטרה", הכותרת הזו פורסמה ביום חמישי (10 ביוני), בביטאון הפלשתיני בשפה העברית הארץ, מעל רשימה של
עמירה הס.
שחס וחלילה אל תתבלבלו! זו אינה שיחה עם גננת מנחל עוז או מנתיב העשרה. הכותבת כמובן גם ל א מתארת את דפוס הפעולה הקבוע של החמאס ושאר ארגוני זכויות האדם העזתיים. היא מקוננת על הירי ללא אבחנה של... ישראל על עזה.
כותרת השנה ללא מתחרים. ללא הארכה וללא פנדלים. פשוט מנצחת ודאית בנוק-אאוט.
למקרה שבנק המטרות של הס ושאר שותפיה לסבל הפלשתיני יאזל, להלן הצעה לעוד כותרת ברוח המתאימה: "ישראל מואשמת בשימוש על-אנושי בכיפת ברזל" (כותרת משנה: "החמאס: שום ארגון צדקה בעולם עוד לא נתקל בטכנולוגיה ברוטאלית כזו").
"איש דת" מוסלמי
ידיעות אחרונות ביקש לצייד את קוראיו במידע על קשת הטילים והרקטות שמשגרים החמאס ובני בריתו מעזה. לכן פירסם העיתון פרטים ואיורים של הארסנל הזה, לרבות מידע על מקור שמם של כלי נשק אלו.
איני רוצה לחשוד בכשרים, אבל הטקסט המכובס שיובא להלן מתיימר להסביר את מקור שמה של רקיטת ה"קסאם". לא נגענו ולא קיצרנו: "נקרא על שם עז א-דין אל-קסאם, איש דת מוסלמי קיצוני שפעל בארץ בראשית המאה העשרים".
זה הכל? כך בלי בושה מגמדים את קומתו ומעלליו רווי דם יהודי של מי שנחשב לדמות מופת בלאומנות הפלשתינית הכי רצחנית (ולכן על-שמו נקראים גדודי עז א-דין אל-קסאם של החמאס). ח"כ
חנין זועבי בטח לא תעבור על הסילוף הזה בשתיקה.
שייח' עז א-דין אל-קסאם נולד בכלל בסוריה (כלומר, פלשתיני מקורי). הוא נדון למוות ע"י צרפת בשל רצח, ברח בשנת 1921 לחיפה והתמנה לאימאם של מסגד אלאיסתיקלאל, בשכונת ואדי סאליב. הקים את כנופיית "היד השחורה" שביצעה פעולות רצח וחבלה באזור חיפה והגליל. כנופייה שבין השנים 1931-33 רצחה 8 יהודים בבלפוריה, כפר חסידים, כפר יחזקאל ונהלל.
ב-7 בנובמבר 1935, רצחה הכנופייה ליד הר הגלבוע את סמל משטרת המנדט ומפקד משטרת שאטה, משה רוזנפלד הי"ד. בעקבות הרצח הזה פתחה משטרת המנדט במצוד נרחב, וליד הכפר יעבד כותרה הכנופייה ובתום קרב שנמשך כשעתיים, השייח' – סליחה "איש הדת" – חוסל יחד עם 4 מאנשי הכנופיה.
מכיוון שבית הקברות המוסלמי בחיפה היה מלא, הוחלט שעז א-דין ייקבר בבית הקברות המוסלמי החדש, בכפר בלד א-שייח' (היום, בלב העיר נשר). מאז נקבר בו אל-קסאם ב-1935, הפך הכפר בלד א-שייח' מוקד קבוע של אלימות ורצח כלפי תושבי השכונות היהודית באיזור. משם גם יצאו בפרוץ מלחמת השיחרור מרבית רוצחי 39 מפועלי בית הזיקוק בחיפה. מורשת השייח' אל-קסאם אכן נלמדה.
בקיברו של השייח' מטפלים היום נציגי התנועה האיסלאמית בישראל. שלא תגידו שאתם מופתעים.
