להתגרש מבלי להרוס לילדים את החיים

החלום ושברו לכל אחד ואחת מאתנו יש חלום, ציור ילדות, ובו אבא, אמא, ילדים (רצוי שלושה) ובית עם גג רעפים אדום, חלון, דלת, שביל, עץ בחצר ופרחים בגינה. אולם מה קורה כשאימא ואבא אינם מסתדרים, כשהם כבר אינם אוהבים, מה קורה כאשר כל אחד מהם רוצה לצאת לדרך נפרדת בתקווה להגשים את חלומו במקום אחר? ציור הילדות נקרע. ומה קורה לילדים שבציור?... ובעצם, מה קורה לילדים במציאות? כל בני זוג שהגיעו אליי לייעוץ לקראת הגירושין, גם אם היו בשיא המאבק ביניהם, בעיצומה של המלחמה הגדולה, אמרו לי שלפני הכול היו רוצים להגן על ילדיהם ולפעול לטובתם. כולם, ללא יוצא מהכלל, הצהירו בפניי: "איננו רוצים לערב את הילדים בתהליך הזה," או - "אנחנו מוכנים לוותר על הכול, ובלבד שהילדים לא ייפגעו". אין הורים שאינם רוצים לעזור לילדיהם להתמודד עם משבר הפרידה שלהם, עם פירוק החלום. כולם מביעים את רצונם למזער את הנזק שעלול להיגרם להם ולסייע להם להתמודד עם הבשורה הקשה, עם הכאב ועם הפחדים. מה גם שלפעמים הפרידה או הגירושין יובילו לעזיבת הבית המוכָּר ולמעבר לעיר אחרת, שבה ייאלצו להתחיל הכול מחדש, שינוי שאינו פשוט כלל ועיקר, בכל גיל. אלא שלמרות הכוונות הטובות, במהלך הגירושין ההורים מתרכזים לא אחת במלחמה ביניהם, וכן, בכאבם ובאובדנם האישי. גם אם ההורה סבור שהוא קשוב לילדיו, רואה אותם ומכיל את כאבם, ברוב המקרים הוא מבחין רק במצוקותיו שלו ולא באלה של ילדיו. קשה להאשים אותו בכך. ניהול ההליכים המשפטיים מתיש ביותר ולעיתים קרובות מותיר את בני הזוג מרוקנים, חסרי כוח ונטולי משאבים רגשיים. גם מעֶבר להליכים הפורמליים, לאחר חיים משותפים שנמשכו שנים רבות, הפרידה לעולם אינה קלה. איש אינו יכול לחתוך באבחת חרב חדה את הקשר עם האדם שהיה בעבר הלא-רחוק חברו הטוב ביותר. זהו תהליך הכרוך במורכבות רגשית רבה. בשל קשיים ניכרים אלה, אנשים העומדים על סף פרידה עלולים לנטוש את כישוריהם האישיים והחברתיים הטובים ולסגל לעצמם דרכי התנהגות שאינן מתאימות לאופיים, כיוון שהם חשים באובדן שליטה על חייהם. אך גם כאשר הם נקלעים לעין הסערה אסור להם לשכוח, שלמעשה הבחירה נמצאת בידיהם והתגובה לכל אירוע, פנימי או חיצוני, תהיה תמיד באחריותם.

להתגרש בכבוד

בהקשר זה רצוי שתשאלו את עצמכם: האם אנו ראויים להתגרש בכבוד, האם הילדים שלנו ראויים לכך שנימנע מלהרוס את חייהם בתהליך גירושין מכוער? אני מציעה שתכתבו על פתקים את כל התשובות, הנימוקים והסיבות ותמקמו אותם בכל מקום: בעבודה מעל מסך המחשב, על המקרר, במכונית או בתיק. הבהירות הזו היא המצפן שלכם. ידועה האמרה כי זמנים רעים אינם נשארים לנצח, אם כך כשהמשבר יחלוף - מה נחשוב על עצמנו? האתגרים שמביא אתו תהליך הגירושין עשויים לאפשר לנו ללמוד, לצמוח ולהעלות את חיינו לרמה חדשה.

הידעת?

מחקרים קובעים, שכאשר הורים מצליחים לסיים את נישואיהם תוך שיתוף פעולה ביניהם ומתן תשומת לב לילדיהם, הם מגנים על הילדים מפני השלכות שליליות בעתיד. לעומת זאת, הורים הממשיכים במאבק גם לאחר הגירושין פוגעים ביכולתם של הילדים להסתגל למצבם החדש.

הגדלת עוגת המשאבים המשפחתית

גם אם כל אחד מכם רוקם בנפרד חלום שאינו כולל, מן הסתם, את בן הזוג שממנו אתם עומדים להיפרד, תמיד יש מקום לתאר באוזני הילדים את העתיד המשותף שלכם אִתָם, דבר העשוי לנסוך בהם ביטחון ולהרגיע אותם. דווקא מפני שתקופה זו קשה כל כך מבחינה רגשית, חשוב שיהיו לכם עקרונות מנחים, אסטרטגיה ותוכנית פעולה. מטרת-העל שלכם צריכה להיות ברורה ומוגדרת: להתגרש בכבוד מבלי לפגוע בילדים. אינכם צריכים להתפשר לשם כך או לוותר על טובתכם האישית אלא להגדיל את עוגת המשאבים המשפחתית.

הדבר דורש נקיטה של מספר צעדים.

הצעד הראשון הנו ההבנה שקיים צורך מהותי בתקשורת מסוג חדש. כל דרכי התקשורת חייבות לעבור שינוי ארוך טווח, לפיכך מוטב שתפנו זרקור כלפי עצמכם ותיקחו אחריות על התנהגותכם. ילדיכם עוקבים אחר כל פעולה שאתם עושים, הם בוחנים את דרך ההתמודדות שלכם, מסתכלים ולומדים. הם בודקים איך אתם מתייחסים אל ההורה השני שלהם, מסתכלים ולומדים. אם אתם צועקים, הם לומדים לצעוק בשעת משבר; אם אתם מקללים, הם לומדים לקלל; אם אתם מרכלים, הם לומדים לרכל; ואם אתם משפילים את הזולת, אף הם יעשו כמוכם. הם עוקבים אחריכם ורואים גם איך אתם מתייחסים אליהם, ולא פחות מכך, האם אתם מתייחסים אליהם? האם אתם רואים אותם, אולי אתם משתפים אותם בנושאים שכלל אינם מעניינם, אולי אתם מפחידים אותם, באיזו דרך אתם מנסים להרגיע אותם? הם צופים בכם ובודקים איך אתם מתארגנים מחדש בחייכם, אם אתם מתכנסים אל תוך עצמכם בדיכאון - הם ילמדו שזו הדרך לנהל משברים; אם אתם שקועים כל העת בתכנון המאבק עם ההורה השני, ושוקלים איך לנקום בו ולהרוס את חייו - הם יחקו אתכם בעתיד. הורים, ילדיכם מביטים בכם ללא הרף ומפנימים את דרך התנהגותכם. הכוח בידיכם, האחריות היא שלכם, אתם חייבים לקחת נשימה עמוקה ועוד אחת, ולדרוש מעצמכם יותר. אין ספק שאם הם ילמדו מכם כיצד לפעול בצורה נכונה, מהי האסטרטגיה המתאימה לכל בני המשפחה, כיצד לקבל את האחר ולהכיל לא רק את הכאב האישי אלא גם את כאבו של הזולת - הם יגדלו ויהפכו לאנשים טובים יותר. כך בבגרותם תהיה להם יכולת לנהל מצבי משבר בדרך הולמת והם לא יאפשרו למצבי המשבר 'לנהל אותם'. יש סרטון ביו-טיוב שעוסק בדיוק בנושא זה. בחרתי להפנות אתכם אליו כי לדעתי, חשיבותו רבה לכל הורה. אותי הוא מרגש כל פעם מחדש: אני מזמינה אתכם להקדיש לו את הדקות הבאות, ייתכן שהוא ישנה את דרך החשיבה שלכם ואולי אף את חייכם. הצעד השני להגדלת עוגת המשאבים המשפחתית נוגע בהבנה מה קורה לילדים במסגרת תהליך הגירושין מבחינה רגשית, פסיכולוגית, פיזית ומשפטית. בנושאים אלה ניגע בהרחבה בהמשך. הצעד השלישי הוא לקיחת אחריות ונקיטת פעולה. אולי העשייה תהיה כרוכה במחיר רגשי ואישי כבד, אבל בפועל, אין דבר שאינכם יכולים לעשות, בין אם למען עצמכם, ועל אחת כמה וכמה - למען הילדים. בעידן האינטרנט והטלוויזיה אין כל קושי להשיג מידע, הוא זמין ונגיש לכל אחד. החלק המורכב והקשה הוא ליישם ידע זה. בנג'מין ד'יזראלי אמר: "האדם אינו יציר הנסיבות, הנסיבות הן אלה שנוצרות על-ידי האדם." משמעות הביטוי ברורה: האחריות היא בידיכם. החזרת השליטה לחייכם אמורה להיות אחת ממטרותיכם המרכזיות, ויתרה מכך, השליטה בנסיבות החיים החיצוניות מתחילה משליטה פנימית.

מה אם כן עובר על ילדינו כאשר אנחנו מתגרשים?

הגירושין הם 'המפץ הגדול' של המשפחה, כך לפחות הילדים חווים זאת. הם אינם נשאלים אם הם רוצים או אינם רוצים שהוריהם יתגרשו, ולמעשה הם נמצאים ב'מצב מלחמה'. עולמם חרב, בניין אחר בניין נופל, ומאחר שהם ילדים, הם אינם יכולים לדמיין איך ייראה עתידם עם סיום תהליך הגירושין.

הידעת?

הגירושין נתפסים כאחד מן המשברים הקשים ביותר עבור המשפחה. רוב הילדים מתנגדים לגירושי הוריהם, להוציא ילדים שנחשפו לאלימות קשה. ילדים רבים עלולים לראות את ההורה שעזב כמי שכביכול מוותר דווקא עליהם. המחקרים טוענים שילדים מתמודדים עם שני שלבים משמעותיים: הראשון, עצם קבלת ההודעה על הגירושין, או גילוי התהליך, והשני, ההתמודדות עם הפרידה הפיזית בין ההורים, עזיבת אחד מהם את הבית, או מעבר שניהם לבתים נפרדים.

מה מרגישים הילדים בעת ההודעה על הגירושין?

רבות דובר על כך, שכאשר נודע לילדים שהוריהם מתכוונים להתגרש הם מרגישים תחושת אובדן, צער, כעס, עצבות ובדידות, תחושות המזכירות את חווית האבל. יש ילדים שמתכחשים למצב החדש ואף עלולים להדחיק אותו ולהתנהג כאילו אינם מושפעים ממנו כלל. אך מאחר שילדים סבורים בדרך כלל שהעולם סובב סביבם, בהתאם לשלב ההתפתחות הרגשית שבו הם נמצאים, הם עלולים לחוש רגשי אשם ולומר לעצמם: הוריי מתגרשים בגללי, הם רבו על החינוך שלי, על החברים שלי. אבא או אם לא רוצים להיות אתי מאחר שאני לא מעניין מספיק, לא מצטיין ולא עוזר בבית. לעומת זאת, יש ילדים שחשים עוינות וכעס רב כלפי הוריהם, בנבדל מן הכעס על המציאות שנכפתה עליהם. מאחר שכאמור הילדים אינם מסוגלים לדמות את המצב העתידי אחרי הגירושין, מתפתחת אצלם גם דאגה קיומית, המתבטאת בתחומים רבים, ובמרכזם המישור הכלכלי - האם יהיה לנו מספיק כסף כדי לקנות אוכל, בגדים ומשחקים, האם יהיה לנו מקום שנוכל לגור בו? ילדים גם דואגים להוריהם - איפה אבא יגור, מה הוא יאכל, מי יהיה אחראי לו, מה יהיה עם אמא, איך היא תסתדר בלי אבא, מי ידאג לה?

מה מרגישים הילדים בזמן תהליך הגירושין?

במחקר שערכה אורית קופרשמיט היא פילחה סוגים שונים ומגוונים של התנהגויות ילדים: יש כאלה המנסים לתווך בין הוריהם; ישנם ילדים שמזדהים עם אחד ההורים ותומכים בו; נערים ונערות בתחילת גיל ההתבגרות עלולים לברוח מן הבית; חלק מהם מפתחים את הפעילויות החברתיות שלהם ומבלים בחוץ במשך רוב שעות היום, כדי שלא להיות מעורבים במתרחש בבית; רבים מוצאים מפלט בספרים או בעולם הדמיון; ואחרים עלולים להגיב בצורה תוקפנית במטרה למשוך את תשומת לבם של ההורים, וזו הדרך שבה הם מבטאים את הכעס וחוסר האונים שלהם. ישנם הבדלים בין תגובות הבנים והבנות. בנים מביעים בדרך כלל כעס והתנגדות כלפי אמותיהם מפני שהן לא גילו יתר סמכותיות, ואילו בנות רואות בעזיבת האב את הבית כישלון אישי שלו. בנוסף, מניסיוני, בנים רבים מנסים לתמוך אם, ההופכת לאישה חלשה ובלתי סמכותית, ולמעשה חל בכך היפוך תפקידים בין האם והילד. לעומת זאת יש בנות שכועסות מאוד על אמן על חולשתה, במיוחד אם היא נוטה לקבל על עצמה את תפקיד הקורבן. ולבסוף, תופעה שכיחה ומדאיגה: ילדים רבים נקלעים לקונפליקט נאמנויות, ועקב כך עלול להתערער אצלם האמון בגברים או בנשים ולעיתים אפילו בעולם המבוגרים בכלל.

מה מרגישים הילדים לאחר סיום תהליך הגירושין?

בסופו של דבר הילדים מבינים את המציאות החדשה ומשלימים אתה. הדבר קורה בדרך כלל לאחר תקופה של כ-18 חודשים, אך כבר לאחר כ-6 חודשים הרגשתם משתפרת והם מסתגלים למצבם החדש. מובן שילד יוכל להסתגל בצורה טובה יותר למפנה בחייו אם לא יחול שינוי במקום המגורים שלו, בבית-הספר או בסביבה החברתית שאליה הורגל. גם לפניוּת הרגשית של ההורים להבחין בילד ובמצוקותיו יש השפעה מהותית על הסתגלותו לגירושין. גורמים נוספים עשויים להקל על הילד לקבל את התהפוכות שחלו בחייו, וביניהם, הקפדה על לוח זמנים קבוע של מפגשים עם ההורה שעזב וכן, לינה בביתו, ובאופן זה תתאפשר שמירה על קשר יציב והמשכִי עמו; עידוד הילד לקיים שיחות עם ההורים על נושא הגירושין; והימצאותו בסביבה המקבלת את הגירושין כנורמה. מלבד הנסיבות שהוזכרו למעלה, אחד הגורמים המשמעותיים שמשפיעים על הסתגלות הילדים למצבם החדש הוא עוצמת העימות בין ההורים.

כיצד מבטאים ילדים את התסכול שהם חשים?

ילדים בגילאים שונים חווים את הגירושין בדרכים שונות ומבטאים את רגשותיהם בהתאם לגילם. הגיל גם ישפיע על הדרך שבה כל אחד מהילדים יתמודד בעתיד עם הקמת תא משפחתי משל עצמו. אנסה לפלח את ההשפעה בהתאם לקבוצות הגיל השונות, אך מובן שהחלוקה תלויה לא רק בגילו הכרונולוגי של הילד אלא גם בהתפתחותו הרגשית.

הגיל הרך

ילדים, שהוריהם התגרשו כאשר היו בגיל הרך, אינם זוכרים למעשה את ביתם כבית נורמטיבי ומתפקד, שיש בו שני הורים המטפלים בהם. הם אינם מבינים את השינויים שחלים בחייהם ולכן חווים בעיקר חרדה ובלבול. כמו-כן הם מתקשים להפנים את לוחות הזמנים שבהם עליהם לבלות עם כל אחד מן ההורים, והדבר משפיע על תחושת חוסר היציבות האישית והרגשית שלהם. ילדים בגיל הרך חשים דאגה קיומית ורגישים לתחושת הבדידות הקיימת אצל כל אחד מההורים, ולפיכך הם נוטים לכעס ולהתפרצויות זעם כלפי האחים או החברים בגן, וסובלים מקשיי שינה וקשיי פרידה, אשר גורמים להם להיצמד להוריהם. לעיתים יש אצלם גם נסיגה בשליטה על הצרכים.

גיל בית-הספר היסודי

ילדים שגילם בזמן הגירושין הוא עד עשר או אחת-עשרה שנים עלולים לחוש צער עמוק ופחדים, ולחוות קשיי שינה ואכילה. הם מרגישים געגועים וכמיהה להורה, בדרך כלל האב, שגר מחוץ לבית. לפעמים מתפתחות אצלם תגובות פסיכוסומאטיות וההורים צריכים להיות ערים לכך. במקרים אחרים תתגלה אצלם התנהגות רגרסיבית-ילדותית תוך כדי תהליך הגירושין. בדרך כלל תגובות אלה פוחתות או נעלמות לאחר שנה עד שנתיים, אם כי קיים סיכון שאצל ילדים מסוימים שחוו קשיים עוד קודם למשבר הגירושין, התגובה עלולה להפוך לכרונית.

בכיתות הגבוהות של בית-הספר

לילדים שגילם נע בין עשר לארבע-עשרה שנה יש יתרון מסוים על פני הצעירים יותר, מאחר שזיכרון התא המשפחתי היציב כבר נטמע בתוכם. לדבריה של ד"ר סוזן זיידל בספרה המצוין "להתגרש ולהישאר חברים", אשר עוסק בהשפעות הגירושין על ילדים, הבסיס המוצק של הבית שהילדים חוו לפני הנישואין, מהווה מקור לכוח נפשי עבורם. בגיל זה הם נוטים להפגין יכולת טובה של אינטגרציה והתמודדות.

בחטיבת הביניים ובתיכון

בני נוער בגיל זה חשים מבוכה ובושה בזמן תהליך הגירושין. הם מתקשים להבין את הוריהם ונוטים לשקר בנוגע למצבם בבית. הישגיהם בלימודים נמוכים משל ילדים אשר חיים במשפחות שלמות, ומחקרים מסוימים מוכיחים שהם מרגישים דחויים יותר ואף נוטים למצבי רוח תוקפניים ולהתפרצויות. גם הדימוי האישי והמשפחתי של בני נוער אלה נמוך יותר מאשר אצל חבריהם. בנות להורים גרושים הן בעלות דימוי עצמי נמוך משל הבנים. לאור חלוקה זו על-פי גילאי הילדים, קיימת חשיבות רבה מאוד להעברת מסרים באופן המותאם לגילו של כל אחד מהם. יש להסביר לכל ילד את המתרחש בבית, תוך התאמת השיח והמידע ליכולות הרגשיות שלו ולהתפתחותו. כך תישמר אצלו רמת ודאות גבוהה ויכולת שליטה בחייו. לצערנו, ללא קשר לגיל, כמחצית מהילדים מתפתחים לאנשים בעלי הערכה עצמית נמוכה, הם דאגנים וזועמים, ובחלק מן המקרים אף יתקשו בעתיד בבחירת בני זוג וביצירת מערכות יחסים יציבות. עם זאת חשוב לדעת שיש כאן גם 'צפירת ארגעה': המחקרים קובעים כי המחצית השנייה של הילדים מתפתחים לאחר הגירושין כאנשים נורמליים. יתר על כן, קיימת קבוצה לא קטנה של ילדים, שתהליך הגירושין מצליח לגרום להם לצמיחה מתוך המשבר, בסגנון של "מה שלא הורג - מחשל". דווקא מצבי הלחץ והצפייה בהורים המתמודדים בהצלחה עם מצוקותיהם, מביאים לחידוד יכולתם לטפל במצבי משבר ומאפשרים להם להפיק לקחים, להסתגל למציאות המשתנה ולתפוס את חייהם כהווייתם, באופן ריאלי ומותאם. תפיסת ההורים כאנשים שיכולים לשגות לפעמים, והיכולת לזהות את הטעויות ולהבין שהן ניתנות בדרך כלל לתיקון - מסייעות לאותם ילדים לגדול כמבוגרים המסוגלים להכיל את השונה. כמו-כן, גדולים הסיכויים שאותם ילדים יקימו בעתיד מערכות זוגיות טובות. ניתן לסכם ולומר, שלאופן הניהול של תהליך הפרידה ישנה השפעה ברורה ומכרעת על מצבם הרגשי של הילדים בכל גיל. הורים הלוקחים אחריות על חייהם ועל חיי ילדיהם ינהלו את הגירושין בחוכמה, ויקצרו ככל האפשר את תהליך הפרידה, תוך שיתוף פעולה במסגרת הסכם גישור או ניהול משא-ומתן. לעיתים הם גם ייעזרו ביחידות הסיוע של בית המשפט. על אפשרויות אלה נרחיב בהמשך. בחירה בדרך ההפוכה של ניהול מאבקים משפטיים ואיבוד שליטה על המצב עלולה לגרום לילדים, בין היתר, לתפוס את מקום הוריהם ולהפוך ל"ילדים הוריים". קורה שילד מרגיש שההורה שלו פגיע עד כדי כך שהוא צריך להגן עליו, ובעקבות כך הוא מסרב ליצור קשר עם ההורה השני, ולפעמים אף מפתח חוסר אמון מוחלט בעולם המבוגרים. תופעות אלה הינן פוגעניות ביותר עבור הילדים.

אז מה המתכון הנכון? או − כיצד להתגרש מבלי לפגוע בילדים?

היחסים והתקשורת בין ההורים ההגדרה העצמית של ילדים נובעת מקבוצת ההתייחסות הקרובה אליהם - הוריהם. ילד יודע שהוא נולד לשני הוריו ובגופו חבוידנ"א של שניהם. עצם החשיבה שאחד מההורים אינו לגיטימי, אלא "פושע", "בוגד", או בעל תכונה בסיסית שלילית אחרת, גורמת לילד לתהות בחרדה: האם גם אני כזה? הרי מחצית ממני נוצרה מאבא, אם הוא פושע, אולי גם בי מסתתר פושע? אם נאמר על אימא שלי שהיא בוגדת, יצאנית או גנבת, אולי גם בי חבויות התכונות האלה? שהרי דמה זורם בעורקיי. שלמות נפשו של הילד קשורה קשר ישיר ובלתי אמצעי עם הלגיטימציה שניתנת לשני הוריו. ההגדרה העצמית שלו כבן או כבת מבוססת על שמירת הקשר שלו עם שניהם, וגיבוש הזהות שלו נובע מן היחסים עם כל אחד מהם. ומכאן, מטרת ההורים חייבת להיות זהה ומאוחדת: להציג בפני ילדיהם שתי דמויות הוריות רבות השפעה, ולוודא שהקשר ביניהם יהיה טוב, מקדם ומכיל. כל הורה חייב גם לעודד את הקשר בין ילדיו לבין ההורה השני, כדי למנוע מאבק נאמנויות. מובן שלפני הכול, כל אדם העומד בפני גירושין חייב לברר לעצמו בצורה מעמיקה מהי זהותו העצמית וכיצד הוא רוצה לחיות את חייו מעתה. כדי להיות מסוגל ליצור קשר חיובי עם ההורה השני עליו להחליט מה הוא מתחייב להשיג בסוף התהליך עבור עצמו ועבור ילדיו, ולקבוע את אמות המידה שלפיהן ינהל את חייו בתוך תהליך הגירושין. קל לנו מאוד לגלוש לאחר הגירושין להתנהגויות לא מקדמות ולשקוע במצב נפשי קשה וכבד, הרי הכול משתבש וחלום המשפחה המאוחדת מתנפץ. לעיתים קרובות הגירושין באים בעקבות בגידת בן הזוג באמון שלנו בדרך זו או אחרת, בין שזו בגידה כלכלית ובין שמדובר בבגידה בקשר הזוגי. קל לנו גם להמציא תירוצים מדוע אנחנו מתקשים להסתגל לתהליך הגירושין, ובשל כך להוריד את אמות המידה שאנו מבקשים לסמן לעצמנו. על כל הורה לקבוע לעצמו, אם כך, יעדים וסטנדרטים שעל פיהם ראוי שיחיה, וגם אם קיימת הסתה או התגרות מצד ההורה השני, רצוי שלא להיגרר אחריהן, אלא להישאר נאמנים לקריטריונים שנקבעו מראש. לאחר שהבנו את מקומו של הילד ואת תפקידו של כל אחד מאתנו כהורים, האלמנט החשוב הבא יהיה פיתוח תקשורת ישירה וטובה בינינו. תקשורת כזו ושיתוף פעולה בכל הנוגע לתפקידנו כהורים, יצמצמו בהחלט את השפעת החשיפה של הילדים לקונפליקט מתמשך. לעומת זאת – עימותים, ויכוחים, צעקות ושיח משפיל בין ההורים יגרמו לחרדה אצל הילדים, וישפיעו באופן ישיר על חוסר הביטחון שלהם.

ומספר טיפים נוספים:

• לא מומלץ לספר לילד על הגירושין ברגע האחרון ורצוי להודיע על כך לכל הילדים יחד.

• חשוב להבהיר לילדים שוב ושוב שהגירושין אינם באשמתם, לדבר בישירות ובפתיחות ולתת להם לגיטימציה להיות עצובים, כעוסים ומתוחים. להסביר להם שהתקופה הקרובה תהיה מורכבת ומאתגרת לכל המשפחה, ועל אף זאת תעשו הכול כדי להיות קשובים למצוקותיהם.

• כדי ליצור ודאות בעולמם המתערער של הילדים, כל ילד אמור לדעת היכן יישן בלילה שלמחרת. חשוב לצמצם במידת האפשר את השינויים שמתרחשים בחיי המשפחה, ולעכב מעט, אם הדבר אפשרי, את המעברים לדירה חדשה, לבית-ספר בלתי מוכר או לסביבה חברתית שונה. שינויים אלה עדיף שייעשו בשלב מאוחר יותר.

אני ממליצה מאוד לקרוא את ספר הילדים "מי בא למסיבה" של הסופרת לימור שושן. זהו ספר שבוחן באופן תמים ומנקודת מבטו של ילד את תהליך הגירושין של הוריו, ועוסק בפחדים העמוקים ביותר שהילדים חווים. לאחר שתקראו בעצמכם את הספר העדין והרגיש הזה תוכלו לקרוא אותו גם באוזני ילדיכם.

בן זוג חדש

אלמנט נוסף, חשוב מאין כמותו, שיש לתת עליו את הדעת, הוא כניסתו של אדם שלישי לחיי הילדים. כאשר אחד מן ההורים מוצא בן או בת זוג חדשים, הדבר מחייב הסתגלות נוספת, משמעותית ביותר. לעיתים קרובות מצטרפים למשפחה גם ילדיהם של בני הזוג החדשים. אם 'מיזוג' זה יצליח, ההשתלבות תהיה קלה ונעימה, אך במקרים רבים מתרחשות התנגשויות בין הילדים, והן תורמות לחוסר יציבות במשפחה שהתרחבה.

תמיכת הסביבה

בכדי להתמודד בדרך טובה עם תחושות התלישות וחוסר האמון שמרגישים ילדים, חשוב ביותר לזכות בתמיכת הסביבה. סביבה תומכת מהווה גורם חשוב למבוגרים לא פחות מאשר לילדים. עוד בתחילת הדרך כדאי להבהיר לאנשים הסובבים אותנו, שגירושין אינם מחלה ולא כישלון של אף אחד מן הצדדים. זוהי עובדה, חלק מתהפוכות החיים. ברגע שאנו נתייחס לכך בצורה נכונה, גם הם יקבלו את התהליך שאנו עוברים בדרך טבעית. חשוב שסבים, סבתות, דודים, דודות וחברים קרובים יהיו שותפים למתרחש בחיינו, כך יוכלו להוות קבוצת התייחסות ותמיכה עבורנו ועבור הילדים כאחד.

התייעצות עם אנשי מקצוע

עם זאת ברגעי משבר, אם אתם מרגישים שספינת חייכם מיטלטלת בין הגלים הגבוהים וקשה לכם לנווט אותה בעצמכם לחוף מבטחים, תוכלו לבקש סיוע מ'אנשי ים' מנוסים. מאחר שקהילת הגרושים הפכה עם השנים לגדולה ורחבה מאוד נוצרה סביבה רשת של אנשי מקצוע מעולים, עובדים סוציאליים קליניים, פסיכולוגים או מאמנים לגירושין, ומטרתם כולם לעזור למשפחות לעבור את השלב הקשה בחייהן. מומלץ מאוד להיפגש עם איש מקצוע, ולו לפגישה אחת, הוא יעניק לכם מן הידע והניסיון שלו. "מי שהופך למנצח הוא אותו ילד שלמד לכאוב ולהתחזק, שידע לקבל תמיכה כאשר נזקק לה וגם לתת אותה כשנזקקו לה אחרים, וזה שיכול לראות מעבר לקושי ולכאב ולחוש שהוא צומח מתוך המשבר", (Hetherington, 1989).