לשפשף את העיניים ולא להאמין: מבצע "צוק איתן" הצליח ללבות את האש לא רק בחזית הצבאית של עזה. לא פחות ממנה נטושים בעטיו קרבות די עזים גם בחזית הפוליטית עצמה.
אל מול הפגנות-מחאה ותמיכה סוערות במדינות הרבות שמעבר לים - ניטשת בארץ, בכל עוצמתה, מערכה ארורה ועקובה מדם בין מחנות הימין והשמאל על "צודק"-"לא צודק" במבצע.
הצרה הגדולה היא שההתנצחות הגלויה בין שני המחנות היריבים האלה רק משחקת לידיו של אויב, המעוניין לשפוך כמה שיותר שמן למדורה, הבוערת כבר בלאו הכי. אלא שמקומה של התנצחות שכזו לא יכירנו במדינה מתוקנת, כל עוד שורקים הכדורים בשדה הקטל. אחרי ככלות הכל, כשהתותחים עדיין יורים - המוזות שותקות!.
חובה אלמנטרית
בעיצומו של מבצע "צוק איתן" ראוי ביותר לסכור את הפה, שהרי בימים טרופים שכאלה "כל הארץ חזית" - איננה משום סיסמה נבובה, והכל כדי לשמור על מוראל הצבא. אחרי ככלות הכל זו חובתנו האלמנטארית כלפי לובשי המדים, המגינים בנפשם וגופם על כולנו!
בצד החזית האזרחית האחידה של העורף, שאמורה לעמוד לימין הלוחמים הנועזים שבעזה - זו גם השעה להתייצב שכם אחד לימינם של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו; שר הביטחון,
משה יעלון; והרמטכ"ל
בני גנץ, המנווטים את מבצע "צוק איתן" ביד אמונה ובמתינות ואיפוק ראויים לציון.
את "סלע איתן" אסור בהחלט להפוך בימים שכאלה לעוד סלע-מחלוקת בשטח. בעת שכזו אין באים חשבון עם מי מאדריכלי המבצע על דרך-התנהלותו הצבאית, גם אם מהלכיו שנויים איכשהו במחלוקת. את כלל היסוד הזה, העגון בנפשה של כל מדינה שומרת חוק - יש לזכור לכבד, ולא להפר!