מושכל ראשון בהקשר זה, מעגן את העובדה כי ארגוני טרור / גרילה לעולם יפיקו תועלת אסטרטגית ככל שמספר הנפגעים האזרחיים בצידם יהיה גדול יותר ובפרט כאשר ניתן לצלם ולשדר את מראות הזוועה בזמן אמת ולספק עוגן הצלה לארגון הטרור.
הדיונים המלומדים מעל גלי האתר ובכל פאנל טלוויזיוני אודות סוגיית הפגיעה בבלתי מעורבים ברצועת עזה והחרדה מפני הפללתה של ישראל כמי שביצעה
פשעי מלחמה הם בהכרח הישג משמעותי לחמאס, ובפועל הם מייצגים את הגשמת מאווייו, לעורר לחץ בינלאומי כבד על ישראל ובמקביל להתסיס גורמי שמאל ישראלים, שממילא קוראים זה מכבר להפסקת אש.
בכלל, מתקבל הרושם כי כל עניין הירי המאסיבי אל ישראל, שהוא בעליל פשע מלחמה מובהק, אינו מקוטלג בהוויה התקשורתית כמשויך לז'רגון של פשעי מלחמה, בהנתן ההצלחות המדהימות של "כיפת ברזל". החיבור בין ארגון טרור המשגר באורח בלתי פוסק כמעט, רקטות לעבר יותר ממחצית שטחה של ישראל, היה אמור, מהבחינה ההגיונית והמשפטית, להניע גיבוש קואליציה בינלאומי כמעט מקיר לקיר, שתכליתה השגת דיכוי הירי וסילוק שלטון הטרור של חמאס מרצועת עזה.
ניתן להתנחם בתחושה לפיה מבצע "צוק איתן" משדר מידה רבה מבעבר, של קונסנסוס בתוככי ישראל, המייצג תמיכה ציבורית נרחבת בלחימה ובעילת המבצע, ובפועל מתקיימת הבעת אמון בהנהגת המדינה בשעה זו המעניקה לה מידה נרחבת של חופש פעולה.
ממד נוסף הראוי להפנמה כבר בשלב הנוכחי אמור לחדד את התובנה כי ההתמודדות מול החמאס היא סוגיה השוכנת ללא ספק במגרש הצבאי, ובמשתמע, אין לשייכה למכלול המדיני המשיק לסיום הסכסוך הישראלי-פלשתיני. בנסיבות אלה, על מקבלי ההחלטות בישראל לחתור לפתרון צבאי מהיר ואפקטיבי שמטרתו הסרת איום הטרור של חמאס, תוך הבאה לידי ביטוי של היתרון המוחלט של צה"ל אל מול האויב.
מבצע "צוק ענן" אינו אפוא, לחימה לתכלית מדינית, אלא מאמץ אינסטרומנטלי ממוקד ונרחב, שיקיף מאמץ שישעבד את מירב היכולות הצבאיות הקונבנציונאליות למען השגת המטרה הצבאית.
ברי כי המאמצים הבינלאומי הנמרצים להחלת הפסקת אש מיידית בלחימה מול חמאס ניזונים מהשפעתן הדרמטית של צילומי הטלוויזיה מתוך רצועת עזה, המותירים רושם קשה ביותר של היקף הפגיעה באזרחים המקומיים. איש אינו מתרשם ממכלול אמצעי הזהירות ומהלכי האזהרה טרם ירי, הננקטים על-ידי צה"ל. גם הטענה הישראלית לפיה כל יעד נבחן בקפידה, כולל בהיבט הדין הבינלאומי, טרם תקיפתו, נופלת על אזניים ערלות ואינה מעקרת את עצם הביקורת הנוקבת כלפי ישראל.
צריך לאמר זאת בקול רם, ישראל לא השכילה להפנים את המושכל הראשון במעלה המשויך לזן המלחמות הא-סימטריות. קרי - הערובה לניצחון היא היערכות מתאימה למלחמת תודעה שבמסגרתה מצלמות הטלוויזיה הן נשק אסטרטגי, שעליו יקום או יפול דבר.
מושכל ראשון בהקשר זה, המוכר לנו זה מכבר, מעגן את העובדה כי ארגוני טרור / גרילה יפיקו תועלת אסטרטגית ככל שמספר הנפגעים האזרחיים בצידם יהיה גדול יותר, ואם הנפגעים הם ילדים ונשים, כן ייטב. הרוגים אזרחיים ובפרט כאשר ניתן לצלם ולשדר בזמן אמת, את מראות הזוועה הם בבחינת עוגן הצלה של ארגון טרור, שכן מהלך מעין-כפוי של הנחלת הפסקת אש, עשוי להצילו מכליה, ולסייע לו לטעון לניצחון הירואי.
בנסיבות אלה אין כל מקום למאזנים רציונאליים שהיה בהם כדי להציג נתוני ניצחון ישראלים מוחלטים מול החמאס, הן מזווית הרס תשתיותיו, פגיעה אנושה באמצעיו הצבאיים והרג שדרה רחבה של לוחמיו. תמונת הסיום של הלחימה שתחרט בתודעה, לעולם תציג את ראשי ארגון הטרור המגיחים ממחבואם ומתגדרים בהצלחתם להביס את הגדול והחזק שבאויבים. ניצחון אינו נמדד בהישגים הצבאיים נטו של צד זה או אחר, אלא בהשתקפות תוצאות הלחימה בעיני הצד החלש יותר. העובדה כי החמאס יוכל לטעון שזכה ל"ניצחון אלוהי", די בה כדי לדרבן העצמת ההערצה בעולם הערבי לחמאס, באופן שיקים אותו מאשפתות. זהו מסר רווי משמעויות אשר הכרחי שיוטמעו במערכת השיקולים של דרג מקבלי ההחלטות בישראל.
ההחלטה לפתוח במבצע "צוק איתן" הייתה חייבת להיות מלווה בפעולות שייעודן נטרול "מוקשים", בעיקרם תקשורתיים, כדי שלא להיקלע למצבים משבשי תוכנית לחימה. אין כל סיבה לאפשר שידורי טלוויזיה חופשיים של רשת אל-ג'זירה מתוככי רצועת עזה כמו גם שידורים של גורמי חמאס וג'האד איסלאמי תוך כדי מהלכי הקרב.
קיימים אמצעים מתאימים למנוע זאת באפקטיביות ממשית. משום מה הדבר לא נעשה עד כה וסביר כי הדבר עדיין ניתן להשגה.
במקביל, חייבת מערכת הביטחון הישראלית להשתלט על הספקטרום התקשורתי ברצועת עזה כדי לאפשר העברת שידורים שוטפים בערבית כמהלכים תומכי לחימה. אין בכל מקרה להסתפק בהטלת כרוזים בערבית או בראיונות מזדמנים של קצינים דוברי ערבית בכלי תקשורת ערביים. הכרחי שמסרי ההנעה הישראלים בשפה הערבית יוכלו להגיע למירב אוכלוסיית היעד כחלק בלתי נפרד של התוכניות המבצעיות. קיימת יכולת טכנולוגית להשיג זאת, ומדאיג מאוד שהדבר אינו ממומש בפועל.