ב-22.7.14 התקיים במרכז לאתיקה בימין-משה בירושלים, כינוס בנושא: "מנהיגים בחצרות רבנים", שאותו יזם הרב יובל שרלו, מנהל תחום אתיקה ודתות במרכז לאתיקה בירושלים. זה חלק ממכלול פעולות ליצירת כללי אתיקה מודרניים ותָקינים בכל תחומי החיים בישראל המודרנית, כולל בנושאים המשיקים לדת.
לכאורה קיימת סתירה בין דת, מיסטיקה ואתיקה, אך לא כך הדבר במציאות המודרנית שבה אנו חיים. כמו שמוכנסים עקרונות וערכים אתיים ומוסריים לכל תחומי החיים - צריך להיות ברור שגם שדרוג התנהלות הדת על כל משמעויותיה, פולחניה וטקסיה העממיים, לפי כללי אתיקה, מוסר ותקינות - היא חלק מכך. מדובר הן בנותני "שירותי הדת" והן ב"צרכני" שירותים אלה, אשר צריכים לדעת גבולות המותר והאסור בדרך התנהלותם.
הנושא מקבל תנופה ודחיפה בשל התפתחות תופעות "חצרות הרבנים", בעלי הכוחות המיסטיים, כמו: פינטו, אבו-חצירא ואיפרגן, שהפכו ל"מוסדות חברתיים בעלי עוצמה רבה בישראל, שמרכזים סביבם פעילויות בהיקף נרחב במגוון תחומים: פוליטי, יח"צני, רישות-חברתי ומשיכת חוטים (networking), תרבות מיסטית ניו-אייג'ית עממית - דתית-מסורתית, כלכלה ופיננסים בשל היקפי "תרומות" ו"גמילות חסדים" עצומים, וכן "מיסטי" הניזון מכישורים, אנרגיות ו"כוחות ראיה" והשפעה על שינוי המציאות על-ידי הרב-ה"גורו", שלו מיוחסות וממנו מצופות היכולות המיוחדות.
החקירה הפלילית בפעילות הענפה ורחבת ההיקף, שמתנהלת סביב הפעילות בחצר הרב פינטו באשדוד, מפנה את הזרקור למהות ההתנהלות הבעייתית הכרוכה בהתרחשויות בחצרות הרבנים בתחומים: פליליים, משמעתיים, מיסויים, אתיים-מוסריים-ערכיים ותקינותיים. מדובר בתופעה חברתית ותרבותית, שיש לתת את הדעת על הסדרתה בספקטרום רובדי פעילותה.
"החצרות" במקורן איפיינו את החסידויות החרדיות המזרח אירופאיות, ופעילות בהן כללה פעילויות מיסטיות בהתכנסויות והתוועדויות המוניות של עשיית ניסים משָני מציאות על-ידי "בעלי כוחות" "ראיית העתיד" שנעשו ע"י ה"רֶבֶּה".
עם השנים נשבו בפעילות ה"חצרות" בישראל גם החרדים המתנגדים, ה"ליטאים" ה"רציונאליים", שלא עסקו במיסטיקה קָבָּלית בעברם, וכן הוקמו ה"חצרות" הספרדיות-מזרחיות שבהן מתקיימות הילולות המוניות, מלוות בטקסי הטלת נרות לכבשנים. המונים נוהרים להילולות, כולל קהלים מגוּוָנים שיוצרים תמהיל: חילונים, מסורתיים, דתיים לא חרדים שמצפים להתרחשויות מיסטיות והתגלויות.
"הרבנים" לא חייבים להיות מוסמכים פורמליים לרבנות ו/או דיינות ע"י הרבנות הראשית אך הם "בעלי הכוחות", שנשאבים לספק לצאן מרעיתם את רצונותיהם ומאווייהם במישורים הן האישי והן הציבורי. זה יוצר חשש לכאורה להיווצרות מצבי: "מראית-עין" שקיים חשש לכאורה שהם בגדר "תעתועים" ו"טשטושים" הנובעים מטשטוש הגבולות שבין דמיון למציאות. מדובר בדואליות שבין רציונאליות ומיסטיקה.
ל"חצרות" נוהרים להתוועדויות והילולות: פוליטיקאים ממגוון זרמים ומפלגות, חילוניים, מסורתיים ודתיים מתונים מכל הרבדים והשכבות החברתיות, וכן ידוענים, סלבריטאים, טייקונים, אייקונים תרבותיים, עיתונאים, עורכי דין מקושרים, גם קציני משטרה בכירים ולכאורה גם אנשי שירותי ביטחון אחרים. המגנט שמושך את כולם נובע מצרכים נפשיים פסיכולוגיים ומנטליים, לפעמים פונדמנטליים, של המתכנסים כשהם אנשים רציונאליים ופרקטיים, שיש בעשייתם שְניוּת דואלית של ציפיה אמונית לניסים ונפלאות. בכך יש לנסות לטפל במישור האתי על-ידי החדרת שקיפות והסדרים למניעת ניגודי אינטרסים.
מאחר שהתופעה היא רחבה מאוד יש לפעול בסינרגיה ובסנכרון לגיבוש דרכי פעולה להכנת כללי אתיקה מורכבים שינסו להתייחס לנושא הפולחנים וההתרחשויות המתקיימים ב"חצרות הרבנים", תוך התייחסות להיבטים הכספיים, הכלכליים והמשפטיים וכן הנורמטיביים, האתיים, המוסריים והתקינותיים. כל זה לצורך מניעת "ניגודי אינטרסים" בשל "ההתחככויות" הלא פורמליות ב"חצרות".
צריך להזכיר גם את התהליכים המתחילים בהסדרת האתיקה של שירותי הדת היהודיים, שעליהם מופקדים: מועצות דתיות, רבני ערים, הרבנות הראשית ובתי הדין הרבניים. מדובר ב"נותני שירותים", כמו: עורכי חתונות, שוחטים, מוהלים, נותני שירותי כשרות, מזון ומזוזות, דיינים, טוענים רבניים, רבנים קהילתיים, חזנים ו"כלי קודש" אחרים.
